איראן – היום שאחרי

הבחירות לאיראן הסתיימו, אולי כצפוי ואולי שלא כרצונם של רבים, בנצחונו המוחץ של הנשיא המכהן, מחמוד אחמדי-נג'אד.

ניתן לערער על טוהר הבחירות ועל מהימנות התוצאות, בין השאר לאור העובדה כי הצמרת השלטונית רצתה בהמשך כהונתו של אחמדי-נג'אד ובכלל זה קריאתו המנהיג הרוחני של איראן לא להצביע עבור מועמד פרו מערבי.

אכן נראה כי קיימת אכזבה רבה בקרב ציבורים נרחבים מהמצביעים האיראנים, שלא לומר הלם מתוצאות אלו. זאת לאור הדיווחים על הקרב הצמוד בין אחמדי-נג'אד למוסוי שהסתיים בנצחונו המוחץ  של הראשון; 62.63% לעומת 33.75%.

עם התברר התוצאות החלו גלי ההדף של ההלם הציבורי להכות בבירה. מוסוי כינס מסיבת עיתונאים דחופה, טען כי תוצאות הבחירות זוייפו והאשים אישית את אחמדי-נג'אד במעל. עם זאת קרא למצביעיו לשמור על שקט. תומכו, הנשיא לשעבר עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, אשר לו סמכות פוליטית רבה, התפטר מתפקידיו. ארה"ב העניקה רוח גבית לטענות אלו בהודעה לא רשמית המטילה ספק במהימנות הבחירות. מנגד האשים אחמדי-נג'אד בנאום נצחון בשבת (13 יוני) את הערוצים הזרים בהבערת המצב הפנימי במדינה.

ברחוב, תחושות אלו של אכזבה, חוסר צדק ואף זיוף תוצאות הבחירות, הביאו במהרה אלפים מתושבי הבירה להפגין בשבת ברחובותיה ולקרוא "מוות לדיקטטורה", נגד אחמדי-נג'אד ובעד מוסוי אותו הכתירו כנשיא. אלו חסמו את התנועה בעיר והחלו להתעמת עם המשטרה באופן אשר לא נראה כמותו מאז הפגנות הסטודנטים בה בשנת 1999.

מקורות שונים מדווחים נכון לשבת לפנות ערב על שביתות שבת, עימותים אלימים עם כוחות הבטחון (בעיקר באזור משרד הפנים), פריצה לחנויות והצתה של עגלות אשפה, צמיגים וכן אוטובוס ריק. אף ב-Youtube ניתן למצוא סרטונים רבים אודות ההפגנות וההתנגשויות בבירה. אלו הביאו עד כה למותם של שלושה מפגינים. מנגד כוחות הבטחון התפרסו ברובע בו גרים רבים מתומכי הרפורמיסטים ומנהיגיהם.

השלטונות פועלים במקביל להגבלת התקשורת המקומית והזרה. לפני הבחירות נמסר על פעילות הממשל בזירה המקוונת להצר את צעדי האופוזיציה ובכלל זה הגבלות טכניות על משלוח הודעות SMS במדינה. היום דווח על המשך מניעת תקשורת SMS, חסימת האתר Facebook ומספר אתרי אינטרנט התומכים במוסוי. עוד דווח כי השלטונות הורו לעיתונאים זרים לעזוב את המדינה.

ההלם הרב והרצון בשינוי בקרב קהלים רבים ברחוב האיראני הובילו אלפים לרחובות גם במחיר של עימות עם כוחות הבטחון. הדבר יכול בהחלט להוות נקודה למחשבה ומקור לעידוד בדבר עומק הרצון בשינוי באיראן. אולם יתכן והארועים ברחובותיה של טהראן והפגנות בכיכר ואנאכ יהיו לא יותר מאשר אפיזודה חולפת כמו אלו שבכיכר טיאנאנמן.

לשלטון הנוכחי יש מה להפסיד ולמערב יש מה להרוויח מערעור לגיטימיות השלטון הקיים. החל בהפעלת לחץ מערבי על איראן להשגת ויתורים בדיאלוג הגרעיני וכלה בעידוד הפעילות העממית למען החלפת השלטון הקיים.

זוהי הזדמנות פז שנקרתה בידי המערב ועליו לדעת לנצלה.