הקרבן האמיתי

בזכות היושב במרומים, המודיעין, השב"כ וצהל, הצליחה ישראל ביום ראשון האחרון לסכל פיגוע המוני, כאשר פגעה והשמידה חוליית מחבלים שחדרה מסיני דרך מעבר כרם שלום בנגמ"ש של צבא מצרים, שאמור היה להביא את הטרוריסטים אל תוך יישוב ישראלי ולזרוע בו מוות והרס בל יתוארו. בדרכם הרגו המחבלים 18 אנשי ביטחון מצריים שאיישו את המעבר. כל הפרשנויות מאז האירוע מדברות על סיני כאזור ללא דין וללא דיין, שבו הבדווים עושים ככל העולה על רוחם, ג'יהאדיסטים מצאו בו מקלט ובסיס לפעילות טרור והטרוריסטים של עזה מעורבים בכל מה שזז. הרבה דובר גם על כוונת המחבלים לתקוע טריז בין מצרים וישראל שתטיל על שכנתה את האחריות לַפּיגוע שכן זה יצא משטחה הריבוני. ואם גם ייהרגו כמה חיילים מצריים אין בכך שום דבר רע בעיני הג'יהאדיסטים, כי חיילים אלו משתפים פעולה עם שלטון כופר שאיננו מיישם את השריעה האסלאמית כחוק המדינה.

אלא שהנסיבות שנוצרו לאחר רצח החיילים המצריים וכשלון הפעולה נגד ישראל מוכיחות את נכונות האימרה: "להצלחה יש אבות רבים, אבל הכישלון יתום". עלינו רק לדמיין מה הייתה עוצמת קריאות השמחה בעזה אילו נהרגו בפעולה 18 חיילים ישראלים, חו"ח, ולא מצרים. לאסונם של אנשי עזה, כל חללי הפיגוע הם מצרים.

כאן נפנה לרגע אל אחד המרכיבים העיקריים של תרבות השיח המזרח תיכוני: תיאוריית הקונספירציה. חמישה ימים לפני הפיגוע פירסם המטה ללוחמה בטרור שעל יד משרד ראש הממשלה אזהרת מסע מיידית וחמורה, ובה הוא קרא לכל הישראלים הנמצאים בסיני לשוב מייד לישראל בשל התראה קונקרטית על פיגוע קרוב. ההודעה הזו – כך על פי דוברים ערבים לא מעטים – מוכיחה שלישראל היה מידע מוקדם על הפעולה, מידע שבהמשך הלך והתמקד במעבר כרם שלום לקראת מועד ביצועה. מכאן מסיקים ערבים רבים שמי שארגן את הפעולה הייתה ישראל, שכן העובדה שהיא ידעה על הפעולה מוכיחה שהיא הייתה חלק ממנה. העובדה שלא נפגע אף ישראלי היא הוכחה נוספת למעורבות ישראל ולכוונת "הישות הציונית" להטיל את האחריות על פעילי חמאס כדי להצדיק פגיעה בהם בעתיד ולהזיק ליחסים המתהדקים בין חמאס והשלטון החדש במצרים.

תיאוריית הקונספירציה הזו, עם כל הרצון לראות בה אמת, ערבים רבים יודעים שהיא איננה כזו, ומכאן האסון הגדול שירד על עזה, שכן יש רבים המאשימים את חמאס ביצירת הרקע לפיגוע, גם אם לא הייתה לארגון מעורבות ישירה בו. כבר בעבר השתמשה תנועת חמאס בשטח מצרים כדי לפגע בישראל, ודוברי הרשות הפלסטינית, ובראשם  ד"ר ג'מאל נזאל ומוחמד דחלאן הטילו השבוע במפורש על חמאס את האחריות לפיגוע וקראו לחמאס לנתק את קשרי הכסף, האימונים וההכוונה שקשרה עם הג'יהאדיסטים של סיני. הם טוענים שמזה שנים מטפחת חמאס את תשתית הטרור בסיני, ועתה קוצרים המצרים את פרי הבאושים של פעילות חמאס.

וכאן האסון, כי בני עזה יודעים היטב שהצבא המצרי יודע היטב את מה שאומרים דוברי הרשות הפלסטינית, וכבר עתה הוא מכין שני צעדי תגובה: האחד הוא פעולה נמרצת נגד קיני הטרור שבצפון סיני ואולי גם בחלקים אחרים של חצי האי, והאחר הוא פעולת הנקם נגד חמאס ועזה. יש ידיעות על כך שחלק מאנשי החוליה שביצעה את הפיגוע ביום ראשון היו חברים בארגון הנקרא "ג'יש אלאסלאם", שהוא המיליציה החמושה של שבט דוע'מוש המתגורר במתחם המבוצר של שכונת צברא בעזה. ארגון נוסף המעורב כנראה בפעולה הוא "אלתַוְחִיד ואלג'יהאד" שיש לו נוכחות בעזה ובסיני. התחושה שעזה תהיה הקורבן של הפעולה הכושלת מציפה את בני עזה, והם נותנים לה ביטוי.

המצב בעזה בחודשים האחרונים, ובפרט מאז שהאחים המוסלמים זכו בבחירות לפרלמנט ולנשיאות במצרים, השתפר לאין ערוך בהשוואה לעבר, שכן מעבר רפיח נפתח כמעט לחלוטין, סחורות נכנסות בין מפריע ואנשים יוצאים ונכנסים דרך מצרים כמעט ללא הגבלה. המצור על רצועת עזה – שמצרים הייתה חלק בלתי נפרד ממנו – הוסר כמעט לחלוטין, ועמו גם תחושת המועקה שהעיקה על בני עזה מאז שחמאס השתלטה על הרצועה ביוני 2007.

צבא מצרים מטיל על ממשלת חמאס את האחריות לכך שבני עזה נטלו חלק בפעולה, שכן – בראייתו – חמאס יכולה ולכן גם צריכה להטיל משמעת על הנתונים לשליטתה. לכן חוששים בני עזה שלא תהיה ברירה לאחים המוסלמים במצרים, ובראשם הנשיא מורסי, אלא להיכנע לרצון הצבא המצרי לחדש את המצור על עזה, אם כצעד של הגנה עצמית על מצרים וחייליה, ואם כצעד תגמול על אחריות חמאס להרג החיילים המצריים.

את החשש העזתי מבטא באופן מוחשי ביותר ד"ר מוצטפא יוסף אללידאוי, הכותב תחת הכותרת: "השְחור מקיף את רצועת עזה" את הדברים הבאים (תוספות שלי בסוגרים – מ"ק)

"בעצב רב וביגון עז קיבלו ושבי רצועת עזה את הידיעה על המתקפה הארורה על החיילים המצריים על הגבול המצרי-ישראלי (לא גבול עזה-ישראל). הם נתקפו באלם, לשונם דבקה לחיכם, נשימתם נעצרה ובליל הרמדאן שלהם (שבו הם אמורים לשמוח) הם היו נבוכים… מה שפגע בעם המצרי, בבניו ובשומרי מולדתו פגע גם בעם הפלסטיני כולו (גם חמאס) שכן האירוע נורא, הפגיעה עצומה, האבדות אדירות, הנזקים גדולים והתוצאות עלו על כל הצפוי. הצער הציף כל בית והדאגה השתלטה על כל לב… כולם תוהים מי היה יכול לבצע טבח נורא שכזה, שמבצעיו לא שעו לקדושת חודש הרמדאן, לקדושת דם המוסלמים, ולשעה שבה ישבו החיילים לשבור את צומם בבקשה מריבון העולמים שיקבל את תפילתם, שישמור את מולדתם ושישיבם לבתיהם בשלום.

אין דבר המצדיק את התקיפה. מבצעיה הם רוצחים, פושעים, מושחתים ומשחיתים, קונספירטיבים ובוגדים, תועים ומתעים, עויינים ושונאים, אווילים וטפשים, כל רצונם הוא להחריב, מטרתם היא להשחית והיעד שלהם הוא להזיק לאינטרסים של העם (המצרי? הפלסטיני?) והאומה (הערבית? האסלאמית?). הם אינם מוסלמים ואינם מאמינים, הם אינם מתקוממים ואינם לאומיים. הם גם לא פלסטינים שכן מי שהורג את אָחִיו איננו מוסלם, ומי שתוקף את בני עמו איננו מאמין. מי שגורם מצוקה לבני עמו (על ידי גרימת סגירת מעבר רפיח), מי שצר על בני משפחתו ופועל לשלול מהם את האור, המזון, התרופה וכל צרכי החיים איננו מוסלמי, ומי שפועל נגד האינטרס של עמו, מי שמשרת את מטרות אויבו ומשיג את מה שהכיבוש לא הצליח להשיג, איננו פלסטיני…

מצרים היום אבלה, פצועה, בוכיה, שכולה ונאנחת, הכריזה על אבל על בניה הנאמנים והיא נחושה לתפוס את רוצחיהם כדי לעשות בהם את הראוי להם… פלסטין באופן כללי ועזה במיוחד לא פחות עצובות ממצרים, ולא פחות המומות ממנה. דמעותינו חמות, זולגות בשטף, אנחותינו עמוקות ופצענו מדמם. אנו מנחמים את העם המצרי… ואומרים להם: אל תענישו עַם (עזה) על מה שעשתה קבוצה קטנה, כנופיה בזויה, בין אם היא פלסטינית או מצרית, אין הבדל. היא בהחלט איננה פלסטינית גם אם חלק ממנה הם פלסטינים, שכן הם אינם מייצגים את הפלסטינים… אל תאפשרו לגודל הפשע להביא אתכם להעניש את תושבי רצועת עזה, לסגור את המעבר היחיד שלה אל העולם ולחתוך את עורקי החיים שלה המגיעים ממצרים. אל תמנעו מבני עזה לעלות לחג' למכה, ואל תמנעו מבני עזה המגיעים למצרים להגיע למולדתם. אל תחרימו את האוכל של בני עזה (המגיע דרך נמלי מצרים) שכן אנחנו עצובים כמותכם, כועסים יותר מכם ונחושים יותר מכם להתנקם ברוצחים. אנחנו מבקשים מכם להיות גדולים יותר מהאירוע, לא להעניש אותנו בעונש קולקטיבי ולא לשלול מעם שלם את מקורות מחייתו. אנא פתחו במהירות את שערי הרצועה ואל תסגרו אותם כדי שלא ישוב הסבל של תושביה כפי שהיה בעבר… שכן הם אוהבים אתכם ומאחלים לכם כל טוב, הם לא מקבלים שום נזק שייגרם לכם ולא ישתקו על מי שתקף אתכם והזיק לכם. בני עזה ירדפו את כל מי שאשמתו תוכח ויבואו חשבון עם כל מי שפשעו יתגלה. הם לא יכסו פשע ולא יסייעו לעושק ותוקפן.

אללה, הנביא, המאמינים, אומת האסלם, העם המצרי, העם הפלסטיני כולו ובני עזה במיוחד, כולם מנערים את חוצנם מהרוצחים, הפושעים, התוקפנים, הבוגדנים, מבצעי הפשע הנורא הזה. אנחנו מסלקים אותם משורותינו… וקוראים למצרים לרדוף אותם, ולהענישם בעונש החמור ביותר."

במאמר זה מודה הכותב באחריות של כמה מבני עזה לפיגוע, והוא מבטא את החשש ברצועה מפני פעולות מצריות דוגמת נעילת מעבר רפיח וחיסול מנהרות, כדי למנוע יציאת מחבלים לסיני. הוא יודע שהצבא המצרי יעשה זאת ללא היסוס, כי כאשר צבא זה יוצא מכליו הוא פועל "בלי בג"ץ ובלי בצלם", עם הרבה נחישות ובלי שום רגישות. עלול להתברר בקרוב שהקרבן האמיתי של הפעולה ביום ראשון הוא דווקא רצועת עזה.

מהאירוע הזה עולות כמה מסקנות:

* על ישראל לשמר את כוחה המודיעיני והצבאי גם מול מדינות שכנות שיש לה עימהן הסכם שלום.

* מדינות המעלימות עין מטרור – הטרור פוגע גם בהן.

* על ישראל לצאת מייד במסע הסברה שיוכיח שהמצור על עזה, בין אם הוא מוצדק ובין אם לא, הוא לא ישראלי אלא מצרי.

* מצב היעדר השלטון בסיני עלול להשתלט גם על סוריה, שגם בה פועלות כיום מאות קבוצות חמושות.

* מדינת ישראל חייבת להיות ערה וקשובה לכל פעילות אנטי שלטונית במרחבי הנגב, מכיוון שכשחוקי התכנון והבניה אינם נאכפים זו תחילתה של הידרדרות שלטון החוק שסופה עלול להגיע למצב בסיני. אף אחד לא יכול לומר "לנו זה לא יקרה".

הכתבה פורסמה במקור ב"מקור ראשון"