המודלים לרשות האינטרנט החדשה נמצאים כבר סביבנו, והם לא מבשרים טובות.
המאמצים להסדיר בחקיקה את האינטרנט בישראל ואת השימוש בו, מתנהלים מזה כעשור, אולם בשבועות האחרונים אנו עדים לעליית מדרגה בעניין זה. הנסיונות האחרונים, הן זה של ח"כ דנון בתחום הרגולציה והן של שר התקשורת כחלון ויו"ר ועדת המדע שטרית בתחומי התשתיות, מעידים כי כעת הנסיון הוא להכפיף את האינטרנט בכללותו למדינה ולמחוקק.
רבות נכתב לאחרונה אודות הצעת החוק להקמת הרשות לאינטרנט והמועצה שתעמוד בראשה וזאת מהיבטים משפטיים וטכנולוגיים. אולם יש כמה תקדימים לרשות זו שיכולים להאיר סוגיה זו בהיבטים אזוריים.
בהצעת החוק המפורטת קיימת התייחסות רבה לכל נושא האבטחה המקוונת והצורך להגן מפני "פגיעה משמעותית בפעילותם של גורמי הביטחון, שירותי ממשלה, בשירותים עסקיים וכן באזרחים מן השורה" תוך קביעה כי "כיום, התשתיות הדיגיטליות של המדינה, המבוססות בעיקרן על האינטרנט, אינן מאובטחות דיין". קביעה מפתיעה לאור פעילות תהיל"ה וקיומם של גופים יעודיים לכך במסגרות ביטחוניות שונות.
חשוב להפריד בין הצורך לאבטח את תשתית האינטרנט במדינה בה שיעור חדירת האינטרנט הינו 73% והקמת גוף "שיהיה אחראי על פיתוח מדיניות, תהליכים, בחינת טכנולוגיות מתאימות להתמודדות עם הבעיות והסכנות במרחב המקוון". לבין סינון תכנים וחסימת אתרים, ע"י "גורם ממשלתי בעל סמכות" אשר "יוכל לסווג אתרי אינטרנט המציגים חומר פדופילי ולאכוף את חסימתם באמצעות ספקי האינטרנט".
נראה כי זהו עוד נסיון לאגד את ניהול פעילות האינטרנט במדינה תחת ידי הממשל ולהוציאו מרשות אותם גופים פרטיים וציבוריים ומתחום שיפוטו של האזרח, ההורה והמחנך. אולם זאת יש לדעת, הגבלת הגישה לתכנים באינטרנט באמצעות חקיקה, היא מדרון חלקלק ביותר;
בעת הקמת רשות שכזו, ניתן לקחת דוגמה מגופים דומים הפעילים באופן כמעט זהה. לדוגמא, גוף בשם Internet Service Unit (ISU) אשר מטרתו לנהל את פעילות האינטרנט. בדומה להצעת החוק של ח"כ דנון, גוף זה מתווך בין הספקים ובין שדרת האינטרנט במדינה, עוסק בהסדרת ומכירת שמות המתחם, אבטחת מידע ועוד. אולם תפקידו לא רק לנהל את האינטרנט, אלא אף לעסוק בחסימת אתרים. בדומה לסעיף 48 בהצעת החוק, ניתן להגיש באמצעות טופס מקוון באתר הארגון הצעה לחסימת אתר או בקשה להסרת חסימה קיימת.
נשמע דומה למדי? ליתר פרטים ניתן לפנות ל-http://www.isu.net.sa/index.htm – לא התבלבלתם, זה אכן גוף של ערב הסעודית.
בממלכה נחסמים כמעט אך ורק אתרים הפוגעים במוסר ובמסורת במדינה. אולם בכלל זה גם אתרי בריאות המציגים איברים חשופים ללא הקשר מיני וכן אתרים של זרמים דתיים אחרים באסלאם.
דוגמה נוספת, לפני כארבע וחצי שנים נוסחה טיוטת חוק הקובעת כי ספקיות האינטרנט לא יחשבו עוד כסמכות הבלבדית לחסימת תכנים באינטרנט. במהלך השנים נוסחו חוקים שונים הדורשים מספקי האינטרנט להבטיח כי לא יוצגו תכנים 'אסורים' בשרתיהם. חברה שלא תפעל לפי חוק זה, תושהה פעילותה. לפני כחצי שנה נדרשו באותה המדינה אתרי אינטרנט להשיג רשיון בטרם פרסום ? בדומה לעיתונים. המדובר באיראן.
הצעת החוק של ח"כ דנון קובעת כי פעילות חסימת האתרים תנוהל ע"י 'ועדת משנה לסיווג אתרים לחסימה' (סעיף 32) אשר תכלול את יו"ר המועצה ושישה חברים נוספים מהמועצה סעיף (33 ב'). תפקידה יהיה "בחירת טכנולוגיות לסיווג אתרים כאתרים לחסימה, ניהול הרשימה של האתרים לחסימה" וכן "הוספה לרשימה או גריעה מהרשימה של אתרים שסווגו כאתרים לחסימה" (סעיף 34).
ועדה שכזו כבר קיימת באיראן; כבר בראשית שנת 2006 הוקמה בה ועדה הכוללת נציגים מגופי ממשל שונים האחראית על גיבוש רשימות אתרים לחסימה. אלו הועברו לספקי האינטרנט לשם ביצוע. לאחרונה נמסר כי כ-10 מיליון אתרי אינטרנט חסומים בה, מרביתם בשל תכנים לא מוסריים.
אין כוונת הדברים לשלול את הצורך לדאוג לאבטחת תשתית האינטרנט באחת המדינות המרושתות ביותר, בעיקר לאור התגברות פעילויות של לוחמה מקוונת בעולם. אלא להוות תמרור אזהרה מפני גוף שכזה האמון על הכנת רשימות אתרי אינטרנט לחסימה והסדרת האכיפה למול ספקי האינטרנט. לכשיוקם גוף שכזה, אנו עלולים למצוא עצמנו נעדרי גישה לאתרים של זרמים דתיים אחרים, אתרי ביקורת ואופוזיציה, זכויות אדם, בריאות, קבוצות שוליים ועוד. כל זאת בהתאם למדיניות חברי ועדת המשנה והאקלים החברתי והפוליטי שישרור באותה עת במדינה.
תסתכלו סביב, הכתובת לא נמצאת על מסכי המחשב באותן מדינות סביבנו ? הרשויות בחלקן, דאגו להסיר אותה מעיני המשתמשים. למרות ההבטחות המרגיעות של המחוקק הישראלי, לשם אנו עלולים להגיע.
