לשבור את הגלים – בגלים ….

"זה הקשר היחיד שלי למערב, קליק אחד ואני בלוס אנג'לס. זה גם מאפשר לי קשר חופשי יותר עם צעירים אחרים בתוך איראן", כך צוטטה צעירה איראנית במחצית 2003 בהתייחסה לחשיבות האינטרנט קפה לצעירי המדינה.
לאור המגבלות החמורות הקיימות באיראן על חופש העיתונות והתקשורת, הפך האינטרנט לכלי חשוב במדינה בה העיתונות המודפסת, כיתר אמצעי התקשורת, זוכה לפיקוח הדוק ביותר של השלטונות.

איראן היא בעלת פוטנציאל אדיר בתחום; האינטרנט החל בשנת 1987 ובשנת 2005 היו בה 683 ספקי אינטרנט ו-34% מסך משתמשי האינטרנט באזור, כאשר שיעור גידול השימוש בין השנים 2000-2005 עמד על 2,100% (שיעור הגידול האזורי עמד על 392.1%). אולם, הממשל האיראני נוקט במספר דרכים למניעת גישה חופשית לאינטרנט ולהצרת צעדי המשתמשים בו.

כל זאת בגלים אשר שיאם חופף לרוב ארועי בחירות במדינה; למועצות המקומיות בפברואר 2003, לפרלמנט בפברואר 2004, לנשיאות ביוני 2005, למועצות המקומיות ולמועצת המומחים (144 המתמודדים על 86 מושבים בגוף הממנה את מנהיגה הרוחני של המדינה והמפקח על פעילותו) ב-15 דצמבר 2006.

חקיקה – זמן קצר לאחר הבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003, הוקמה ועדה במטרה להתמודד עם עבירות אינטרנט בהעדר חוק מתאים. כשנה לאחר מכן ומספר חודשים לאחר הבחירות לפרלמנט, הודיע דובר משרד המשפטים על ניסוח טיוטת חוק עונשין לפשעי אינטרנט הקובע עונשי מאסר בגין פרסום מידע הפוגע בבטחון המדינה או מידע שגוי אודות פקידי הממשל. בנוסף, לא נחשבו עוד ספקי הגישה לאינטרנט כסמכות הבלבדית לפילטור אתרים. בד בבד עם גל המעצרים של משתמשי אינטרנט לקראת סופה של שנת 2004 (להלן) בתקופה שבין הבחירות לפרלמנט והבחירות לנשיאות, נשמעו טענות בדבר הצורך בהתמודדות משפטית עם עברות חדשות בדגש על Hacking וכן הצורך לחוקק חוק מיוחד להסדרת ה-Weblogs.

פיקוח – למרות הטענה הרשמית כי מטרת הצנזורה להגן על הציבור מפני חוסר מוסר, הרי שהיא פנתה במהירות גם לאפיקים הפוליטיים וכיום קיימת באיראן מדיניות מכוונת להגבלת השימוש באינטרנט. בעבר נחסמו אתרי פורנוגרפיה, גורמים רפורמיסטיים, חדשות ודת, אולם לאחרונה החל מסע נגד אתרים העוסקים בזכויות נשים. לפני הבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003, הוקמה בחודש ינואר ועדה ובה נציגים ממשרדי התרבות והמודיעין, מהרדיו והטלביזיה אשר הכינה רשימת אתרים אותם יש לחסום. ביולי 2003 פורסמה רשימה של מספר עשרות אתרים פוליטיים, אתרי עקיפה וכן Weblogs אשר הועברה למשרד התקשורת ולספקי האינטרנט לשם ביצוע החסימה.
אתרי גורמים רפורמיסטיים – המאבק בין השמרנים לרפורמיסטיים מוצא ביטויו גם באינטרנט כאשר לכל מחנה אתרים משלו; בעת הבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003 נחסם אתר המזוהה עם הרפורמיסטיים ולקראת הבחירות לפרלמנט בפברואר 2004, נסגרו אתרים נוספים המזוהים עימם.
אף כעת, לקראת הבחירות של דצמבר 2006, נחסמו מספר אתרים עצמאיים אשר מתחו ביקורת על הנשיא ועל היחס לנשים וכן אתר חדשות אשר שימש גורמים רפורמיסטיים.
אתרים זרים -ב-3 דצמ' דווח כי נחסמו האתרים הבאים; Amazon, YouTube, Wikipedia, IMDB, New York Times, כאשר בעת נסיון להעלאת האתר מתקבלת הודעה כי העמוד המבוקש אסור.
עם זאת, קיימת הסברה של בלוגר איראני לפיה אין מדיניות איראנית מכוונת לחסימת אתרים בשפה האנגלית, מהטעמים שהחסימה הוסרה כעבור מספר ימים מעל חלקם, גרסאות אתרים בשפה האנגלית נגישות בעוד שדווקא גרסאות בשפה הפרסית חסומות וכן העובדה כי בהעדר מערכת פילטור מרכזית, מתבצעת המלאכה ע"י ספקי האינטרנט עצמם, דבר אשר גורם להאטת זמני התגובה עד לכדי העדר אפשרות גישה לאינטרנט.

תשתית – לאחרונה נמסר שזמן קצר טרם הבחירות, הוגבלה בסוף אוקטובר מהירות השימוש האינטרנט במדינה כך שלא תעבור את סף 128Kbps, זאת על מנת שמחד גיסא לא יוכלו הצעירים להוריד קבצי אודיו ווידאו מערביים ומאידך גיסא יקשה הדבר על גורמים רפורמיסטיים להפיץ פרסומיהם באינטרנט.

מעצרים – ככלל, הנעצרים נחלקים לאלו הכותבים באתרים רפורמיסטיים ולבלוגרים.
הממשל נוהג לעצור את הכותבים והגורמים הטכניים, אך נמנע מלפעול נגד המנהיגים הפוליטיים אשר בשמם פועלים לעיתים אותם אתרים. מעצרים אלו מגיעים לשיאם בסמיכות לארועי בחירות, אולם השנה חל מפנה המתבטא במיעוט מעצרים – דיכוי הבלוגרים פחת ב-2006 וכיום נותר רק אחד במעצר.

הגל הראשון של מעצר משתמשי אינטרנט החל בשבועות שקדמו לבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003 עת נעצרו הבלוגר ג'וואד טוואף ועורך אתר חדשות מוחמד מוחסן סאזגארא לאחר שמתחו ביקורת על המשטר וכן מספר מעצרים שבוצעו בשבועות שלאחר בחירות אלה; 70 צעירים נעצרו במרץ 2003 לאחר שנפגשו באמצעות אתר הכרות בלתי חוקי. באפריל נעצר הבלוגר סינא מוטלבי שהיה חבר בצוות כתב עת רפורמיסטי שנסגר.
הגל השני החל במאי 2004 (לאחר הבחירות לפרלמנט בפברואר) עם מעצרו של הבלוגר מוג'תבא לוטפי, אף הוא כתב עיתון רפורמיסטי שנסגר ע"י השלטונות ונמשך עד מספר חודשים לפני הבחירות לנשיאות ביוני 2005. למרות מעצרים נוספים ביוני ואוגוסט 2004, הרי שמרביתם בוצעו במהלך ספטמבר-נובמבר 2004 – כשמונה חודשים לאחר הבחירות לפרלמנט וכשמונה בטרם הבחירות לנשיאות. מלבד מעצר שני הבלוגרים בינואר ופברואר 2005  לא אותרו מקרי מעצר נוספים. מרבית העצורים סבלו מעינויים בכלאם אך עם זאת הם שוחררו כעבור זמן קצר.

בשל ההגבלות שלטוניות המגוונות על השימוש החופשי באינטרנט, נותרה איראן גם בשנת 2006 אחת מ-13 המדינות המהוות אויבות האינטרנט בעולם וממוקמת בתחתית רשימת המדינות. במקביל, התפתחה מבית תרבות אינטרנט מפותחת אשר נעשית מתחת לפני השטח ובדרכים העוקפות ככל האפשר הגבלות אלו.

לצד זאת, חשוב לתת את הדעת על כך שגם בקרב אויבת האינטרנט, ניתן להבחין בגלים בכל האמור בהגבלות השלטון על גישה חופשית לאינטרנט, כאשר שיאם של גלים אלו חופף ארועי בחירות במדינה.