אשרי, יתום אני

תקציר
מבצע 'עופרת יצוקה' העניק הזדמנות לבחון את תפיסת עולמו של החמאס ויחסו לסובב אותו כפי שבאו לידי ביטוי באתרי האינטרנט של הארגון. זאת לא רק כלפי ישראל, אלא גם למול הרשות הפלסטינית, מצרים וכן הזירה הערבית והבינלאומית ואף למול תושבי עזה.
מניתוח התכנים השונים באתרי הארגון במהלך המבצע ועם סיומו, עולה כי הארגון מציג עצמו כגורם אשר לא רק נלחם לבדו למול ישראל תוך שתיקת הרשות הפלסטינית והגורמים הערבים אשר הפקירו את תושבי הרצועה, אלא גם סיים התמודדות זו כשידו על העליונה, בין השאר באמצעות הסבת אבדות כבדות לאויב. זאת לצד קריאה לאחדות פלסטינית תחת הנהגת החמאס והתחייבות להמשיך ולסייע לפלסטינים בשיקום הרצועה.
החמאס הדגיש במבצע את עוצמתו הטמונה בחולשתו למול ישראל ובבדידותו למול הרשות הפלסטינית והזירה הערבית.

עם סיום מבצע 'עופרת יצוקה' הכריזו הצדדים על הפסקת אש ופורסמו שלל התבטאויות מצד בכירים בחמאס ובגדודי אלקסאם המסכמות את המבצע.
המוטיב המרכזי העולה מאתרי החמאס הוא כי הארגון ניצח במערכה אותה ניהל לבדו למול ישראל, אשר יצאה למלחמה נגד כל העם הפלסטיני בעזה, תוך סיוע להלכה ולמעשה של הרשות הפלסטינית ומצרים.

תושבי עזה – הנהגת החמאס הביעה לכל אורך המבצע את תמיכתה בתושבי עזה והיללה את עמידתם האיתנה ונחישותם, כפי שהגדיר דובר החמאס בעת ביקורו בתורכיה את הפצועים הפלסטינים המאושפזים שם; "הפצועים בעלי מורל גבוה והעניקו תמונה טובה של העם בעזה הדבק בזכויותיו והמקריב למען עניינו".
עם הסיום המבצע, הבטיחה ממשלת החמאס לסייע לתושבים בתהליך השיקום ובעניין זה אמר ראש הממשלה הניה כי "ממשלתו פעלה בהתמדה במהלך התוקפנות על מנת לספק עזרה למרות אכזריות התוקפנות הישראלית ושהממשלה תספק עזרה וסיוע דחוף לכל המשפחות והאזרחים שנפגעו ותתחיל בשיקום מה שנהרס ע"י ישראל".
אולם, בכל מהלך המבצע לא באו דברים אלה של הנהגת הארגון בדבר תמיכה בתושבי הרצועה, לכדי ביטוי מוחשי בכל האמור באתרי האינטרנט שלו; מלבד טבלה סרוקה המציינת את שעות חלוקת החשמל בעיר רפיח, לא נמצאו עדויות ממשיות לסיוע של הארגון כסמכות שלטונית לאזרחים שתחת חסותה בעזה. לדוגמא, באמצעות הצבת דפי מידע לתושבי הרצועה או אף טופס מקוון המאפשר להעלות תרומה למענם.

הרשות הפלסטינית – במהלך המבצע שלל החמאס את הלגיטימיות של הרשות הפלסטינית והעומד בראשה בטענה כי יש לה עניין בנפילת שלטון החמאס על מנת שתוכל לתפוס את מקומו לכשיפול. במסגרת זו האשים החמאס את מחמוד עבאס כי ידע על המהלך הישראלי בטרם עת והעלה טענות שונות כי הרשות סייעה לישראל, באמצעות מרגליה ברצועה, ללכוד מבוקשי חמאס ואף לחסל את שר הפנים בממשלת החמאס, סעד סיאם. כמו כן מואשמת הרשות כי פעלה לדכא הפגנות תמיכה בפלסטינים שבעזה, עד לכדי ההצהרה כי יש "לחקור ולתבוע את עבאס בבית משפט פלסטיני בשל ביצוע מאות "פשעים נוראיים" וקשירת קשר נגד העם הפלסטיני וההתנגדות בתאום מלא עם הכיבוש הישראלי ובשל ויתור על הזכויות הלאומית הפלסטיניות".
גם במישור החוקתי חתר החמאס תחת הלגיטימיות של הרשות והעומד בראשה תוך שלילת סמכותו של עבאס לתפקד כיו"ר הרשות לאחר ה-09.01.2009, המועד בו תמו ארבע שנות שלטונו כמוגדר בחוקה הפלסטינית. לכן קבע החמאס כי "כל צעד, החלטה או מחויבות אשר נעשו ע"י היו"ר לשעבר של הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, שכהונתו הסתיימה ב-09.01.2009, אינם מחייבים את העם הפלסטיני".
בנוסף, פעל החמאס בנסיון עממי לקעקע את שלטון הרשות באמצעות קריאה של בכירי הארגון במהלך המבצע לתושבי הגדה לפתוח באנתפאדה שלישית תוך פניה לרשות לא למנוע הפגנות אלו נגד ישראל. לצד זאת קרא החמאס לאחדות השורות בקרב הפלגים הפלסטינים תוך תקווה כי "נצחון זה יהווה קרש קפיצה לעבר חידוש האחדות הלאומית ויצור דיאלוג פנימי במטרה להשיג פיוס לאומי אמיתי וכולל".
לאור כל האמור לעיל, הצעד המתבקש מוגדר בקביעתו של שר המשפטים בממשלת החמאס כי "ממשלת האחדות הלאומית אשר בראשה אסמעיל הניה היא הממשלה הלגיטימית היחידה המייצגת את העם הפלסטיני בהתאם לחוק היסוד ולכל צד אחר אין הזכות לגזול סמכות שיפוטית זו מהממשלה הלגיטימית". לפיכך הוא קרא "לקהילה הבינלאומית, במיוחד למדינות ערביות ואסלאמיות ולכל הגופים הרשמיים והבלתי רשמיים, לבוא במגע רק עם הממשלה הלגיטימית והחוקתית הפלסטינית אשר בראשה עומד אסמעיל הניה".
החמאס מגדיר את עצמו כחלופה לשלטון הרשות הן חוקית (עם מועד סיום כהונתו החוקית של יו"ר הרשות) והן מוסרית (לאחר שהחמאס היה היחיד שעמד לצד הפלסטינים ברצועה, לטענתו).

ישראל – טענתו הבסיסית של החמאס היתה כי ישראל יצאה למלחמה נגד העם הפלסטיני ברצועה ולא רק נגד החמאס ובמסגרת זו פרט הארגון את מספר האזרחים הפלסטינים שנפגעו והתשתיות האזרחיות שנהרסו. במקביל, פעל הארגון לפגיעה בדמותה, בחוסנה של ישראל כמדינה וכחברה בין השאר באמצעות לוחמה פסיכולוגית. בהקשר זה מצוטט העיתון אובזרוור הטוען כי "המלחמה בעזה הסבה תבוסה מורלית לישראל".

במהלך המבצע הציב החמאס מספר תנאים לסיומו; "עצירת התוקפנות הישראלית, נסיגה מלאה של כוחות הכיבוש הישראלים, הסרת הסגר ופתיחת כל המעברים", תוך קביעה כי "אם תמשיך הנוכחות הישראלית בעזה, ישמש הדבר דלת פתוחה להתנגדות נגד חיילי כוחות הכיבוש הישראלים". מן הסתם על מנת להציג את הארגון כנלחם על שלמותה הטריטוריאלית וריבונותה של הרצועה ולהציג מראית עין של הישג כלשהו (עזיבת חיילי צה"ל את הרצועה) גם אם לא השיג דבר מדרישותיו ואין בכך כל הישג בפועל.

עם סיום המבצע ממשיך החמאס וטוען כי ישראל נכשלה בהשגת מטרותיה אשר בעטיין יצאה למהלך הצבאי; סיום שלטון החמאס ברצועה והפסקת הירי ממנה על שטחי ישראל. החמאס טוען כי ישראל נכנעה לארגונו אשר עשה שימוש ברקטות תוצרת בית והכריזה על הפסקת אש חד צדדית. הארגון אף מתגאה כי זמן קצר לפני הכרזת אולמרט על הפסקת האש החד צדדית, ירו אנשיו טילים על ישראל ואף תוך כדי נאומו. כפי שהגדיר זאת מזכ"ל הג'האד האסלאמי; "העולם נכשל בהתמודדות למול "יהירות הישות הציונית" אולם ההתנגדות הפלסטינית עמדה איתנה וסרבה להשתחוות בפני תנאי אולמרט". תימוכין לכך מוצא הארגון בדברי חבר הכנסת ישראל כץ המצוטט באתר כאומר כי "ישראל לא השיגה את מטרותיה במלחמה; היא לא חיסלה את עוצמת ההתנגדות הפלסטינית ולא הגיעה להסכם להפסקת אספקת הנשק לעזה, או הביאה לשחרורו של החייל הישראלי גלעד שליט". כמו גם טענת הארגון כי בהכרזתו על הפסקת האש, סתר אולמרט את עצמו "כאשר טען כי חייליו הצליחו להחליש את החמאס ולאחר מכן אמר כי הוא רוצה ערבויות בינלאומיות לחמאס המוחלש וכן דן בהסכם עם ארה"ב ומצרים לסיום אספקת הנשק לעזה".

במישור הצבאי התרברב הארגון לכל אורך המבצע בכך שהרג עשרות חיילים ופגע בכלים שונים. זאת באמצעות הודעות שונות של החמאס ונטילות אחריות של גדודי אלקסאם באתריהם.
סיכום פעילות זו נערך במסיבת עיתונאים שקיים דובר גדודי אלקסאם בה התפאר בכך שהמספר הוודאי של חללי צה"ל (49) גבוה מאשר החללים מקרב הארגון (48), תוך הערכתו כי מספר החללים הישראלים הוא אף 80. עוד טען הדובר כי ארגונו "ירה במהלך התוקפנות הישראלית 980 רקטות ופגזים ובכלל זה 213 טילי גראד" וכי "לוחמי אלקסאם הרסו בצורה מלאה או חלקית כ-47 טנקים ודחפורים, פגעו בארבעה מסוקים והפילו מזל"ט אחד". כמו כן טען הארגון כי מספר חיילים נפלו בשביו. במקרים רבים מסתמך הארגון על מידע שפורסם, כביכול, בישראל ע"י אמצעי התקשורת או גורמי צבא.

מצרים – זו זכתה לביקורת נוקבת בכל מהלך המבצע הן על כך שידעה עליו מבעוד מועד והן על כך שסייעה לישראל ואף מנעה כניסת סיוע הומניטרי לרצועה דרך מעבר רפיח. החמאס פעל במהלך המבצע להשחיר את דמותה של מצרים ואף לערער את שלטונה באמצעות פניה להמונים לצאת הפגנות, דוגמת הצהרה של חבר הפרלמנט מטעם החמאס לפיה "המלחמה הישראלית בעזה גרמה למבוכה מצרית בפני דעת הקהל המקומית אשר גינתה בתקיפות את התוקפנות הישראלית, אולם למצרים קשרים 'יוצאי דופן' עם ישראל אשר אינם מאפשרים לה לנקוט בהחלטות אמיצות דוגמת סילוק השגריר הישראלי מקהיר".
אף לגבי היוזמה המצרית להפסקת אש טען מזכ"ל הג'האד האסלאמי כי "הצהרת אולמרט שההחלטה התקבלה במענה לבקשה מצרית מהווה פגיעה במצרים הואיל והיא מוכיחה שמצרים היתה מסוגלת לעצור את התוקפנות מתחילתה אולם היא לא עשתה כך".

מדינות ערב – מראשית המבצע גינה הארגון את מחאתן, הרפה לטעמו, של מדינות ערב והציב באתרו כרזות וקריאות שונות המגנות שתיקה זו; "הדם הפלסטיני בעזה זועק. דמנו על שעריכם. עזה בוערת בושה לכם".

הזירה הבינלאומית – הנהגת החמאס קראה למעורבות מסויימת של הקהילה הבינלאומית אולם כל עוד זו מסתכמת בסיוע לתושבי עזה ובהקמת "ועדה בינלאומית לחקירת פשעי המלחמה שביצעה ישראל בעזה".
כמו כן דיווח הארגון על הפגנות והתבטאויות תמיכה בו ובתושבי עזה והביע תודתו באופנים שונים, דוגמת הכרזה אשר הוצבה בגרסה הערבית של האתר בה מודה העם הפלסטיני לנשיא ונצואלה צ'אווס על ניתוק הקשרים עם ישראל.

לסיכום, האינטרנט משמש את החמאס בראש ובראשונה ככלי תעמולה הן כלפי תושבי הרצועה שתחת שלטונו והן כלפי ישראל, הזירה הפלסטינית, הערבית והבינלאומית. במסגרת זו מציג עצמו הארגון כדוד המודרני הנלחם באמצעות "רקטות תוצרת בית העושות יותר רעש מנזק" בגולית הגדול והמצויד בכלי משחית ויכול לו. זאת, חרף נטישת כל הגורמים הערבים את תושבי הרצועה מלבד החמאס שעמד לצידם ויתמוך בהם בתהליך השיקום העתידי. אולם, מלבד הצהרות אלו לטובת תושבי הרצועה, לא נמצאו באתר עדויות לפעילות מעשית שלו לטובת תושבים אלו.
המבצע העניק לחמאס הזדמנות וכלי התעמולה, כפי שבאו לידי ביטוי באתריו, לבוא חשבון עם הרשות הפלסטינית ומצרים ולהעמיק את קריאתו להיותו חלופה לגיטימית לשלטון הרשות הפלסטינית ולמעשה הריבון הפלסטיני החוקי היחיד; הגמוניה פלסטינית תחת הנהגת החמאס.

בידודו הפיזי, הצבאי והמדיני של חמאס במהלך המבצע סייע לו, על פי אתרי האינטרנט שלו, לחדד עמדות מוכרות בגנות ישראל, הרשות הפלסטינית, מצרים ומדינות ערב בכללותן ולקרוא להפלת שלטון הרשות ולאיחוד כלל הפלגים הפלסטינים תחת הנהגתו, אף בגדה. אולם, לא ניתן היה ללמוד מאתרי הארגון במהלך המבצע כי הוא רואה עצמו כרשות שולטת בעלת סמכות ומעל לכל מחויבות מעשית בחיי היום יום לא כלפי תושבי הגדה ואף לא כלפי תושבי רצועה עזה שתחת שלטונו הקיים.