סקירת היום השישי – 01.01.2009

בדיווח[2] מעזה נמסר כי כוחות הכיבוש הישראלי החריפו ביום ה' (01.01.2009) את התקפותיהם האוויריות חסרות הרחמים אשר הגיעו ל-30 התקפות תוך כמה שעות וכן הפצצות מהים על רצועת עזה, התקפות אלה הרגו עוד חמישה פלסטינים ובכללם אישה אחת.
דיווחים מקומיים מסרו כי מטוסי צבא הכיבוש הישראלי פוצצו את מזח הדייגים ושדה חקלאי מערבית לחאן יונס, בדרום הרצועה, במהלך 25 תקיפות אשר בוצעו ביום ד' בלילה (31.12.2008).
הדיווחים מסרו כי צבא הכיבוש הישראלי הרס חמישה בנייני מגורים ובכך העלה ל-40 את מספר הבניינים שהשטיח מאז שבת (27.12.2008) מלבד מאות בתים שניזוקו חלקית.
מטוסי צבא הכיבוש הישראלי הפציצו מסגד בדרום העיר עזה, את מתחם המועצה המחוקקת הפלסטינית בנוסף למשרדי המשפטים והחינוך, תחנת המשטרה של ג'בליה, מפעל אלומיניום ומפקדות של ההגנה האזרחית.
דובר המועצה, ד"ר אחמד בהאר תאר את הרס צבא הכיבוש הישראלי במתחם המועצה כ"פשע פראי" וקרא לפרלמנטים בעולם להתערב, לעצור ולחשוף את התוקפנות.
שני פלסטינים, האחד בעזה והשני בגדה המערבית מתו ביום ד' (31.12.2008) בערב מפצעים קשים שנגרמו להם האחד ע"י ירי של צבא הכיבוש הישראלי בכפר נעלין שבגדה המערבית והאחר בהתקפות אוויריות על עזה.
גדודי קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס, נטלו אחריות על ירי 58 טילים על מטרות ישראליות הסמוכות לרצועת עזה ביום ד' (31.12.2008) ובכללם 14 טילי גראד.
הזרוע הצבאית מסרה כי אחד מלוחמיה נהרג בחילופי אש עם יחידה מצבא הכיבוש הישראלי אשר ניסתה לחדור למזרח חאן יונס בלילה של יום רביעי (31.12.2008).
ההתקפות הצבאיות של צבא הכיבוש הישראלי נטלו את חייהם של יותר מ-400 פלסטינים ופצעה כמעט 2,000 נוספים.

מתאם האו"ם לעניינים הומניטריים באדמות הפלסטיניות הכבושות Maxwell Gaylard הזהיר[3] כי המצב ברצועת עזה הינו של חיים או מוות עבור תושבים רבים. בהודעה רשמית אמר כי אם ההרג ימשך, אזרחים נוספים ימותו ואם המעברים ישארו סגורים האזרחים יהיו משוללי צרכים בסיסיים רבים דוגמת חיטה ודלק.
הוא ביקש לפתוח מיידית את מעבר קרני על מנת לאפשר כניסת משלוחי חיטה לרצועה הנצורה ולהתיר כניסת דלק לעזה לשם הפעלת תחנת הכח החשמלית.

תגובות פלסטיניות;
ראש ממשלת החמאס בעזה, אסמעיל הניה, הכריז[4] כי ההרפתקה הצבאית הישראלית ברצועת עזה תסתיים בכשלון ולא תשיג אף לא אחת ממטרותיה.
הניה, אשר פנה לעם הפלסטיני בנאום אשר שודר בתחנת הטלביזיה אל אקצא ביום ד' (31.12.2008) בערב, אמר שמה שמתחולל בעזה הינו מלחמה אמיתית.
"זוהי מלחמה ללא מוסר או עקרונות החורגת מכל הנורמות והמוסר השמימי והארצי. זוהי מלחמת השמדה בה נעשה שימוש בכל סוגי כלי הנשק ולא חוסכים בהם".
אולם הוא הדגיש כי החזית הפלסטינית הפנימית חזקה ותושבי עזה יתגלו כמנצחים.
האויב רצה במלחמה זו של רצח עם על מנת לחסל את הגורם ולסיים פרויקט מסויים, אמר הניה בהדגישו שהמלחמה אינה נגד החמאס או הממשלה, למרות שאלו הן מטרותיה המוצהרות, "אלא למעשה המלחמה מכוונת נגד כל הפלסטינים ונגד הפוטנציאל שלהם, מוסדותיהם ורכושם ומכוונת נגד הגורם הפלסטיני ועתיד הפלסטינים".
ה'אומה' האסלאמית והעולם החופשי לא יקבלו את המשך "מלחמה משוגעת" זו נגד אנשים לא חמושים ורצועה זעירה של שטח.
הוא אמר כי המחאות העממיות והרשמיות ברחבי העולם נגד מלחמה זו, מוכיחות שעזה אינה לבדה למול התוקפנות ומוכיחות שהדיכוי שנזדמן לעזה הינו גדול וסוף סוף הוא אחז בליבותיהם של מיליוני אוהבי חופש ברחבי העולם.
כמו כן הוא הדגיש שהקרב העיקרי של העם הפלסטיני היה וימשיך להיות עם הכיבוש הישראלי של אדמותיו, בהוסיפו שהפלסטינים לא יהיו מעורבים בקרבות אזוריים.
הוא שב על דרישותיו לסיום הסגר, עצירת התוקפנות ופתיחת המעברים ובכלל זה מעבר רפיח ושב על ברכתו לדיאלוג לאומי, אולם אמר שצריכים להיות קודמים לו מספר צעדים מצד יו"ר הרשות וההנהגה ברמאללה ובראשם שחרור כל האסירים הפוליטיים בגדה המערבית, הצהרה חד משמעית בדרישה לפתיחת כל המעברים לעזה, סיום הסגר ולבסוף – הפסקת מסעות התעמולה העוינת.
הוא סיים את נאומו באומרו "הנצחון קרוב".

בדיווח[5] מעזה נמסר כי חבר הפרלמנט מטעם תנועת החמאס, מושיר אל מסרי, דחה ביום ד' (31.12.2008) האשמות של כמה חוגים ערביים לפיהם היתה החמאס "קלף בידיהן של איראן וסוריה" בהכריזו שחמאס תנצח בקרב נגד ישראל בעזה.
לדברי מסרי, אלו החוזרים על האשמות אלה הם חלק מסדר היום הישראלי והאמריקאי באזור בדבר "כניעה מוחלטת לארה"ב והנפת דגל לבן".
"קולות חריגים אלה צריכים לעזוב ולהשאיר את הזירה לאנשים האמיתיים לשם השבת הכבוד והאצילות ל'אומה' הערבית", הדגיש מסרי בראיון לQuds Press-.
בהטילו את הכדור למגרשם של המזלזלים בחמאס, האשים מסרי את אלו אשר "תוקעים סכין בגב ההתנגדות בשל שיתוף פעולתם עם האויב", בלוחמה בהתנגדות הפלסטינית רק על מנת לשמר על משרותיהם.
הוא גם הדגיש שהחמאס היה ויהיה בשורה הראשונה של הגנה על ה'אומה' הערבית נגד ממשלת הכיבוש הישראלית ולא "קלף" בידה של אף מדינה.
בזירה הפנימית הדגיש מסרי כי ממשלת אסמעיל הניה עוקבת מקרוב אחר הקורה ברצועת עזה ושחברי הממשלה משתתפים באבל על החללים ובלוויות.
הוא סנט ביו"ר הרשות, עבאס ובממשלת הרשות ברמאללה בהצהירו כי חלומו של עבאס לשוב לעזה על גבי טנק ישראלי לא יתממש.

ד"ר אסאמה אל מזאני, חבר ההנהגה הפוליטית של תנועת החמאס ברצועת עזה, הדגיש[6] כי ההתנגדות הפלסטינית עדיין מסוגלת להכות ומכינה "הפתעות" לכוחות הכיבוש הישראלים.
הוא מסר למשרד התקשורת של החמאס במזרח העיר עזה שהחמאס לעולם לא יעתר ל"תנאי האויב המשפילים", בהזכירו שתנועתו סרבה להפסקת אשר בתנאים טובים יותר.
"לא נסכים לתנאים משפילים לעמנו בלא אבחנה באבדות ובקורבנות".
הוא האשים את מצרים שהיא קשרה עם האויב הציוני ושהיא שותפה לתוקפנות, בהוסיפו שראש המודיעין המצרי צוטט באומרו שיש ללמד את החמאס לקח ושהחמאס מונהג ע"י "כנופיה".
הוא גם האשים את יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, בשיתוף פעולה עם ישראל בתוקפנותה בעזה והוסיף שקריאתו לפגישה עם החמאס ועם כל הפלגים האחרים נועדה לכסות על "חלקו המלוכלך" במלחמה הנמשכת בעזה.

בדיווח[7] מרמאללה אישרו מקורות בטחונים יודעי דבר ברשות הפלסטינית ברמאללה כי יו"ר הרשות, מחמוד עבאס, הורה לכוחות הבטחון למנוע כל נסיון של אזרחים פלסטינים בגדה המערבית להצית אנתפאדה שלישית נגד הכיבוש הישראלי למרות העליה במקרי המוות ברצועת עזה,
על פי מקורות אלו, אשר ביקשו לשמור על עילום שמם, הנחיות וצווים ממשרדו של עבאס נשלחו לכל מחלקות הבטחון של הרשות הפלסטינית ברחבי הגדה המערבית הקוראים להם לא לאפשר לאזרחים פלסטינים זועמים להתעמת עם חיילי הכיבוש הישראלי המוצבים בפאתי הערים הפלסטיניות.
במסיבת עיתונאים שערך ביום ג' (30.12.2008) בערב, אמר ריאד אל מליכי, שר החוץ בממשלה המנוגדת לחוקה של הרשות הפלסטינית בעיר רמאללה שכוחות הבטחון של הרשות הפלסטינית יתירו לפלסטינים בגדה המערבית לערוך עצרות "שקטות" לשם "ביטוי אהדתם לעזה", אולם אלו יעצרו במידה ויתעמתו עם חיילי הכיבוש הישראלי.
המקורות הוסיפו כי עבאס חושש מהתפרצות אפשרית של אנתפאדה פלסטינית שלישית בגדה המערבית אשר יכולה להוביל להתמוטטות הרשות של עבאס ולסיים את שאיפותיו הפוליטיות בפלסטין הכבושה במקרה של עימות.
בהקשר זה, הוסיפו המקורות, הורה עבאס לכוחות בטחון של הרשות הפלסטינית לרדוף ולעצור פעילי חאמס וג'האד אסלאמי בגדה המערבית על מנת למנוע מהם לבצע התקפות נקמה על מטרות ישראליות בגדה המערבית או באדמות הפלסטיניות הכבושות של 1948.
ההנחיות בוצעו מיד כאשר יותר מ-80 פעילי חמאס נעצרו ע"י כוחותיו של עבאס מאז החלה התוקפנות הישראלית בעזה בשבת (27.12.2008).
יתר על כן, המקורות מגלים כי עבאס והנהגת הרשות הפלסטינית בגדה המערבית היו מודאגים שמא חמאס יוכל לחדש את כוחו העממי והצבאי בגדה המערבית, אשר נחלש כתוצאה ממסעות המעצרים המטורפים של הרשות הפלסטינית נגד הפעילים וההנהגה הפוליטית במהלך 18 החודשים החולפים.
מאות פעילי חמאס ומנהיגים פוליטיים בגדה המערבית נעצרו ועשרות מוסדות צדקה מקומיים הקשורים לארגון נאטמו מידי כוחות הבטחון של עבאס מאז הורכבה ממשלתו הבלתי חוקתית של סלאם פיאד ע"י עבאס.
המתח עלה בגדה המערבית עם תחילת התוקפנות המאסיבית של חיילי צבא הכיבוש הישראלי נגד רצועת עזה המאוכלסת בצפיפות, הגובלת במדינה הערבית הגדולה ביותר, מצרים.

מאידך, מסרה[8] תנועת החמאס בגדה המערבית ביום ה' (01.01.2009) כי הקרב על עזה הינו קרב על פלסטין וקרב על ה'אומה' של הערבים והמוסלמים והאנשים החופשיים בעולם נגד הכיבוש.
בהודעה שפרסמה, קוראת התנועה לעם הפלסטיני בגדה המערבית לערוך הפגנות המוניות כהזדהות עם "אחינו בעזה".
"הבה וכל הימים בגדה המערבית יוקדשו לעזה האיתנה, הבה ויהיו הימים למען נשמות החללים הקדושים והטהורים בעזה וימים של הזדהות עם עמנו ברצועה האיתנה".
התנועה דחקה ב"מוג'הדין" וביתר העם הפלסטיני להתעמת עם צבא הכיבוש הישראלי והמתנחלים הישראלים בכל עיר פלסטינית, כפר ומחנה פליטים.
בהקשר זה, קראה התנועה לכוחות הבטחון של הרשות הפלסטינית לחדול מעצירת ההתלהבות הפלסטינית והפעולות נגד הכיבוש, בהדגישה שההפגנות אינן מכוונות נגדם.

הג'האד האסלאמי מצידו פרסם ביום ד' (31.12.2008) הודעה בה נאמר כי הקרב בעזה מספק את הדרך לעתיד טוב יותר לפלסטינים והביע את אמונו כי "האויב הציוני" עומד בפני נסיגה נוספת ותבוסה ודאית.
"השאריות הפזורות והבניינים ההרוסים הינם הוכחה ברורה לפשיטת הרגל של האויב וכשלונו למול עמידתה האיתנה של ההתנגדות והצלחתה".

דמותה של ישראל;
בדיווח[9] מירושלים הכבושה נמסר שראש הממשלה אולמרט אישר ביום רביעי (31.12.2008) שהוא זכה לעידוד ממספר מנהיגים ערביים לא לעצור את התוקפנות ברצועת עזה או את הלחימה בחמאס.
הטבח הישראלי בעזה קצר חייהם של קרוב ל-400 פלסטינים, רבים מהם ילדים ונשים והביא לפציעתם של 2,000 אחרים, לפחות 200 מהם במצב אנוש.
עיתון 'הארץ' מצטט את אולמרט באומרו שמספר מנהיגים ערבים עודדוהו להמשיך בלחץ הצבאי על החמאס ולא להפסיק את המבצע הצבאי נגד עזה.
לדברי אולמרט, לא אכפת לו מההצעות להפסקת אש בעזה שהעלו הצדדים הארופים והוא ימשיך בקרב עד אשר חמאס יקבל את הפסקת האש בתנאיה של ישראל.
קרוב ל-10,000 אנשי מילואים גוייסו לגבולות רצועת עזה כהכנה לבליץ הקרקעי הבלתי נמנע ככל הנראה במהלך הימים הבאים.
עוד טוען העיתון כי אולמרט קבע ארבעה תנאים לפני שיסכים להפסקת העוינות ברצועת עזה הזעירה.
אלו כוללים, הפסקת ירי הרקטות המקומיות ע"י הפלגים הפלסטינים על ההתנחלויות הישראליות בשטחי האדמות הפלסטיניות הכבושות של 1948, הפסקת הברחת נשק ותחמושת באמצעות מנהרות מהגבול המצרי-פלסטיני, כינון מערכת מפקחת אשר תבטיח כי החמאס ימלא תנאים אלו.

הזירה הערבית;
מצרים – אחמד אבו אל ע'ית התעקש[10] לנקות את ממשלת הכיבוש הישראלית מהדם הפלסטיני הנשפך ברצועת עזה והאשים את החמאס בשפיכות הדמים. הוא ניצל את נוכחות שרי החוץ הערביים הנועדים בקהיר להכפיש את החמאס ולהאשימה ב"גרירת" ישראל.
דמותה של מצרים בעולם הערבי הושפעה לרעה מההצהרות הלא רצויות של אבו אל עית' אשר לוו בתגובה מצרית "זהירה" למול הברוטליות הישראלית בעזה.

בדיווח[11] מבריסל נמסר כי המהלך הארופי להסרת הסגר מעל עזה הביע תדהמה מוחלטת מהפניה הטלביזיונית של הנשיא מבארכ ביום ג' (30.12.2008) בה הצהיר על סרובו לפתוח את מסוף הגבול ברפיח עם עזה למרות הטבח הישראלי הנמשך.
מבארכ אמר שהמעבר יפתח רק כאשר כוחות הנהגת הרשות הפלסטינית יחזרו לעזה ובנוכחות משקיפים ארופים.
בהודעה מבריסל מיום ד' (31.12.2008) תוארה הודעתו של מבארכ כ"תקיעת סכין בגב העם הפלסטיני". היא האשימה שהעמדה המצרית מייצגת מעורבות מעשית חסרת תקדים בתוקפנות בעזה.
מבארכ התבקש לחזור בו מעמדתו ורואה בו אחראי לחיי מאות הפצועים בהתקפות הצבאיות הישראליות הנמשכות על עזה.

הליגה הערבית – בדיווח[12] מעזה נמסר כי ג'מאל אל חודירי, חבר הפרלמנט וראש הוועדה העממית נגד ההסגר בעזה, הכריז כי שרי החוץ הערביים היו צריכים להסכים על הסרת הסגר מעל עזה ועל סיום התוקפנות הישראלית בנוסף לתמיכה בעם הפלסטיני בכל האמצעים.
בהודעתו מיום ד' (31.12.2008) אמר כי ההחלטות אשר אומצו ע"י שרי החוץ הערבים במסגרת מפגש הליגה הערבית בקהיר היו מאכזבות.
הוא אמר כי הנסיבות הקיימות מספקות את הדרך לאחדות ערבית כוללת להתעמת עם התוקפנות ולתמוך בעמידת העם הפלסטיני יותר מאי פעם בעבר.
חבר הפרלמנט התייחס בדבריו לתנאים ההומניטרים החמורים ברצועת עזה ובכלל זה אלפי נפגעים, מצור הדוק וסגירת כל המעברים, אשר בתורם מובילים לכדי ירידה חדה בעזרה, בסיוע ובסעד.
שרי החוץ הערביים החליטו בתום פגישתם ביום ד' (31.12.2008) לנסח הצעת החלטה למועצת הבטחון של האו"ם הדורשת הפסקה מיידית של התוקפנות הישראלית בעזה ופתיחת כל המעברים.