מחאות במזרח התיכון – החשכה אינטרנטית כמענה להפגנות פיזיות
השנים האחרונות המחישו לנו שוב ושוב באופנים שונים את הקשר הקיים, בהיבטים מגוונים ורבים, בין המרחב הפיזי לזה הקיברנטי; רבים מהשינויים אשר חוותה ישראל בפרט והמזרח התיכון בכלל בשלוש השנים האחרונות, מקורם בתהליכים אשר תחילתם באינטרנט וברשתות החברתיות. המרחב הקיברנטי לא היה זה שגרם לשינויים, אלא משתמשי האינטרנט אשר יצאו לרחובות, הפגינו והביאו את השינויי. באותה מידה, מרחב זה לא היה הגורם היחיד להפיץ את מסר השינוי ולאגד את ההמונים, אולם היה זה ללא ספק המדיום המרכזי ובעל השפעה רבה ביכולת להפיץ את המסר, לאגד את התומכים ולהוציאם לרחוב לפעולה.
מנגד, ממשלים ברחבי המזרח התיכון זיהו זה מכבר את היתרונות הטמונים עבורם במרחב הקיברנטי אך גם את הסכנות. סכנות אלו ניתן לחלק לשניים; מוסריים ופוליטיים. הממשל החושש לערעור המוסר של אזרחיו, זהותם הדתית והתרבותית ואורחות חייהם, יחסום את משתמשי האינטרנט במדינה מפני גישה לאתרים הקשורים בדתות וזרמים אחרים, פורנוגרפיה, אלימות, אלכוהול, תרבות מערבית וכדומה. כלומר, פעילות שנועדה להגן על משתמשי האינטרנט מפני עצמם באמצעות שליטה על המידע אליו יחשפו באינטרנט.
לצד זאת, פועלים שלטונות באזור להגבלת גישה לתכנים וזאת מטעמים פוליטיים, באמצעות חסימת גישה לאתרי זכויות אדם ואופוזיציה, אתרי חדשות, מפלגות וארגונים בלתי ממשלתיים שונים. כל זאת כדי להגן על שרידותו השלטונית של המשטר. בבחינת להגן עליו מפני התושבים עצמם.
ההתנסות המתמשכת של ממשלים באזורנו עם האתגרים שמציב האינטרנט ובעיקר הפעילות של השנים האחרונות במרחב הקיברנטי להנעת תהליכים לכדי יצירת שינויים בעולם הפיזי באזורנו, הביאו ממשלים באזור לפעול להשבתת אתרים ושרותים מסויימים באינטרנט ואף השבתה מלאה של האינטרנט. זאת בנסיון להתמודד עם יכולתו הרבה והמוכחת של המרחב הקיברנטי להניע תהליכים של שינוי חברתי ופוליטי במזרח התיכון.
בשלהי ספטמבר 2013 פרצו בסודאן מהומות במחאה על החלטת הממשלה לקצץ בסובסידיות על הדלק, דבר שהכפיל מיידית את מחירו. מהומות אלו נמשכו מספר ימים ובמהלכן נעצרו כ-600 איש ונהרגו עשרות, ארועים שאף הביאו למחאה רשמית במזרח התיכון.
יומיים לאחר פרוץ המהומות החלו דיווחים על כך שהאינטרנט במדינה הושבת, תוך הפניית האצבע המאשימה כלפי הממשלה כאחראית להשבתה, לאור העובדה כי תעבורת האינטרנט פסקה באחת בקרב כל הספקיות במדינה. זאת לצד דיווח לפיו הטלביזיה הרשמית הודיעה ב-26 בספטמבר כי האינטרנט במדינה יושבת ל-48 שעות מחצות אותו הליל (ללא ספק צעד חריג הואיל ובכל יתר המקרים באזורנו, ההשבתה בוצעה ללא כל התרעה מוקדמת). אכן, חברות המחקר הגדולות החלו לאשר את דבר ההשבתה, תוך התייחסות לעובדה כי הרשת של האוניברסיטאות היתה היחידה הזמינה באותה העת במדינה. אחד הדיווחים ציין כי אחת משלוש ספקיות האינטרנט במדינה שבה לפעול לאחר שלוש שעות, אולם יתר השתיים היו עדיין מושבתות. כעבור 24 ממועד ההשבתה, שב האינטרנט לסדרו במדינה, כפי שמראים המחקרים,
כמו גם ניטור של גוגול;
מעורבות זו של הממשל בסודאן בהשבתת האינטרנט, בארוע שהוגדר כ"השבתה הלאומית הנרחבת ביותר מאז מצרים ניתקה עצמה בינואר 2011", אינה המקרה הראשון של השבתה גורפת באזורנו כמענה למחאות פיזיות ומקוונות בהן. אין הכוונה להשבתת אתר או שרות אינטרנטי נקודתי לפרק זמן קצר או אף קבוע. תורכיה חוסמת מעת לעת (בהוראת בית משפט) שרותים שונים של גוגל ובכלל זה, האתר YouTube בשל סרטונים הפוגעים בדמותו של אבי האומה התורכית – אתא תורכ – המועלים אליו, Google sites נחסם במדינה משלהי יוני 2009. איראן שחוסמת את האתרYoutube מאותה התקופה, מרוקו החוסמת מתחילת אוגוסט 2009 את השרות Google Earth. זאת לצד חסימות של אתרים חיצוניים והשבתת אתרים מקומיים רבים אחרים לאורך השונים מטעמים חברתיים-מוסריים כמו גם פוליטיים-שלטוניים, כפי שצויין לעיל.
אולם, גם השבתות מוחלטות של כל שרותי האינטרנט ניתן למצוא באזורנו, גם אם אלו נדירות יותר; השבתת האינטרנט במצרים היתה עד כה הארוע המדובר ביותר באזורנו. ב-25 בינואר 2011 פרצו המהומות בכיכר תחריר אשר הביאו כעבור 18 יום להתפטרותו של הנשיא מבארכ, ארועים שהחלו למעשה את "מהפכת הפייסבוק". כעבור שלושה ימים, ביום שישי הראשון למחאה, בו תוכננו הפגנות מיליונים לאחר היציאה מהמסגדים, בוצעה השבתה גורפת של האינטרנט במדינה למשך חמישה ימים וחצי כפי שתועדה על ידי גוגל.
אולם היו עוד כמה שכאלה באזורנו; בלוב הושבת האינטרנט בצורה כמעט מוחלטת למשך מספר חודשים בשנת 2011 
סוריה יוצאת דופן בהקשר זה הואיל ובה בוצעו מספר רב יחסית של השבתות אינטרנט גורפות, אולם אלו היו לפרקי זמן קצרים יחסית של מספר שעות עד לשתי יממות.
העדות הראשונה להשבתת האינטרנט בסוריה היתה בתחילת חודש יוני 2011, זאת למשך יממה. בסוף חודש נובמבר 2012 הושבת האינטרנט במשך יומיים, ב-7 במאי 2013 בוצעה השבתה במשך יממה, השבתה אחת קצרה יותר שארכה שמונה שעות וחצי במחצית אותו החודש, וכן אחת נוספת של מספר דקות בתחילת חודש יוני.
למרות השבתות אלו, הרי שבהתחשב במשך הזמן הרב בו נמשכת הלחימה במדינה, סך משך השבתת האינטרנט בה אינו עולה על זה שבמצרים בו הושבת כאמור האינטרנט למשך חמישה ימים וחצי במשך 18 ימי מהומות.
מדינות רבות באזורנו וברחבי העולם מצרות באופן קבוע ובדרכים רבות את צעדי אזרחיהן משימוש חופשי באינטרנט בתחומן, בין השאר באמצעות הגבלות כלכליות, טכנולוגיות, דתיות וחוקיות; מעצרים; סגירת אתרים מקומיים, מניעת גישה לאתרים זרים ופעולות להדרת רגליהם של קהלים רחבים משימוש באינטרנט. אולם, כפי שנוכחנו, קיימים מקרים, גם אם בודדים, בהם מדינות פועלות במישרין להשבתה גורפת של האינטרנט בתחומן.
ארועים אלו מזכירים לנו לא רק את תלותנו הרבה באינטרנט להתנהלות יומיומית של פרט, חברה ומדינה, אלא אף את עוצמתן המוחלטת של מדינות ויכולתן לנתק כליל את אזרחיהן ממדיום זה, אשר כבר אינו רק "אמצעי תקשורת".
עם זאת, ארועים אלו ממחישים גם את עוצמתו של עידן האינטרנט; מדינות אינן יכולות להרשות לעצמן להשבית כליל שרות בסיסי זה ולנתק את אזרחיהן לגמרי מתקשורת בתוך המדינה ומחוצה לה. דווקא עוצמתו של כלי זה שבידיהן, מצביעה על שימוש מבוקר יחסית באותו "כפתור יום הדין" והשבתה קצובה בזמן. זאת להבדיל מהעבר בו יכלו לסגור לצמיתות מ"אמצעי התקשורת הישנה". אולי בכך תהא נחמתנו בארועים אלו של סגירת האינטרנט באזורנו.