הבחירות לנשיאות באיראן – הזירה המקוונת

בבחירות האחרונות לנשיאות באיראן, שהתקיימו ב-12 ביוני השנה, התמודדו ארבעה מבכירי הממשל האיראני אשר מילאו שורה של תפקידים רמי מעלה לאורך השנים. לצד הנשיא המכהן מחמוד אחמדי-נג'אד, התמודדו ראש הממשלה לשעבר (1981-1989) מיר חסין מוסוי, יו"ר הפרלמנט לשעבר (1989-1992) מהדי כרובי ומפקד משמרות המהפכה לשעבר (1981-1997) מחסין רצ'אאי. כל הארבעה עשו שימוש פעיל באינטרנט וברשתות החברתיות שבו, הן אישית, באמצעות אתרים ובלוגים השייכים להם, והן באמצעות הפעילות המקוונת של תומכיהם.
תומכי אחמדי-נג'אד הקימו אתר ובו מידע רב אודות האיש ומסע הבחירות שלו. האתר אפשר, לצד קבלת מידע, מעורבות פעילה של התומכים באופנים שונים, בדגש על כלים מגוונים של רשתות חברתיות – Twitter, Facebook, Youtube, Freindfeed.
מיר חסין מוסוי היה מהפעילים ביותר באינטרנט וברשתות החברתיות שבו. בשל פעילותו זו ובדגש על השימוש באתר Facebook, שם היו לו עשרות אלפי תומכים, נחסם שרות זה באיראן לזמן מה בסוף חודש מאי. בנוסף, הקימו בלוגרים מתומכיו אתר עבורו ובו הביעו אלף מהם את תמיכתם תוך ציון שמותיהם וכתובות אתריהם. מוסוי נתמך ע"י נשיאה לשעבר של איראן מחמד ח'אתמי (1997-2005), אשר אף קיים ראיון אינטרנטי שאורגן ע"י בלוגרים מתומכי המועמד. במהלך הראיון ענה ח'אתמי על שאלות שהתקבלו באינטרנט ובכלל זה באמצעות Facebook, Twitter, e-mails וכן תוכנות למסרים מידיים (IM).
מהדי כרובי היה פעיל מאוד בצורה מקוונת באמצעות אתר אישי לצד אתר יעודי למסע הבחירות ואתר עבור המפלגה שהקים במהלך מסע הבחירות הקודם לנשיאות, מפלגת החוסן הלאומי (אעתמאד מלא). בדומה לאחמדי-נג'אד ולמוסוי, גם כרובי ותומכיו היו פעילים בצורה נרחבת ברשתות החברתיות ובכלל זה Facebook, Youtube, Picasa ואף שימוש ב-Google Calendar המפרט אירועים עיקריים במסע הבחירות. מספר בלוגרים הביעו תמיכה במועמדותו אולם אלו מעטים בהשוואה למספר אלו שתמכו במוסוי.
מחסין רצ'אאי ותומכיו עשו שימוש מועט באינטרנט וברשתות החברתיות. אף מספר הבלוגרים התומכים בו היה קטן יחסית. לרצ'אאי אתר אישי ובו בלוגים שונים ממגוון תומכיו.
אולם, לצד פעילות מקוונת זו של המתמודדים, נוקט הממשל האיראני לאורך השנים בדרכים מגוונות למניעת גישה חופשית לאינטרנט ולהצרת צעדי המשתמשים בו. זאת באמצעות חקיקה, פיקוח, מעצרים ואף הגבלות בתחום תשתית האינטרנט במדינה. מדיניות זו מציבה את איראן כאחת מ-13 המדינות המוגדרות כ'אויבות האינטרנט' בעולם. כל זאת בגלים אשר שיאם חופף לרוב אירועי בחירות במדינה; למועצות המקומיות בפברואר 2003, לפרלמנט בפברואר 2004, לנשיאות ביוני 2005, למועצות המקומיות ולמועצת המומחים בדצמבר 2006 ואף ולקראת אלו לנשיאות המדינה שנערכו ב-12 יוני השנה.
בחודשים שקדמו לבחירות, היינו עדים לגל נוסף של הגבלות על האינטרנט אשר החל עוד קודם לכן. במסגרת זו נאסרו מספר בלוגרים (בכלל זה הבלוגר חסין דרחשאן). שיאו של הגל היה ללא ספק מותו בכלא ב-18 מרץ השנה של אומיד-רזה מיר ציאפי בלוגר מקומי, אשר נשפט לשנתיים ב-15 דצמבר 2008 באשמת "פגיעה במנהיגי הרפובליקה האסלאמית".
במקביל למעצרים, סגרו השלטונות ופתחו חליפות אתרי אינטרנט מקומיים וזרים ובכלל זה אתרי רשתות חברתיות שונות דוגמת Facebook ו-Twitter (אשר שימשו את המועמד מיר חסין מוסוי), בלוגים וכן תוכנה המאפשרת עקיפת הצנזורה המבוצעת על האינטרנט. לצד זאת, בוצעה השקעה מאסיבית בסוף שנת 2008 בתשתית אשר המאפשרת הגבלה טובה יותר על האינטרנט במדינה ובכלל זה פילטור תכנים וניטור פעילות המשתמשים.
אולם הסיפור האמיתי של הבחירות, אשר הסתיימו בניצחונו המוחץ של הנשיא המכהן, מחמוד אחמדי-נג'אד, החל דווקא לאחריהן. עם היוודע התוצאות, החלו גלי ההדף של ההלם והאכזבה הציבורית להכות בבירה. מוסוי כינס מסיבת עיתונאים דחופה בה טען כי תוצאות הבחירות זויפו והאשים אישית את אחמדי-נג'אד במעל. תומכו של מוסוי, הנשיא לשעבר עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, אשר לו סמכות פוליטית רבה, התפטר במחאה מתפקידיו. ארה"ב העניקה רוח גבית לטענות אלו בהודעה לא רשמית המטילה ספק במהימנות הבחירות. מנגד האשים אחמדי-נג'אד בנאום ניצחון בשבת (13 יוני) את הערוצים הזרים בהבערת המצב הפנימי במדינה.
תחושות אכזבה, חוסר צדק ואף של זיוף תוצאות הבחירות, הביאו במהרה אלפים מתושבי הבירה להפגין ברחובותיה ולקרוא "מוות לדיקטטורה", נגד אחמדי-נג'אד ובעד מוסוי אותו הכתירו כנשיא. המפגינים חסמו את התנועה בעיר והחלו להתעמת עם המשטרה באופן אשר לא נראה כמותו מאז הפגנות הסטודנטים בה בשנת 1999. ההפגנות הפכו לעימותים אלימים עם כוחות הביטחון. במקביל שטף את האינטרנט והרשתות החברתיות גל של דיווחים ותיעוד מהשטח אודות האירועים, לצד קריאה לתמיכה מבית ומחוץ. משתמשים רבים מרחבי העולם הביעו הזדהותם, הן באמצעות העברת הדיווחים הלאה והן באמצעות שימוש רב בצבע הירוק – צבעו של מיר חסין מוסוי במערכת הבחירות. מנגד, החלו השלטונות לפעול להגבלת התקשורת המקומית והזרה. במסגרת זו נמשכו ההגבלות על משלוח SMS בתוך המדינה, הגבלות אשר החלו ביום הבחירות. כמו כן נחסמו האתר Facebook וכן מספר אתרי אינטרנט התומכים במוסוי.
כל מהפכה, או ניסיון למהפכה, צריכה סמל. באירועים אלו הפכו האינטרנט והמפגינה ההרוגה נדא סלטאן, לסמלי המהפכה. סלטאן תועדה ככל הנראה על ידי אחד מהמפגינים שניות לאחר שנורתה מאש כוחות הביטחון. הסרטון שצולם והועלה עד מהרה לאינטרנט מתעד בפחות מדקה, בצורה מצמררת את רגעיה האחרונים של הנערה, כשאביה רוכן מעליה ומנסה לשווא להחיותה. דמותה הפכה במהרה לסמל ההפגנות ברחבי האינטרנט ולרחבי העולם.
אולם, למרות השימוש הרב שנעשה באינטרנט, המחישו האירועים באיראן את החולשה של כלי זה. מחד גיסא, עוצמתו הרבה ככלי המאפשר גישה למידע כמעט מכל מקום (ובכלל זה באמצעות מכשירי טלפון סלולריים). מאידך גיסא, חוסר היכולת לממש זאת להישגים ממשיים בעולם המעשה וברחובות טהראן, בלא התגייסות שכבות רחבות בעם וקהלים נוספים מבית ומחוץ. האינטרנט אמנם היווה מרכיב מרכזי בהפגנות אלו, אך אלו נשארו נחלת אותו הציבור שממילא היה פעיל בזירה המקוונת, תעד את האירועים ברשתות החברתיות השונות וקרא בהם להמשך הפעילות. בארועים אלו לא לקחו חלק בני שכבות, מגזרים וערים נוספות באיראן אשר ממילא קולם כמעט שאינו נשמע באינטרנט. אכן, האינטרנט חדר לאיראן ושיעור התפוצה בו רב, אך הוא טרם חדר לשולי המדינה ולכפריה, כך גם הפגנות אלו אשר נשארו נחלת המרכז והבירה.
אולם לא רק מבית, נשארו ההפגנות כמעט וירטואליות. אלו לא זכו לתמיכה גורפת בעולם הרחב. על כן נשארו המפגינים ללא תמיכה רחבה לא מבית ולא מחוץ. לפיכך לא היה משקל נגד, פנימי או חיצוני, אשר ערער בצורה משמעותית, במהלך אירועים אלו, על הלגיטימציה של השלטון הקיים.
בהסתמך על ניסיון העבר ממערכות בחירות קודמות, ניתן לקבוע כי הגל הנוכחי של הגבלות שלטוניות על האינטרנט באיראן ידעך בהדרגה ככל שנתרחק ממועד הבחירות לנשיאות וככל שההפגנות ברחובות ישכחו. לאור חשיבותו ועוצמתו של האינטרנט באירועים אלו כמקור בלבדי של דיווחים מהשטח ויצירת סמלים באופן בלתי אמצעי, ניתן להניח כי ככל שילך האינטרנט ויחדור לשכבות ואזורים נוספים במדינה, כך ילך ויגדל הסיכוי לשינוי במדינה ולהצלחת הפגנות שכאלו בעתיד. כל שנותר לקבוע הוא כי הגל הנוכחי של ההפגנות נדם לפי שעה בקול 'ציוץ' דק.

ד"ר טל פבל

http://sahaamma.ning.com/group/orientexpress/forum/topics/oryynt-qsprs-gylyon-8-mnhm-b