השתקתם קבוצה אחת בפייסבוק, פתחתם עשרות
השר יולי אדלשטיין ואחרים הצליחו להביא את פייסבוק לסגור את הקבוצה הקוראת לאינתיפאדה שלישית. אבל הצלחתם רק עזרה למארגניה להפיץ את המסר
השבועיים האחרונים היו רוויים בידיעות על קבוצות פייסבוק הקוראות לאינתיפאדה ועל סגירתן בעקבות פניות רבות מגולשים, כמו גם של שר ההסברה והתפוצות, יולי אדלשטיין. אבל בסופו של דבר, ספק אם הניצחון הקטן הזה באמת מועיל לישראל.
הקבוצות הפלסטיניות השונות אשר נפתחות מיד במקום אלו שנסגרות והקהל הרב לו הן זוכות תוך זמן קצר ביותר מעידות כי במבחן התוצאה, גם אם בטווח הקצר, פנייתו של השר אדלשטיין נשאה פרי (וכלל לא ברור האם הסרת הדף אכן היתה בעקבות פנייה זו), הרי שבטווח הבינוני והארוך אין בה ממש, שלא לדבר על הנזק אשר היא מסבה.
פנייה זו לא רק שמבטאת, לדידם של מצדדי היוזמות הללו, את חוסר סובלנותה של ישראל לקולות אחרים, אלא מחמשת שוב את הטוענים כי היהודים שולטים בתקשורת ובכלכלה העולמית ומופעלים בידיה של ישראל לשם מימוש האינטרסים שלה.
בנוסף, פניית השר מלמדת כי עולם המדיה החברתית, זמינותו, חשיפתו ועוצמתו עדיין לא הופנמו בצורה מלאה: אנו לא מדינה שחוסמת את האינטרנט ועלינו לפעול בצורה אחרת במדיה זו. מה עוד שרואים אנו לנגד עינינו כי פעילות זו רק מגבירה את המוטיבציה בקרב המארגנים וכי קמות מיד קבוצות אחרות הזכות להצלחה רבה.
מטרתה של יוזמה מקוונת זו היא יצירת התקוממות פיזית בשטח. מוטב כי ישראל תעקוב אחר ההתרחשות המתהווה ותפעל בזמן שנותר למניעתה המוחשית מאשר להשתקתה הווירטואלית. לאלימות פיזית חובה להתכונן ולהתנגד, אך לא ניתן להשתיק מסר בעידן הרשתות החברתיות, ראוי בהחלט כי ינתן לו מענה הולם ומושכל: לדוגמא, פעילות הסברה למול קבוצת האנתפאדה הפלסטינית השלישית יכולה היתה להתמקד בתוצאות אלו הקודמות לחברה הפלסטינית, מאשר במניעת התכנים.
עוד כחודש וחצי נדע מה יעלה בגורל היוזמות המקוונות הללו, אשר על ישראל להתכונן אליהן בכל הדרכים. אולם אירועים אלו מלמדים אותנו כי מבין שלל אמצעי ההתמודדות עימם, סגירת הדפים והקבוצות הללו ברשתות החברתיות, הינו הצעד הפחות יעיל.
