על המצור של Tinder על רצועת עזה והקו הירוק, ומה הקשר לצפון קוריאה?

לפני כמה חודשים, שכנעו אותי שTinder זה הדבר החדש, והמקום האולטימטיבי להיכרויות. הסטיגמה פחות עניינה אותי, יותר חששתי מההשלכות על הפרטיות, אבל הסקרנות גברה אז התחברתי.

אם עקבתם אחרי בעבר, כנראה שהבנתם שלרוב דברים שאני משתמש בהם מתגלים כפרוצים ברמות שונות, או שצצות בעיות אחרות ככה שזה היה רק עניין של זמן עד שמשהו מעניין יתגלה גם ב-Tinder. בכנות, כנראה זה אני ואולי הפלטפורמה – אבל עד עכשיו מעבר לכמה דייטים כושלים, השימוש בה מרגיש בעיקר כמו מעבדת פסיכולוגיה שסטודנטים מרוויחים בה כמה שקלים על לחיצה על כפתורים, מה שכן אין לזלזל בעוצמה של הפלטפורמה ולמדתי הרבה על הטעם שלי.

לאחרונה בחרתי לנצל את היכולות הנוספות שטינדר מציעה למנויים בתשלום, ולטייל בעולם דרך האפליקציה וזאת בעזרת תכונה הנקראת Passport. כמה פרופילים שנתקלתי בהם ציינו שהם לא מחפשים שום דבר מעבר לצפיה בפרופילים ממדינות שונות, כך שהחלטתי להצטרף למסע.  לאחר שעברתי מדינות כמו קפריסין בולגריה, סקרן אותי להבין מה קורה אצל השכנים שלנו בעזה, האם מישהו שם מעז להשתמש באפליקציה שקוראת תיגר על המוסר? ובכלל מה המצב במדינות שפיזית אסור להיכנס אליהן לאזרחים ישראלים, או שהן טוטליטריות יותר כמו צפון קוריאה. ז"א מה היחס שם לפתיחות מינית בין אנשים, האם זה משהו כמו ב-1984?

הסתבר לי שבצפון קוריאה ניתן להשתמש בפיצ'ר Passport אבל אין שם נשים, מגיל 18 ועד 55+, כדי להבין האם זה גורף הרחבתי את החיפוש לגברים ונשים וגם כאן קיבלתי הודעה שלא נמצאו תוצאות מתאימות (ברדיוס של 75 קילומטר מעיר הבירה). במקביל בדקתי את רצועת עזה, והסתבר שהאפליקציה מסרבת לתת לי לעבור לשם. סוג של סגר דיגיטלי. למרות שמצאתי גם אזורים מעבר לקו הירוק, שבהם האפליקציה לא מאפשרת שימוש בפיצ'ר, הייתי צריך סיעור מוחות עם ידידה שלי כדי להבין שמסתבר שמדובר כאן במשהו גורף – האפליקציה מונעת שימוש בפיצ'ר Passport באזורים שהם מעבר לקו הירוק (שמסומן באדום) ובאופן משלים גם מונעת כל גישה מהעולם הדיגיטלי החיצון לרצועת עזה.

זה אולי נראה לכם נורמלי, אבל תחשבו מה המשמעות של מניעת שירות שכזו מול אוכלוסיות שלמות, ז"א לא מדובר פה על פגיעה כלכלית, אלא על מניעת שימוש בחלקים מסוימים של אפליקציית הכרויות מבוססת מיקום, פשוט כי נולדת במקום הלא נכון. אישית לא נתקלתי בתופעה כזו של חרם דיגיטלי, הכרתי חנויות שלא שולחות לישראל, מגדירות אותה כפלסטין. אבל כאן מדובר יותר במניעת מעבר של אווטרים לאזורים עם מחלוקת, או באופן בוטה יותר מצור דיגיטלי.

כששיתפתי חבר נוסף בנושא, הוא חשב על רעיון דומה לזה שחשבתי עליו קודם, איך אוכלוסיות באזורים ממודרים יוכלו להיפגש באופן בטוח. לדוגמא, עזתים שירצו להיפגש פיזית בעזרת Tinder, מבלי שהרשויות יאתרו אותם (נכון לעכשיו לא הצלחתי לשלול שימוש ברצועת עזה ללא מעבר ממקום למקום). מאחר שהתברר שצפון קוריאה הינה שטח הפקר, ללא משתמשים מתברר שהמפגשים הכי בטוחים של תושבי עזה שירצו להשתמש באפליקציה, יוכלו להתבצע אחרי שימוש ב-VPN הורדת האפליקציה, רכישת מנוי וקביעת מקום מפגש ווירטואלי (שאולי יוביל לפיזי) בצפון קוריאה שהינה מדינה חסרת משתמשים נכון לבדיקות שנערכו ביומיים האחרונים, במקביל אפשר לבחור אי כלשהו, שאפשר לעבור אליו אך הוא ללא משתמשים כמעט, כל זה בהנחה ששני אנשים שעוברים לנקודה כלשהי, אך לא נמצאים בה פיזית – יוכלו להיפגש ווירטואלית.