פעילות איראנית ליצירת אינטרנט פנימי – סקירה כללית

איראן פועלת משחר ימי האינטרנט בה להצרת צעדיו והגבלת המשתמשים בו משימוש חופשי, זאת בדגש על ארועי בחירות במדינה. בדיקת אלו מגלה כי בכל סבב בחירות במדינה, החל מהרמה המקומית וכלה במשרת הנשיא, נרשם גל של הגבלות שלטוניות על האינטרנט באמצעות התגברות מעצרים, אכיפות, התבטאויות בכירים, סגירת אתרים, אינטרנט קפה ועוד. גל זה מתחיל לרוב מספר חודשים לפני מועד הבחירות ומסתיים בהדרגה מספר חודשים לאחריהן. זאת בשל היותם של ארועים אלו אתגר שלטוני, כפי שהיינו עדים לו במהלך מסע הבחירות לנשיאות של יוני 2009, וביתר שאת עם היוודע התוצאות בהן.

במקביל, פועלים השלטונות מזה מספר שנים ליצירת רשת אינטרנט פנימית אשר תשרת את תושבי המדינה ותהא מנותקת מהאינטרנט המוכר לנו כיום. פרויקט זה החל באיראן בספטמבר 2005 ואמור היה להיות פעיל כבר בסוף שנת 2009. המהומות של יוני 2009, ומקום האינטרנט והרשתות החברתיות ביצירתם ובדיווח עליהם, רק העמיקו מבחינת הממשל האיראני את הצורך במימוש פרויקט זה. אולם הפרויקט סבל לא רק מעיכוב בלוחות זמנים, אלא גם מבעיות תקציביות, כך שהממשל נאלץ לממן זאת בעלות של למעלה מחצי מיליארד דולר מחוץ לתקציבו עד לסוף שנת 2009.

מטרתה של רשת זו לספק מספר פתרונות למשטר האיראני אשר בבסיסם עומדת היכולת לשלוט בצורה הדוקה יותר על ערוץ מידע אולטימטיבי זה;

עוצמתו של האינטרנט, להבדיל מאמצעי תקשורת "מסורתיים" דוגמת הרדיו, טלביזיה ועיתונות, היא בהיותו אמצעי ליצירת מידע, קבלתו והעברתו. לפיכך שליטה בו, תאפשר שליטה בזרימת המידע בתוך המדינה ומחוצה לה.

יצירת רשת אינטרנט פנים מדינתית תאפשר לא רק ניתוק משתמשי האינטרנט ממידע המגיע אליהם מרחבי העולם, אלא גם ימנע העברת מידע מחוצה לה, החל בדיווחים חדשותיים, עבור במידע על מצב זכויות האדם במדינה, וכלה במידע בעל אופי בטחוני.

שליטה שכזו תאפשר ניטור הדוק יותר אחר משתמשי האינטרנט במדינה, הואיל והשימוש יעשה במערכות פנימיות, ללא תלות בגורמים חיצוניים כלשהם. לפיכך, סביר להניח כי רשת אינטרנט שכזו תאפשר שליטה הדוקה יותר במשתמשי האינטרנט ולפיכך הגבלות חמורות יותר על חופש השימוש והבטחון האישי של אלו באיראן.

בנוסף, רשת אינטרנט פנימית, אמורה לשמש אמצעי שליטה משופר למניעת חדירת נוזקות למערכות מחשב שונות הקשורות בתשתיתה של איראן ואולי כך למנוע מקרים עתידיים דוגמת Stuxnet, Flame ואחרים שהתגלו במחשבים באיראן. שר התקשורת האיראני טען באוגוסט 2012 כי מטרת המהלך למנוע מקרים, דוגמת אלו שהתרחשו בעבר, בהם מידע מודיעיני רגיש זלג לאינטרנט אשר לדבריו מנוהל על ידי "מדינה או שתיים" העויינות את איראן. כבר בשנת 2006 טען אחד מהוגי הפרויקט, כי מרבית השרתים מצויים בארה"ב, דבר המאפשר לזרים גישה למידע ואפשרות לנתחו. הוא קבע כי על איראן למנוע מצב בו יהיה האינטרנט במונופול אמריקאי או שמדינות אחרות יחליטו "לסגור את האינטרנט של איראן".

לדברי שר התקשורת, צעד זה הינו השלב הראשון בפרויקט שנועד להחליף את האינטרנט ברשת אינטרא-נט פנימית באופן מלא וזאת תוך 18 חודשים. הנסיון הראשון ברשת פנימית זו בוצע בעיר קום בתחילת שנת 2010. כאשר השלב הראשון הושק בתחילת ספטמבר השנה, במסגרתו חוברו 28 ממחוזות איראן לרשת, בעוד יתר שני המחוזות במדינה, אמורים היו להתווסף לדברי שר התקשורת, במהלך אותו החודש. לטענתו, חיבור המחוזות לרשת פנימית עצמאית זו, לא אמור למנוע גישה לאינטרנט הקיים. בנוסף, במסגרת שלב זה היו אמורים משרדי הממשלה וגופים רשמיים להיות מנותקים מהאינטרנט. השלב השני והאחרון יופעל בסוף השנה הפרסית הנוכחית (סוף מרץ 2013).

עוד נטען כי מטרת רשת זו לאפשר בין השאר אינטרנט מהיר וזול יותר. בין השאר בשל העובדה כי מרבית התכנים באינטרנט כיום מקורם מחוץ למדינה, ולכן עם יצירתה של רשת פנימית בה כל התעבורה תהיה מקומית, ממילא מהירות השימוש תגדל. באוקטובר 2010 נמסר כי הרשת תהיה פעילה בתחילת שנת 2011 וכי היא תאפשר חיבור במהירות של 10Mbit/s למשתמש הביתי. בפועל, תושבי איראן הוגבלו חוקית למהירות של 128kbit/s במצב בו למעשה לא היה ברשותם אינטרנט בעל פס רחב. בעניין זה יצויין כי בתחילת חודש אוקטובר 2012 טענו שלטונות איראן כי אותה רשת פנימית שיצרו סבלה מגל התקפות מקוונות אשר גרמו להאטה ניכרת בפעילותה.

לא מן הנמנע כי שליטה שכזו באינטרנט, תאפשר לממשל העברת מסרים ושליטה בתכנים המופצים מטעמו בצורה מיטבית, וזאת בשל הכפפת האינטרנט, כיתר אמצעי התקשורת במדינה, תחת שליטת המשטר. אולם התוצר הסופי יהיה לבטח דומה למודל הצפון קוריאני – רשת אינטרנט פנימית המנותקת כליל מהאינטרנט המוכר לנו כיום מלבד נגישות עבור מספר גופי ממשל וגם זאת תחת פיקוח הדוק. לצד זאת נמסר כי איראן פועלת ליצירת רשתות חברתיות ומנועי חיפוש יעודיים פנימיים, במידה מסויימת כפי שקיים בסין כיום.

אחת מהמטרות המרכזיות הן הרשתות החברתיות; ב-23 בספטמבר 2012 נמסר כי איראן חסמה את הגישה לשרותי גוגל וג'ימייל בתחומה, תוך הודעה כי אלו יהיו תחת פילטור עד להודעה חדשה. כעבור זמן מה דווח כי ההגבלה הוסרה תוך התייחסות לדבריו של בכיר מקומי כי מקור הגבלה זו בטעות בעת נסיון לחסום את אתר יוטיוב במדינה בתגובה לסרטון האנטי-אסלאמי. עם זאת יודגש כי האתר מצונזר מאז הבחירות לנשיאות במדינה ביוני 2009.

נסיון איראני ליצור רשת חברתית מקומית דוגמת היוטיוב, לא צלח עד כה, לצד העובדה כי בכירי המשטר עצמם עושים שימוש ברשתות החברתיות המקובלות כיום ופותחים בהם פרופילים שונים, ובכלל זה פעילותו של מנהיגה הרוחני של איראן בטוויטר ובאינסטגרם.

מה יהא אופיו של אינטרנט זה ? אילו תכנים יהיו בו ? אילו אתרים, רשתות חברתיות ומנועי חיפוש ? אין די בסגירת הקיים ויצירת תשתית טכנית חדשה. כדי שיעשה שימוש במסגרת החדשה יש לוודא כי תכיל כלים, אתרים ותכנים.

האם איראן אכן תצליח לממש רשת זו ? מה תהא תגובת העולם לכך ? האם בדומה לנסיונה לייצא את המהפכה האסלאמית, היא תפעל לייצא "אינטרנט אסלאמי כשר" זה ? מימוש אינטרנט זה ללא ספק יהווה מדרגה חדשה בהגבלות שלטוניות על האינטרנט ועל חופש הביטוי בעידן המודרני ויחזיר את האינטרנט בה שנים רבות אחורה.