זכויות דיגיטליות – עמוד 18

רשתות חברתיות מקוונות בסוריה

4 נובמבר 2009/ב The Moshe Dayan Center for Middle Eastern and African Studies, אינטרנט, זכויות דיגיטליות, ללא קטגוריה, סוריה /על ידי Tal Pavel

האינטרנט בסוריה אינו דבר מובן מאליו. סוריה היתה מבין האחרונות מקרב מדינות המזרח התיכון לאמץ את האינטרנט.

ב-24 בפברואר 1996 קיבל ה-STE (Syrian Telecommunications Establishment – http://www.ste.gov.sy) את אישור משרד ראש הממשלה לחיבור המדינה לאינטרנט ולשמש כאחראי על ה-Top-Level Domain Country Code(.sy). ב-11 במרץ אותה שנה נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין ה-STE וה-SCS (Syrian Computer Society – http://www.scs-net.org אשר בראש האחרון עמד בשאר אל-אסד עצמו), לשם עריכת ניסוי לחיבור מוסדות הממשלה לאינטרנט לצורך הערכה ראשונית של כל ההיבטים ובכלל זה יעילות, מידת ההתאמה לתרבות ולבעיות הבטחון של המדינה. מסקנות הניסוי קבעו כי על סוריה להתחבר לאינטרנט במהירות האפשרית. בין הסיבות לכך, מונה הדו"ח את הטעמים הבאים:

עושר המידע והשרותים המצויים בפני סטודנטים וחוקרים, לאור היותו עמוד תווך במחקר ברחבי העולם בשל הכמות העצומה של המידע המקוון ומאגרי המידע המצויים בו.
חשיבות האינטרנט ככלי לפרסומות מסחריות וסחר אלקטרוני.
האפשרות לניצול האינטרנט ע"י מוסדות סוריים לשם קידום מוצריהם ופרסום המורשת התרבותית, ההיסטורית, הארכיאולוגית והתיירותית של סוריה.
הצגת העמדה הסורית, לשם תמיכה בעמדותיה וזכויותיה לשם "גישור על הפער הגדול ואיזון התפיסות השגויות, השקרים והתמונות המעוותות של סוריה המוצגות באתרים הנתמכים ע"י הציונות הבינלאומית. בנוסף לאפשרות לחשיפת פשעי ישראל ותוקפנותה נגד הערבים באמצעות האינטרנט, אשר הופך לערוץ התקשורת הפופולארי והיעיל ביותר".[1]

ב-17 בנובמבר 1997 החל בסוריה פרויקט ניסיוני במטרה להתיר לגופים נבחרים במדינה גישה לאינטרנט. פרויקט הניסוי כלל 150 מנויים מקרב גופי השלטון במדינה. בתום פרויקט זה ובהמלצת ה-SCS, STE, בוצעה הרחבה של הפרויקט למתן גישה לאינטרנט לציבור הרחב. פרויקט זה החל בתחילת 1999 במתן שרותי דואר אלקטרוני ושרותי אינטרנט אחרים דוגמת גלישה והעברת קבצים באמצעות FTP בתוך סוריה עצמה.

ביחסו לאינטרנט, נע המשטר הסורי – כאחרים – על שני צירים שונים: מחד גיסא, שימוש באינטרנט כמשקל נגד מתוך הנחה שהאינטרנט מוצף בתעמולה אנטי סורית. מאידך גיסא, כל כניסת טכנולוגיה חדשה למדינה מיושמת בהדרגה ובאיטיות רבה, נבחנת ומבוקרת בקפידה בין השאר בשל חשש מחדירה תרבותית למדינה. אשר הרשתות החברתיות שבו משמשות אתגר חדש ורב עוצמה לממשל זה.

אולם לא רק הפיקוח הטכני שימש ביד השלטונות אמצעי להצרת צעדי משתמשי האינטרנט; עלויות גבוהות של רכישת מחשב, חיבור לאינטרנט ושימוש בו לצד תשתית תקשורת לקויה, הקשו אף הם על חדירת האינטרנט למדינה בתחילה. עם זאת שיעור הגידול מתחילת העשור עומד על קרוב ל-12 אלף אחוז (…) בין השאר בשל הפחתות שבוצעו לאורך השנים בעלויות שימוש אלו ובשל האיכות הגבוהה יחסית של ההון האנושי הקיים בה.

אולם, כבר בשנת 2002, בראשית ימי האינטרנט במדינה, קבע שר התקשורת הסורי מחמד אל-מנג'ד בראיון לעיתון אל-חיאת, כי למרות הכוונה להפחית את העלויות בכל האמור ברכישת מחשבים והתחברות לאינטרנט, לצד הפיכתו למהיר יותר, הרי שהפיקוח עליו לא יוסר והכניסה למספר אתרים תמשיך להאסר בשל "המסורת ומנהגים של המדינה". [2]

למרות הגידול הרב בשיעור חדירתו למדינה, האינטרנט עדיין מצוי ברשותם של 16.4% בלבד מתושבי סוריה אשר היתה האחרונה לקלוט את האינטרנט מקרב מדינות המזרח התיכון. זאת רק לאחר שהשלטונות וידאו את יכולתם הטכנית לשלוט ולפקח על תעבורת האינטרנט במדינה. ההגבלות השלטוניות על החופש במדינה, בדגש על הגבלת האינטרנט והמשתמשים, מציבים את סוריה תדיר כאחת מ'אויבות האינטרנט' בעולם' על פי הארגון 'עיתונאים ללא גבולות'.[3] שלטונות סוריה נוטים לחסום בעיקר אתרים הקשורים בחופש ביטוי, זכויות אדם, ארגוני אופוזיציה והמיעוט הכורדי. לצד אתרים פורנוגרפיים, אתרים ישראליים, אתרי חדשות מקומיים וזרים. בשנים האחרונות, החלו אלו לחסום גם אתרים בינלאומיים של רשתות חברתיות, לאור הפופולאריות הגדולה שלהם במדינה.

בשנת 2007 סוריה אף הוגדרה כ'בית הכלא הגדול במזרח התיכון' ע"י אותו ארגון[4] עבור משתמשי אינטרנט ובלוגרים (כמו גם אחד מעשרת המדינות הגרועות בעולם עבור בלוגרים בשנת 2009).[5] זאת בשל מספרם הרב של העצורים, אשר נידונים לעיתים למספר שנות מאסר ואלו המוטרדים על ידי השלטונות, בשל פעילותם המקוונת.

מנגד קיימות חברות במערב החוסמות חלק משרותיהן בפני תושבי סוריה. הרשת החברתית העסקית LinkedIn חסמה לזמן מה את שרותיה למדינה באפריל 2009. אולם בשל מחאת משתמשים, אשר באה לידי ביטוי גם באמצעות ה-Twitter, בוטל האיסור כעבור זמן קצר. לטענת החברה הדבר בוצע בשל טעות אנוש. אולם חברות כמו Google, Sun ואחרות חוסמות בשגרה חלק משרותיהן בפני משתמשים אלו בשל האיסור על אספקת מוצרים ושרותים מארה"ב לסוריה.

חדירת האינטרנט למדינה ותפוצת הרשתות החברתיות בה לא רק שממלאים תפקיד מפתח בקבלת מידע והעברתו על הקורה במדינה ומחוצה לה. הם מאפשרים למשתמשים לעקוף את ההגבלות השלטוניות הקיימות על חופש הביטוי ועל התארגנויות ממשיות שונות. זאת תוך יצירת קבוצות לחץ מקוונות לשם מימוש שינויים חברתיים וכלכליים במדינה. הדגש הינו על הרשת החברתית Facebook הפעילה בעשרות שפות ובכלל זה בערבית ואשר זוכה לפופולאריות רבה במדינה, תוך מחיר אישי כבד אותו נאלצים משתמשי האינטרנט והבלוגרים בסוריה לשלם לעיתים.

לאחרונה עלתה בתקשורת סוגיית הרשתות החברתיות במדינה לאור המסע שפתח הממשל הסורי נגד Facebook והקריאה להחרימו. זאת בשל החלטת הנהלת החברה לראות ברמת הגולן חלק מישראל ולרשום משתמשים מישובים אלה כתושבי ישראל ולא כתושבי סוריה כפי שהיה עד כה. בנוסף, נמסר כי סוריה תחסום את האתר ברחבי המדינה. אולם בפועל אתר זה חסום מזה כשנתיים, לצד הגבלות על אתרי רשתות חברתיות אחרות וכן אתרים המאפשרים עקיפת חסימות הממשל ובכלל זה אתרים יעודיים המאפשרים שימוש אנונימי ב-Facebook.[6] הגבלות אלו על הרשתות החברתיות במדינה נועדו לחסום ערוצים של יצירת קשרים בין אנשים הן בתוך המדינה והן מחוצה לה. בהקשר זה יצויין כי נוצרו בעבר קשרים מקוונים שכאלה בין ישראלים לבין תושבים סורים, בין השאר באמצעות ה-Facebook.

הפייסבוק כולל מאות קבוצות העוסקות בסוריה בעלות מספר משתנה של חברים; ממספר חברים בודדים ועד למספר אלפים. בכלל זה, קבוצות לעידוד התיירות במדינה, קבוצות של סטודנטים, עסקים, טכנולוגיה, אומנות, מוזיקה, רכב וספורט. קבוצות המיועדות לסורים בתוך המדינה ומחוצה ומספר רב של קבוצות כלליות.

קבוצות יעודיות ב-Facebook משמשות כמסעות מחאה מקוונים המצליחים לעיתים להביא לשינוי במדינה; אונס של נערה הביא לדיון ציבורי אודות ניצול מיני של ילדים תודות למסע מקוון של אלפים. מאבק מקוון בטיוטת חוק העוסק בדיני אישות אשר יש הסוברים כי הוא שהביא את השלטונות לבטלו. מסע להסרת ההגבלות על האתר במדינה ואף פניה אישית של אחת הקבוצות לנשיא בעניין זה. כמו גם קריאה של בלוגרים מקומיים לחרם על ספקיות הסלולר במדינה בשל העלויות הגבוהות ואיכות השרות. בנוסף קיימות קבוצות סוריות הפועלות במסגרת האתר לשחרור בלוגרים מקומיים עצורים תוך הבעת מחאה של חברי הקבוצות אודות צעדים אלו של השלטונות.

ה-Youtube משמש אף הוא כלי בידי גורמים מקומיים אלו. במסגרת זו הועלו לאתר סרטונים המתעדים את המיעוט הכורדי ודיכויו במדינה. מנגד דווח באוגוסט 2007 על חסימת האתר במדינה בשל סרטון שהוצב ובו נראית אשת הנשיא כששמלתה מתנפנפת בעת ארוע רשמי. כמו כן במאי 2008 דווח על חסימת הגרסה הערבית של האנציקלופדיה החופשית Wikipedia במדינה[7] על ידי כל ספקי האינטרנט במדינה מסיבה שלא נמסרה. במחצית פברואר 2009 דווח כי חסימת האתר הוסרה,[8] צעד יוצא דופן במדינה.

הרשתות החברתיות מהוות בסוריה בסיס ליצירת התארגנויות וקבוצות לחץ אשר אינן אפשריות בחיי היום יום בשל הפיקוח ההדוק על חופש הפרט והביטוי במדינה. זוהי עדות מוחשית נוספת לעוצמת האינטרנט לא רק ככלי להעברת מידע במדינות דיקטטוריות, אלא אף ליצירת בסיס לשינויים חברתיים במדינות אלו. דבר המהווה קריאת תיגר חמורה במדינה ריכוזית ומחמירה כסוריה ומתוקף כך לאתגר הולך וגדל עבור הממשל. לאור כל זאת, סביר להניח כי ככל שתעמיק חדירת האינטרנט למדינה, כך ילכו ויעמיקו הביטויים המקוונים של לחץ עממי לשינוי פניה ואופיה של המדינה והחברה בה.

[1] Dr. Hasna Askhita, "The Internet in Syria,", Assad National Library, Damascus. Translation of "L’internet en Syrie," delivered at IFLA. New Media and Information Technology Working Papers, Georgetown University, Center for Contemporary Arab Studies, 24 March 2000.

http://nmit.georgetown.edu/papers/askhita2.htm

[2] SyriaLive.net, "Syrian Internet Installation and Subscription Rates to be Scrapped,", Computer and Internet – 2002, 5 March 2002.

http://www.syrialive.net/computer/archive/computer_2002.htm

[3] http://www.rsf.org

[4] http://www.rsf.org/Syria,20777.html

[5] http://cpj.org/reports/2009/04/10-worst-countries-to-be-a-blogger.php

[6] http://www.gotofacebook.co.za, http://facebookoxy.com

[7] http://anasonline.net/2008/05/%D9%88%D9%8A%D9%83%D9%8A%D8%A8%D9%8A%D8%AF%D9%8A%D8%A7-%D8%A7%D9%84%D8%B9%D8%B1%D8%A8%D9%8A-%D8%A3%D8%AD%D8%AF%D8%AB-%D8%B6%D8%AD%D8%A7%D9%8A%D8%A7-%D8%A7%D9%84%D8%AD%D8%AC%D8%A8-%D9%81%D9%8A/

[8]http://anasonline.net/2009/02/%D8%A7%D9%84%D8%A5%D9%81%D8%B1%D8%A7%D8%AC-%D8%B9%D9%86-%D9%88%D9%8A%D9%83%D9%8A%D8%A8%D9%8A%D8%AF%D9%8A%D8%A7-%D8%A7%D9%84%D8%B9%D8%B1%D8%A8%D9%8A%D8%A9/

אמצעים לעקיפת צנזורת האינטרנט במזרח התיכון

7 ספטמבר 2009/ב Information Week, אינטרנט, זכויות דיגיטליות, מזרח תיכון /על ידי Tal Pavel

האינטרנט במזרח התיכון מהווה כלי מרכזי להבעת דעות והחלפת מידע, בעיקר בשל הפיקוח הרב שקיים על אמצעי התקשורת וחופש הביטוי בקרב מרבית ממדינות האזור. כפי שחזר והוכח במחקר שהתפרסם לאחרונה, מחד גיסא מדינות המזרח התיכון מקדמות את האינטרנט ותשתיתו בקרבן ברבות השנים ומאידך גיסא הן ממשיכות להכביד ידן, וביתר שאת, על חופש הביטוי המקוון ולהגביל גישה לאתרים שונים, על פי רוב אלו הקשורים בפוליטיקה, זכויות אדם, מוסר ודת.

בכל אתר שבו אנו מבקרים, נרשמים פרטינו ובכלל זה, כתובת IP, סוג מערכת ההפעלה והדפדפן וכן האתר שממנו הגענו לעמוד הנבחר, דבר העלול להוות סכנה לפרטיותם ואף לשלומם של משתמשים במדינות מסויימות. לפיכך, משתמשים החפצים בגישה למידע, ובשמירה על פרטיותם בעת השימוש באינטרנט, פועלים בצורה נמרצת לעקוף הגבלות שלטוניות אלו באמצעים שונים, בהם מעורבים הן משתמשים בעלי כישורים טכניים והן ארגונים, חברות וממשלות.

לאורך השנים נעשה שימוש בדרכים מגוונות לעקיפת צנזורת האינטרנט באזורנו;

אתרי עקיפה – אתרי אינטרנט המאפשרים גלישה אנונימית אשר אינה שולחת כזיהוי את כתובת המשתמש אלא את זו של האתר העוקף. כך מוסתרת זהותו של המשתמש והוא יכול להגיע לאתר המבוקש באמצעות כתובת בדויה, זו של האתר מספק השרות. רשימות ובהן כתובות של אתרים רבים שכאלו מופצות תדיר בקרב גורמים רלבנטיים.

השרות המפורסם ביותר הינו של Anonymizer (http://www.anonymizer.com). באוגוסט 2003 התאגדו חברה זו והגוף הממשלתי האמריקאי International Broadcasting Bureau (IBB) (http://www.ibb.gov) לשם מתן אפשרות לאזרחי איראן לעקוף את מרבית אמצעי הפילטור הקיימים במדינה ע"י הממשל – שרות זה ידוע בשם IBB Anonymizer. קיימת אפשרות שמדינות מסוימות יחסמו את השימוש באמצעות תוכנות הסינון ולא ניתן יהיה להשתמש בשרות זה.

בנוסף קיימים אתרים ושרותים נוספים המעניקים אנונימיות באינטרנט ושומרים על פרטיות המשתמש באופנים שונים, בין השאר ע"י שרות של חשבונות דואר אלקטרוני פרטיים ומאובטחים באמצעות הצפנת הקשר לשרתים, הצפנת כתובות ה-IP של המשתמשים ועוד.

תוכנות עקיפה – תוכנות המותקנות על מחשב המשתמש ומבצעות פעולה של עקיפת הצנזורה. תוכנות אלו הן על פי רוב תוצר של ארגונים הדוגלים בחופש ביטוי ובמניעת צנזורת האינטרנט.

קיימים פרויקטים שונים ומגוונים אשר מטרתם מתן גישה חופשית, אנונימית ומאובטחת לאינטרנט אשר תשמור על פרטיותו ובטחונו של המשתמש בעיקר במדינות בהן מצויה התקשורת תחת פיקוח וצנזורה. מבין פרויקטים אלו ניתן למנות את; CiviSec, Tor, Six/Four System, Peacfire, Psiphon.

בחלק מהפרויקטים מתבצעת התקנת התוכנה לא במחשב החסום, אלא במחשב אשר ידוע כי אין חסימת גישה ממנו. גישה לאתר האינטרנט המבוקש באמצעות תוכנה זו, תיצור כתובת חדשה, אשר בה ניתן להשתמש במחשב החסום וכך להגיע לאתר הרצוי.

דואר רשת – באמצעות אתרים המספקים שרות דואר אלקטרוני מבוסס רשת, יכולים המשתמשים להעביר מידע ממקומות שונים, גם אם חשבונם הביתי חסום לדוגמא. בכלל אלו ניתן למנות באזורנו לדוגמא את http://mail.arabchat.org וכמובן Gmail של Google ורבים אחרים.

מדריכים טכניים – משתמשים מנוסים מפרסמים באינטרנט כתבות מקצועיות, מדריכים טכניים ואף אתרים יעודיים ובהם הסברים אודות הדרכים לעקוף את צנזורת האינטרנט.

שימוש ב-Cache – חיפוש האתר המבוקש ב-Google וכניסה לדפי אתר היעד השמורים בזכרון של מנוע החיפוש (Cache) ואשר להבדיל מאתר היעד עצמו, אין הם נחסמים ובכלל זה הקישורים לעמודים אחרים.

שרותי מומחים – משתמשים בעלי ידע טכני נרחב בתחום המחשבים והתקשורת יכולים לעקוף חסימות אלו של השלטונות במדינותיהם. בזמנו נטען כי מערכת הפילטור בערב הסעודית קלה יחסית לעקיפה וכי היה קיים בממלכה מעין שוק שהתפתח, בו ניתן תמורת תשלום להשיג שרותיו של מומחה מחשבים לשם הגעה לאתר חסום.

ספקיות אינטרנט זרות – בסוריה ובערב הסעודית, בטרם הותר השימוש החופשי באינטרנט, נהגו משתמשים להתקשר בחיוג בינלאומי עם ספקיות אינטרנט מחוץ למדינה (בעיקר למדינות שכנות) דבר אשר עלותו גבוהה ביותר. כמו כן חברות זרות גדולות הממוקמות בערב הסעודית אפשרו לעסקים סעודיים גישה חופשית לאינטרנט.

כתובות אוטומטיות לאתרים – ארגון אופוזיציה סעודי העניק בזמנו, באמצעות דואר אלקטרוני אוטומטי, כתובת שאיננה חסומה, ממנה ניתן להכנס לאתר הארגון. נמסר כי באותה העת התקין הארגון מנגנון המאפשר לו ליצור כמות בלתי מוגבלת של כתובות אותן ניתן לשלוח למשתמשים ומהן פרסומיו יכולים להיות נגישים.

מדינות רבות במזרח התיכון, כנוספות בעולם, פועלות להצר את צעדי אזרחיהן בעת שימוש חופשי באינטרנט, לנטר פעילות זו, לזהות משתמשים ואף לעוצרם וזאת מטעמים שונים. אלו מנגד פועלים בעקביות לשמור על גישה חופשית למידע המצוי באינטרנט, על חופש הביטוי ועל פרטיותם מפני עין השלטונות.

הארועים האחרונים באיראן, בעקבות הבחירות לנשיאות, ומעל לכל הדיווחים שהתקבלו בצורה מיידית מהרחובות ובכלל זה באמצעות עשרות סרטוני וידאו מההפגנות, ממחישים יותר מכל את עוצמתו של האינטרנט כמקור מידע ישיר ומיידי, בעיקר במדינות בהן נתונה התקשורת לפיקוח.

שומא עלינו לזכור השכם והערב אותם אלו אשר נאלצים להשתמש באמצעים שונים על מנת לשמור על חופש הביטוי המקוון ועל פרטיותם וביטחונם באזורנו. זאת למען לא נמצא עצמנו יום אחד במצבם.

בלוגר במזרח התיכון – מקצוע מסוכן

31 אוגוסט 2009/ב זכויות דיגיטליות, חדשות ערוץ 2, מזרח תיכון /על ידי Tal Pavel

איך מגיבות מדינות המזרח התיכון השמרניות להתפתחות האינטרנט המהירה? בשבילן זוהי חיה דו ראשית: מצד אחד, ישנה הברכה שבתועלות הכלכליות והתעמולתיות ומצד שני – הקללה שבתפוצת מידע במהירות ובזמינות רבה מאי פעם. השלטונות משקיעים בפיתוח אך מצנזרים את הבלוגרים עד מוות.

לא קל להיות משתמש אינטרנט במזרח התיכון. לפעמים אפילו מסוכן. זהו אזור בו לא תוכל להביע דעתך כבלוגר בחופשיות ובבטחה לאורך זמן. מספר מחקרים שראו אור לאחרונה מחזקים את הידוע בהקשר זה.

האינטרנט מהווה עבור ממשלים במזרח התיכון 'חיה' דו ראשית אשר בה הברכה שבתועלות הכלכליות והתעמולתיות, לצד הקללה שבתפוצת מידע במהירות ובזמינות רבה מאי פעם.

לפיכך, נוקטים אלו לאורך השנים במדיניות דו כיוונית; השקעה רבה בתשתית התקשורת והמידע כחלק ממאמציהם לפתח את כלכלותיהם, מחד גיסא. העמקת השליטה בתקשורת, באינטרנט ובמידע, תוך הרחבת האמצעים להגבלת חופש הפרט והביטוי בחקיקה, פיקוח, אכיפה ומעצרים, מאידך גיסא.

שמים לב לרשתות החברתיות

ארגון OpenNet Initiative, הפועל ליתר חופש באינטרנט, פרסם לאחרונה מחקר אודות ההגבלות השלטוניות על האינטרנט במזרח התיכון ובצפון אפריקה לשנים 2008-2009. מחקר זה שב וממחיש את הידוע אודות מאמצי הממשלים באזורנו למנוע גישה חופשית של אזרחיהם למידע באינטרנט. זאת באמצעות הכפפת האינטרנט לשורה של חוקים שונים (חלקים יעודיים) לאורך השנים, שימוש באמצעים טכניים מתקדמים, פיקוח וניטור הדוקים מבעבר וביצוע מעצרים של משתמשים שונים.

המחקר מציין מספר מגמות שחלו באזור לאורך השנים ובכלל זה; העמקת ההגבלות על אתרים בעלי תכנים פוליטיים. שימת לב רבה יותר לרשתות חברתיות ולהגבלת השימוש בהן. עליה במקרי פילטור אתרים בעלי תכנים בשפה הערבית, בפריצת הממשלים לאתרים אופוזיציוניים ובלוגים ומנגד, בצורך של בעלי אתרים לרשום אתריהם אצל השלטונות בטרם יוכלו להפעילם.

כל זאת, עד לכדי מצב בו קובע המחקר כי הגברת צנזורת האינטרנט באזורנו היא הנורמה והסרת הגבלה מאתרים היא היוצא מהכלל.

הבלוגרים מצנזרים את עצמם מרוב פחד

לכך מצטרפים נתוני ארגון 'עיתונים ללא גבולות' לפיהם מתוך 12 מדינות המוגדרות כ'אויבות האינטרנט', 5 מצויות במזרח התיכון; אירן, סוריה, ערב הסעודית, תוניסיה ומצרים.

כל אלו באים לידי ביטוי מוחשי בדו"ח שפורסם לפני זמן מה ע"י הארגון Committee to Protect Journalists אודות 10 המדינות הגרועות בעולם עבור בלוגרים. 5 מהן במזרח התיכון. כן, אותן חמש מדינות. זאת בשל מותו של בלוגר איראני השנה בכלאו, משפטו של בלוגר בסוריה ומאסרם של אחרים בערב הסעודית, תוניסיה ומצרים. זאת לצד צעדי חקיקה, ביטויי הפחדה ומסעות ענישה. צעדים אשר מביאים רבים לכדי צנזורה עצמית במדינות אלו.

נתונים דגמורפיים מראים כי ברבות ממדינות האזור אוכלוסיית הצעירים שמתחת לגיל 25 מהווה למעלה ממחצית ובאחרות קרוב לשיעור זה. הואיל והאינטרנט הינו כלי בידי צעירים ומשכילים, הרי שאם הבלוגרים במזרח התיכון מצויים כיום בסכנה וראשיתם מצער, הרי נראה כי אחרית חופש הביטוי והמידע באזורנו, תשגה מאוד.

'הקול האחר' – נשים בשיח המקוון במזרח התיכון ובעולם האסלאמי

31 אוגוסט 2009/ב The Moshe Dayan Center for Middle Eastern and African Studies, אינטרנט, זכויות דיגיטליות, מזרח תיכון, מחאות מקוונות /על ידי Tal Pavel

האינטרנט הפך בשנים האחרונות לאמצעי תקשורת מהיר, זמין וחובק כל, בין השאר באמצעות בלוגים אישיים וכיום גם באמצעות מיקרו בלוגים (Twitter) בהם יכולים המשתמשים להעלות הודעות קצרות מכל מקום, אף באמצעות טלפונים ניידים בעלי חיבור לאינטרנט. האינטרנט משמש כלי לקבלת מידע וידע ומקור ביטוי עבור גורמים וקבוצות בחברות השונות אשר אינם זוכים לכך באמצעי התקשורת הרגילים ובעיקר בחברות שמרניות ומסורתיות.

הדבר נכון במיוחד עבור הנשים. ברחבי המזרח התיכון נשים פעילות באינטרנט באמצעות כתיבה בערבית, פרסית, תורכית ואנגלית בהן הן כותבות את סיפוריהן האישיים ודנות בנושאים חברתיים, תוך ניצול האנונימיות היחסית אשר מציע האינטרנט.

לחלק מהנשים אין בעיה לאפשר לכל המעוניין לקרוא את הודעותיהן. [1] אחרות, בעיקר, אלו המודאגות מהגנה על אלמוניותן, לדוגמא בערב הסעודית, מוודאות שרק מבקר שקיבל את אישורן מראש יכול לקרוא הודעות אלו. [2]

השימוש באינטרנט הינו הן לנושאים ציבוריים והן לאלו האישיים וזאת לפעמים בצורה ישירה וחריפה, אשר לא היתה מתאפשרת באמצעי תקשורת אחרים בחברותיהן. במיוחד הדבר בערב הסעודית שם נושאות קולן מספר נשים בקידום מעמד האישה באמצעות האינטרנט.

העיתונאית הסעודית רים אל-סאלח העוסקת במעמדה של האישה בממלכה, כחלק מקריאתה לשיפור כללי במצב האזרחים. היא קובלת על הקלות בה גברים יכולים לגרש נשותיהם, אפילו באמצעות הפקס' וזאת לעיתים ללא ידיעתן. היא שואלת האם אנו צפויים אף לגירושין באמצעות ה-SMS או הדואר האלקטרוני ? [3]

כתיבתה של העיתונאית הסעודית היפאא’ ח’אלד ראויה אף היא לציון. למען קידום נושא גירושין הוגנים בממלכה, היא יצרה אתר יעודי בשפה הערבית בשם 'הגירושין הסעודיים' המציג את פעילות הארגון לצד כתבות, ראיונות ומידע רב בנושא. [4]

אמאן אל-נפג'אן אם לשלושה ומרצה לאנגלית באוניברסיטה בעיר ריאד, מפעילה מזה שנה וחצי בלוג הפעיל בשפה האנגלית ועוסק בעניינן של הנשים בממלכה ובו פרסומיה השונים בנושא. [5]

זינב גסאב, כותבת על קליטת החשיבה הטרוריסטית בקרב נשים בעולם הערבי ובעיקר בערב הסעודית, דבר הנובע לשיטתה מבורותן של נשים אלו. [6]

אשת הרוח הסעודית התון אג’ואד אל-פאסי קובלת על העדר שוויון לנשים בזמן התפילה במסגד שבמכה. [7]עוד אודות בעיותיה העכשוויות של החברה הערבית כותבת גם הסופרת הליברלית הסעודית וג’יהה אל-חוידר הרואה בחילוניות את הפתרון למרבית בעיותיה של חברה זו. [8]

ברחבי האזור, נשים כותבות אודות נושאים שונים. העיתונאית הפלסטינית מרים אל-דאהר תוקפת את הגישה הסלחנית הקיימת בתחנות הטלוויזיה בלווין כלפי התופעה וקוראת לציבור הערבי לקום ולגנות טרור זה. [9]

האינטלקטואלית ואשת האופוזיציה הסורית הגולה מרח אל-בקאע יוצאת נגד הסגירות והבערות הקיימות בחברה הערבית למול הפתיחות האינטלקטואלית הקיימת בקרב עמי המערב. [10]כמו גם הראיון המפורסם של הפסיכיאטרית הסורית-אמריקאית וופא סולטאן בערוץ אל ג'זירה אודות הקריקטורות של הנביא מחמד. בראיון זה היא מותחת ביקורת חריפה על העדר חופש ביטוי בעולם הערבי. [11]

בכווית גינתה אשת הרוח אבתהאל עבד אל עזיז אל ח'טיב את העדר 'ועדת וינוגרד' ערבית, תוך קריאה לתבוע דין וחשבון מהפוליטיקאים המקומיים ומההנהגה הערבית בעיקר בכל האמור במלחמת לבנון השניה, בהדגישה את החוסר שבנטילת אחריות מצד מנהיגי ערב. [12]

נשים במצרים עושות אף הן שימוש רב באינטרנט במאבקן לשוויון, דוגמת האתר 'כולנו לילה' הפועל מזה שלוש שנים במדינה נגד אי הצדק שנשים חוות בחיי היום יום במצרים בפרט ובעולם הערבי בכלל (בחשבון ה-Twitter של הארגון ניתן למצוא הפניות לכתבות אודות מצב הנשים וזכויותיהן ברחבי העולם הערבי). [13]

כמו כן, נושאות קולן, באמצעות האינטרנט, נשים מצריות דוגמת הרופאה והפעילה הבולטת ביותר נגד מנהג 'מילת הנשים' ד"ר נואל אל-סעדאוי, זאת לעיתים תוך השמעת תוכחות נוקבות. [14]המשוררת והפובליציסטית פאטמה נאעות יוצאת נגד העדר הסובלנות הדתית הקיימת במדינתה כלפי המיעוט הקופטי[15] וכן פעילותיה של אשת זכויות האדם והבלוגרית Dalia Zaida.[16]

באיראן האינטרנט מאפשר לנשים לבטא עצמן בצורה נחרצת ונרחבת מבעבר למען יצירת שינוי במעמדן במדינה, בין השאר באמצעות הבלוג 'שינוי לשוויון'[17] (אשר זכה לפרס מטעם הארגון 'עיתונאים ללא גבולות'). מטרת היוזמה להחתים מיליון אנשים ומוסדות על עצומה התומכת במאבקן של הנשים באיראן במאמציהן לשנות את החוקים הקיימים ולקבלת מעמד שווה במערכת המשפט במדינה. אולם עשרות מהפעילות והכותבות באינטרנט (באתרים אשר נסגרים לעיתים) למען זכויות הנשים, נאלצות לשלם מחיר עבור פעילותן בדמות מעצרים והצרת צעדיהן. [18]

בדומה לכך, הארגונים האינטרנט מהווה במה ומקור מידע על פעילותם של עשרות ארגונים הפועלים בעולם הערבי והאסלאמי לקידום מעמדה של האישה בחברה המקומית ולשוויונה. דוגמת ארגון הצדקה שנוסד בשנת 2002[19] – "Iranian and Kurdish Women's Rights Organisation' וכן הארגון האפגאני 'Revolutionary Association of the Women of Afghanistan (RAWA)'[20].

מלבד במה להבעת דעות ולקריאה לשיפור מעמדן, מאפשר האינטרנט חשיפה רחבה של יוזמות מקומיות של נשים אשר בדרך אחרת לא היו זוכות לביטוי ואולי אף לא היו מתקיימות כלל; לדוגמא החרם של נשים סעודיות על חנויות לממכר לבנים בשל העדר נשים מוכרות אלא גברים בלבד.[21] פרסום הקריאה של אנשי דת סעודים להרחקת הנשים מאמצעי התקשורת.[22] הקמת תחנת רדיו 'רק בנות' במצרים המנוהלת ע"י נשים בלבד ועוסקת בענייני נשים ולה הצלחה רבה בעולם הערבי. [23]אתר של בית אופנה בפקיסטאן ובו מבחר כתבות בנושא[24] וכן אתר ובו, בין השאר, כתבות רבות אודות מצב הנשים באפגניסטאן.[25] כמו כן האינטרנט מאפשר להן להכיר בני זוג, [26]לפרסם אודות חייהן מתחת לרעלה בחברה מערבית[27] ומשמש במה למגזרים שונים דוגמת לסביות בעולם הערבי להשמיע קולן, לצבור תמיכה וקוראים רבים. [28]

האינטרנט משמש במה לקולות שונים של נשים המביעות עמדות שונות, כל אחת על פי השקפת עולמה ולא ניתן לקבוע האם קולן של הנשים שונה מזה של הגברים, אך ורק בגלל היותה של הכותבת אישה. כמו כן לא לכל הנשים ולא לכל המעמדות קיימת נגישות לאינטרנט. אולם תפוצת 'המרחב הנשי' ו'הקול הנשי' באינטרנט, הרחיב ללא ספק את גבולות השיח בנוגע לצורך בשינויים חברתיים באזור, תוך רצון לשבור את תקרת הזכוכית הניצבת מעל ראשן, במטרה להבטיח להן את זכויותיהן הבסיסיות. [29]

המחבר מבקש להודות לאתר 'זווית אחרת על העולם הערבי' ולבעליו אשר חומרים ממנו שימשו בסקירה זו.

[1] http://twitter.com/thefah; http://twitter.com/walaa; http://twitter.com/Lastoadri; http://twitter.com/frozentears; http://twitter.com/amrkhaled; http://twitter.com/sarahtotya.

[2] http://twitter.com/ghaidaa; http://twitter.com/nawal_saad; http://twitter.com/Sa4a; http://twitter.com/YasmeenAbuamer; http://twitter.com/rose1990; http://twitter.com/amany86; http://twitter.com/emanabdelmonem; http://twitter.com/sara_dds.

[3] ريم الصالح, "طلاق الفاكس,", إيلاف, 15.09.2008.

http://www.elaph.com/Web/AsdaElaph/2008/9/365790.htm

[4] هيفـاء خالـد, "مرحبا بكم في موقع مبادرة الطلاق السعودي,", الطلاق السعودي.

http://saudidivorce.org/DIV

[5] Eman Al Nafjan, "Saudiwoman's Weblog,".

http://saudiwoman.wordpress.com

[6] زينب غاصب, "النساء والإرهاب…,", الحياة, 05.07.2008.

http://zavita.co.il/archives/301

[7] هتون أجواد الفاسي, "هل بيت الله الحرام للرجال فقط؟,".

http://www.alriyadh.com/2008/04/06/article332214.html

[8] وجيهة الحويدر, "اعلموا …2,", الحوار المتمدن, 23.02.2008.

http://www.ahewar.org/debat/show.art.asp?aid=125832

[9] مريم الضاهر, "الإعلام العربي و”ما يسمى بالإرهاب”,", الشرق الأوسط, 16.06.2007.

http://zavita.co.il/archives/92

[10] مرح البقاعي, " شرق الغيب وغرب المعرفة,", إيلاف, 24.10.2007.

http://www.elaph.com/ElaphWeb/AsdaElaph/2007/10/273736.htm

[11] http://www.youtube.com/watch?v=mAXoDHy3_Ek

[12] د . ابتهال عبد العزيز الخطيب, " أين «فينوغرادنا»؟,", أوان, 04.02.2008.

http://www.awan.com/pages/oped/31332

[13] http://kolenalaila.com

[14] http://www.almasry-alyoum.com/article2.aspx?ArticleID=66523

[15] فاطمة ناعوت, " الدينُ لله، فهل الوطنُ للجميع؟,", الحوار المتمدن, 05.01.2008.

http://www.ahewar.org/debat/show.art.asp?t=0&userID=191&aid=120706

[16] http://daliaziada.blogspot.com

[17] http://www.forequality.info/english

[18] Reportes Without Bborders, "Iran,", 7 February 2008.

http://www.rsf.org/Iran,25431.html

[19] http://www.ikwro.org.uk

[20] http://www.rawa.org/index.php

"RAWA is the oldest political/social organization of Afghan women struggling for peace, freedom, democracy and women's rights in fundamentalism-blighted Afghanistan since 1977."

http://www.rawa.org/index.php

[21] http://www.baltimoresun.com/news/nation/bal-te.lingerie05apr05,0,1914497.story

[22] Middle East Online, "Saudi clerics call for women ban from media, TV,", 24 Match 2009.

http://www.middle-east-online.com/english/?id=31157

[23] Ahmad Ghashmary, "“Girls only”: Arab women live and on-air,", Mideast Youth, 31 March 2009.

http://www.mideastyouth.com/2009/03/31/%E2%80%9Cgirls-only%E2%80%9D-arab-women-live-and-on-air

[24] http://www.fashno.com

[25] http://twitter.com/afghanistannews

[26] http://arablounge.com

[27] http://www.loveinaheadscarf.com

[28] http://alwaandykes.blogspot.com

[29] Diane Tucker, "Arab Women Beginning To Crack The Glass Ceiling,", Huffington Post, 18 March 2009.

http://www.huffingtonpost.com/diane-tucker/arab-women-beginning-to-c_b_176137.html

הבחירות לנשיאות באיראן – הזירה המקוונת

23 יולי 2009/ב Orient Express, איראן, זכויות דיגיטליות /על ידי Tal Pavel

בבחירות האחרונות לנשיאות באיראן, שהתקיימו ב-12 ביוני השנה, התמודדו ארבעה מבכירי הממשל האיראני אשר מילאו שורה של תפקידים רמי מעלה לאורך השנים. לצד הנשיא המכהן מחמוד אחמדי-נג'אד, התמודדו ראש הממשלה לשעבר (1981-1989) מיר חסין מוסוי, יו"ר הפרלמנט לשעבר (1989-1992) מהדי כרובי ומפקד משמרות המהפכה לשעבר (1981-1997) מחסין רצ'אאי. כל הארבעה עשו שימוש פעיל באינטרנט וברשתות החברתיות שבו, הן אישית, באמצעות אתרים ובלוגים השייכים להם, והן באמצעות הפעילות המקוונת של תומכיהם.
תומכי אחמדי-נג'אד הקימו אתר ובו מידע רב אודות האיש ומסע הבחירות שלו. האתר אפשר, לצד קבלת מידע, מעורבות פעילה של התומכים באופנים שונים, בדגש על כלים מגוונים של רשתות חברתיות – Twitter, Facebook, Youtube, Freindfeed.
מיר חסין מוסוי היה מהפעילים ביותר באינטרנט וברשתות החברתיות שבו. בשל פעילותו זו ובדגש על השימוש באתר Facebook, שם היו לו עשרות אלפי תומכים, נחסם שרות זה באיראן לזמן מה בסוף חודש מאי. בנוסף, הקימו בלוגרים מתומכיו אתר עבורו ובו הביעו אלף מהם את תמיכתם תוך ציון שמותיהם וכתובות אתריהם. מוסוי נתמך ע"י נשיאה לשעבר של איראן מחמד ח'אתמי (1997-2005), אשר אף קיים ראיון אינטרנטי שאורגן ע"י בלוגרים מתומכי המועמד. במהלך הראיון ענה ח'אתמי על שאלות שהתקבלו באינטרנט ובכלל זה באמצעות Facebook, Twitter, e-mails וכן תוכנות למסרים מידיים (IM).
מהדי כרובי היה פעיל מאוד בצורה מקוונת באמצעות אתר אישי לצד אתר יעודי למסע הבחירות ואתר עבור המפלגה שהקים במהלך מסע הבחירות הקודם לנשיאות, מפלגת החוסן הלאומי (אעתמאד מלא). בדומה לאחמדי-נג'אד ולמוסוי, גם כרובי ותומכיו היו פעילים בצורה נרחבת ברשתות החברתיות ובכלל זה Facebook, Youtube, Picasa ואף שימוש ב-Google Calendar המפרט אירועים עיקריים במסע הבחירות. מספר בלוגרים הביעו תמיכה במועמדותו אולם אלו מעטים בהשוואה למספר אלו שתמכו במוסוי.
מחסין רצ'אאי ותומכיו עשו שימוש מועט באינטרנט וברשתות החברתיות. אף מספר הבלוגרים התומכים בו היה קטן יחסית. לרצ'אאי אתר אישי ובו בלוגים שונים ממגוון תומכיו.
אולם, לצד פעילות מקוונת זו של המתמודדים, נוקט הממשל האיראני לאורך השנים בדרכים מגוונות למניעת גישה חופשית לאינטרנט ולהצרת צעדי המשתמשים בו. זאת באמצעות חקיקה, פיקוח, מעצרים ואף הגבלות בתחום תשתית האינטרנט במדינה. מדיניות זו מציבה את איראן כאחת מ-13 המדינות המוגדרות כ'אויבות האינטרנט' בעולם. כל זאת בגלים אשר שיאם חופף לרוב אירועי בחירות במדינה; למועצות המקומיות בפברואר 2003, לפרלמנט בפברואר 2004, לנשיאות ביוני 2005, למועצות המקומיות ולמועצת המומחים בדצמבר 2006 ואף ולקראת אלו לנשיאות המדינה שנערכו ב-12 יוני השנה.
בחודשים שקדמו לבחירות, היינו עדים לגל נוסף של הגבלות על האינטרנט אשר החל עוד קודם לכן. במסגרת זו נאסרו מספר בלוגרים (בכלל זה הבלוגר חסין דרחשאן). שיאו של הגל היה ללא ספק מותו בכלא ב-18 מרץ השנה של אומיד-רזה מיר ציאפי בלוגר מקומי, אשר נשפט לשנתיים ב-15 דצמבר 2008 באשמת "פגיעה במנהיגי הרפובליקה האסלאמית".
במקביל למעצרים, סגרו השלטונות ופתחו חליפות אתרי אינטרנט מקומיים וזרים ובכלל זה אתרי רשתות חברתיות שונות דוגמת Facebook ו-Twitter (אשר שימשו את המועמד מיר חסין מוסוי), בלוגים וכן תוכנה המאפשרת עקיפת הצנזורה המבוצעת על האינטרנט. לצד זאת, בוצעה השקעה מאסיבית בסוף שנת 2008 בתשתית אשר המאפשרת הגבלה טובה יותר על האינטרנט במדינה ובכלל זה פילטור תכנים וניטור פעילות המשתמשים.
אולם הסיפור האמיתי של הבחירות, אשר הסתיימו בניצחונו המוחץ של הנשיא המכהן, מחמוד אחמדי-נג'אד, החל דווקא לאחריהן. עם היוודע התוצאות, החלו גלי ההדף של ההלם והאכזבה הציבורית להכות בבירה. מוסוי כינס מסיבת עיתונאים דחופה בה טען כי תוצאות הבחירות זויפו והאשים אישית את אחמדי-נג'אד במעל. תומכו של מוסוי, הנשיא לשעבר עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, אשר לו סמכות פוליטית רבה, התפטר במחאה מתפקידיו. ארה"ב העניקה רוח גבית לטענות אלו בהודעה לא רשמית המטילה ספק במהימנות הבחירות. מנגד האשים אחמדי-נג'אד בנאום ניצחון בשבת (13 יוני) את הערוצים הזרים בהבערת המצב הפנימי במדינה.
תחושות אכזבה, חוסר צדק ואף של זיוף תוצאות הבחירות, הביאו במהרה אלפים מתושבי הבירה להפגין ברחובותיה ולקרוא "מוות לדיקטטורה", נגד אחמדי-נג'אד ובעד מוסוי אותו הכתירו כנשיא. המפגינים חסמו את התנועה בעיר והחלו להתעמת עם המשטרה באופן אשר לא נראה כמותו מאז הפגנות הסטודנטים בה בשנת 1999. ההפגנות הפכו לעימותים אלימים עם כוחות הביטחון. במקביל שטף את האינטרנט והרשתות החברתיות גל של דיווחים ותיעוד מהשטח אודות האירועים, לצד קריאה לתמיכה מבית ומחוץ. משתמשים רבים מרחבי העולם הביעו הזדהותם, הן באמצעות העברת הדיווחים הלאה והן באמצעות שימוש רב בצבע הירוק – צבעו של מיר חסין מוסוי במערכת הבחירות. מנגד, החלו השלטונות לפעול להגבלת התקשורת המקומית והזרה. במסגרת זו נמשכו ההגבלות על משלוח SMS בתוך המדינה, הגבלות אשר החלו ביום הבחירות. כמו כן נחסמו האתר Facebook וכן מספר אתרי אינטרנט התומכים במוסוי.
כל מהפכה, או ניסיון למהפכה, צריכה סמל. באירועים אלו הפכו האינטרנט והמפגינה ההרוגה נדא סלטאן, לסמלי המהפכה. סלטאן תועדה ככל הנראה על ידי אחד מהמפגינים שניות לאחר שנורתה מאש כוחות הביטחון. הסרטון שצולם והועלה עד מהרה לאינטרנט מתעד בפחות מדקה, בצורה מצמררת את רגעיה האחרונים של הנערה, כשאביה רוכן מעליה ומנסה לשווא להחיותה. דמותה הפכה במהרה לסמל ההפגנות ברחבי האינטרנט ולרחבי העולם.
אולם, למרות השימוש הרב שנעשה באינטרנט, המחישו האירועים באיראן את החולשה של כלי זה. מחד גיסא, עוצמתו הרבה ככלי המאפשר גישה למידע כמעט מכל מקום (ובכלל זה באמצעות מכשירי טלפון סלולריים). מאידך גיסא, חוסר היכולת לממש זאת להישגים ממשיים בעולם המעשה וברחובות טהראן, בלא התגייסות שכבות רחבות בעם וקהלים נוספים מבית ומחוץ. האינטרנט אמנם היווה מרכיב מרכזי בהפגנות אלו, אך אלו נשארו נחלת אותו הציבור שממילא היה פעיל בזירה המקוונת, תעד את האירועים ברשתות החברתיות השונות וקרא בהם להמשך הפעילות. בארועים אלו לא לקחו חלק בני שכבות, מגזרים וערים נוספות באיראן אשר ממילא קולם כמעט שאינו נשמע באינטרנט. אכן, האינטרנט חדר לאיראן ושיעור התפוצה בו רב, אך הוא טרם חדר לשולי המדינה ולכפריה, כך גם הפגנות אלו אשר נשארו נחלת המרכז והבירה.
אולם לא רק מבית, נשארו ההפגנות כמעט וירטואליות. אלו לא זכו לתמיכה גורפת בעולם הרחב. על כן נשארו המפגינים ללא תמיכה רחבה לא מבית ולא מחוץ. לפיכך לא היה משקל נגד, פנימי או חיצוני, אשר ערער בצורה משמעותית, במהלך אירועים אלו, על הלגיטימציה של השלטון הקיים.
בהסתמך על ניסיון העבר ממערכות בחירות קודמות, ניתן לקבוע כי הגל הנוכחי של הגבלות שלטוניות על האינטרנט באיראן ידעך בהדרגה ככל שנתרחק ממועד הבחירות לנשיאות וככל שההפגנות ברחובות ישכחו. לאור חשיבותו ועוצמתו של האינטרנט באירועים אלו כמקור בלבדי של דיווחים מהשטח ויצירת סמלים באופן בלתי אמצעי, ניתן להניח כי ככל שילך האינטרנט ויחדור לשכבות ואזורים נוספים במדינה, כך ילך ויגדל הסיכוי לשינוי במדינה ולהצלחת הפגנות שכאלו בעתיד. כל שנותר לקבוע הוא כי הגל הנוכחי של ההפגנות נדם לפי שעה בקול 'ציוץ' דק.

ד"ר טל פבל

http://sahaamma.ning.com/group/orientexpress/forum/topics/oryynt-qsprs-gylyon-8-mnhm-b

חוק הצנזורה באינטרנט – מסוכן לחברה בישראל

13 יולי 2009/ב אינטרנט, זכויות דיגיטליות, חדשות ערוץ 2, ישראל /על ידי Tal Pavel

בימים אלו שבים הנסיונות לקבוע בחקיקה את גבולות השימוש באינטרנט בישראל. צעד זה מסוכן לחברה בישראל בהיבטים שונים – ובראשם שלילת זכותנו הבסיסית, הזכות לבחור. הדבר יהווה פגיעה חמורה בזכויות הפרט הואיל ואלו המבקשים גישה חופשית לכל התכנים באינטרנט, יתוייגו במעין "רשימה שחורה"

ד"ר טל פבל | חדשות 2 | פורסם 13/07/09 13:57

חקיקת האינטרנט, נושא אשר נראה כשייך למחוזות רחוקים ולמדינות מסוג אחר, שב ועולה ומרים את ראשו המסוכן בישראל. בימים אלו אנו רואים שוב את הנסיונות לקבוע בחקיקה את גבולות השימוש באינטרנט בישראל.

בפברואר 2008 אושרה בקריאה ראשונה (46 למול 20 ח"כים) הצעת חוק לפיה בעת קבלת שרותי אינטרנט ייחסמו אתרי סקס, אלימות והימורים כברירת מחדל ע"י ספקיות האינטרנט. כלומר, אדם המעוניין לקבל גישה לאתרים אלו, יצטרך לבקש זאת מפורשות מספק האינטרנט שלו.

צעד זה מסוכן לחברה בישראל בהיבטים שונים: ראשית, במקום לקבוע כי ברירת המחדל היא גישה חופשית לאינטרנט לכל, ורק למבקש מפורשות תוגבל הגישה לאתרים מסויימים, הרי שברירת המחדל תהיה הפוכה. הדבר יהווה פגיעה חמורה בזכויות הפרט הואיל ואלו המבקשים גישה חופשית לכל התכנים באינטרנט, יתוייגו במעין "רשימה שחורה".

גם אוסטרליה ברשימה

הסמכות לקביעת האתרים שיסוננו תהיה נתונה בידי שר התקשורת, אולם ברי לכל כי יתכן והחלטותיו ייצגו סקטוריאליות, השקפות עולם שלא בהכרח ממן העניין ולא יתאמו בהכרח את צרכי כלל החברה בארץ.

צעדים אלו טומנים בחובם עלויות כלכליות מצד ספקיות האינטרנט שמן הסתם יגלגלו אותן על הצרכן הסופי שלא רק שיוגבל שימושו החופשי באינטרנט, אלא גם יאלץ לממן זאת.

קיימות כיום כ-40 מדינות המגבילות את אזרחיהן משימוש חופשי באינטרנט, רבות מהן מוגדרות כ"אויבות האינטרנט" או ככאלו ה"ראויות למעקב" ע"י הארגון "עיתונאים ללא גבולות". גם אוסטרליה, אשר מנסה ליישם הגבלות טכניות על האינטרנט בחקיקה זוכה לקיטונות של רותחין מבית עד כדי השוואתה לסין ואירן ואף גרוע מכך.

מסירים את האחריות מההורים

אחת הבעיות העיקריות הטמונות בנסיונות להגביל את השימוש החופשי באינטרנט הינה שמדובר בדיוק מאותם המקרים בהם אנו "יודעים היכן זה מתחיל, אך לא היכן זה מסתיים". מי יערוב לנו כי בעוד זמן לא יחוקקו חוקים אשר יגבילו את מהירות השימוש באינטרנט, יחסמו אתרי תקשורת ערבית בארץ, יגבילו אתרים של היהדות הרפורמית או פורומים של קבוצות שוליים?

אין ספק כי באינטרנט טמונות סכנות רבות ויש למנוע גישה חופשית מקהלים שונים לחומרים מסויימים, אולם הדבר צריך להתבצע ע"י ההורים ולא ע"י גורם חיצוני ובעל אינטרס. חוק זה מסיר את האחריות מהם ומניחה לפיתחו של המחוקק. לכן אסור להצעת חוק זאת להיות מאושרת ולו כדי שיאלצו ההורים לעסוק יתר שאת במלאכת חינוך ילדיהם, להיות מעורים בחייהם, לדעת היכן הם מבלים ובאילו אתרים הם משתמשים.

כפי שנאמר "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב – שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב – לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד' 7); זהו תמצית רעיון הבחירה החופשית הקיימת לאדם להבדיל בין טוב ורע. הניחו להורים לבצע את מלאכתם ולהיות אחראים לתוצאותיה, אל תיטלו מהם חובה זו. חסד זה עם ההורים עוד יתנקם בכולנו.

שמרנות למול מודרניות – האינטרנט בעולם הערבי

25 יוני 2009/ב Information Week, אינטרנט, זכויות דיגיטליות, מזרח תיכון /על ידי Tal Pavel

אינטרנט ומזרח תיכון נראים על פניו כשני תחומים רחוקים מיני ים שלא לומר סותרים זה את זה; האינטרנט הינו סמל מהפיכת המידע, חופש הביטוי והמידע, חדשנות, מודרניות, פתיחות, שוויון הזדמנויות, שקיפות, מיידיות. מנגד, המזרח התיכון מצטייר כאזור המאופיין במסורתיות, שמרנות, בירוקרטיה, הגבלות חמורות על זכויות האדם וחופש הביטוי, סגירות, סיאוב.

לפיכך, מפליא לגלות כי שיעור גידול השימוש באינטרנט במזרח התיכון בין השנים 2000-2008 עומד על 1,296% לעומת 97% בשאר העולם וכי שיעור החדירה זהה (23%). זאת למרות שמשתמשי האינטרנט באזור מהווים רק 2.9% מכלל משתמשי העולם.

נתונים מפתיעים אלו מלמדים על החדירה הגבוהה של האינטרנט בקרב רבות ממדינות האזור וכי, להבדיל מהמערב, המזרח התיכון ככלל, טרם מיצה את מלוא פוטנציאל חדירת האינטרנט וטרם נרשמה בו רוויה. זאת בדומה לאפריקה ודרום אמריקה ולהבדיל מאירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה שם שיעור החדירה גבוה למדי ולפיכך שיעור הגידול נמוך משמעותית.

אף במזרח התיכון ישנן מדינות אשר נראה כי הגיעו לרוויה מבחינת חדירת האינטרנט ולכן שיעור הגידול בהן נמוך משמעותית יחסית לאזור. לדוגמא, איחוד האמירויות בה שיעור החדירה עומד על כ-50% ולכן שיעור הגידול בין השנים 2000-2008 עומד רק על 207% (הנמוך מכל מדינות האזור).

אולם קיימות מדינות אשר לא רק שהן רחוקות ממיצוי הפוטנציאל האינטרנטי שלהן, אלא חלקן מסתמנות כמעצמות אזוריות בתחום. בסוריה שיעור חדירת האינטרנט עומד על 17.6% (שיעור לא גבוה במיוחד יחסית לאזור), אולם לאורך השנים הגידול בה הוא הגבוה ביותר לאזור – כ-11,500% (מ-30 אלף לכדי 3.5 מיליון משתמשים בשמונה שנים).

איראן מהווה ללא ספק מעצמה אזורית בתחום ובה שיעור חדירה של כ-35% ושיעור גידול של 9,100% במשך שמונה שנים. זאת בשל ההון האנושי האיכותי המצוי בה, הרצון הרב בחשיפה למידע ובהחלפתו וכן בנגישות למערב, גם אם באמצעים מקוונים. הארועים האחרונים רק מוכיחים זאת הלכה למעשה.

האינטרנט חדר למזרח התיכון בראשית שנות ה-90: בשנת 1991 היתה תוניסיה למדינה הראשונה באזור שהתחברה לאינטרנט, לאחריה כווית (1992), מצרים, תורכיה ואיחוד האמירויות (1993) וירדן (1994). סוריה וערב הסעודית היו האחרונות להתחבר והתירו שימוש באינטרנט במדינותיהן רק לאחר שהסדירו באופן מלא, טכנית וחוקית, את יכולתן לצנזר את האינטרנט בתחומן ולנטר את השימוש בו.

כניסתו המאוחרת של האינטרנט למזרח התיכון תלויה במספר גורמי יסוד המאפיינים את האזור ועומדים לו לרועץ בהקשר זה:
• השפה השלטת באינטרנט הינה האנגלית, בוודאי בשנים הראשונות של האינטרנט בעולם הערבי.
• שיעורם הגבוה של האנאלפאבתים וכח האדם הלא מיומן במזרח התיכון.
• שיעור נמוך של התפתחות כלכלית, אשר מוביל לכדי עלויות גבוהות של רכישת מחשב, והשימוש באינטרנט.
• תשתית תקשורת חלשה ולא יציבה בחלק מהמדינות, דבר המוביל לשיעור שימוש נמוך ולעלויות גבוהות בעת השימוש באינטרנט.
• חששות הממשלים המקומיים מאמצעי תקשורת זה אשר ישמש דרך נוחה להפצת דעות ולהתקשרות עם אזרחים אחרים ללא פיקוח השלטונות.
• ההמנעות מנכונות להפיץ טכנולוגיות חדשות אשר מקורן במערב.
• אי חדירת מערכות המידע לחיי היום יום בחלק ממדינות העולם הערבי.
• אי חדירת אמצעי 'תקשורת ישנה' למדינות אלה – קיימת התאמה בין מידת התפוצה של אמצעי 'תקשורת ישנה' למידת התפוצה של אמצעי 'תקשורת חדשה' באזור.

במהלך השנים ניתן להבחין בשלושה שלבים במחזור חיים זה של קליטת האינטרנט במדינות המזרח התיכון:
1. עידוד השימוש – בתחילה, מעודדת המדינה גופי ממשל שונים לעשות שימוש באינטרנט ומסייעת לתושבים לרכוש מחשבים.
2. התפכחות – בשלב זה מבין הממשל כי האינטרנט מאפשר גישה חופשית לא רק לאלו שהממשל חפץ ביקרם, אלא גם לגורמים שונים ובכלל זה ארגוני אופוזיציה, זכויות אדם וקבוצות שוליים שונות.
3. הגבלת השימוש – במטרה להגן על הערכים הדתיים, תרבותיים והפוליטיים הקיימים במדינה.

כיום מדינות המזרח התיכון נחלקות בין אלו אשר זיהו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בו ומיהרו להטמיע אותו בקרבן ולהנות מפרותיו אלו, דוגמת מדינות המפרץ. לבין מדינות דוגמת סוריה, מצרים, תוניסיה וערב הסעודית בהן הפיקוח על האינטרנט הדוק במיוחד. על פי רוב מטעמים פוליטיים.

סוריה וערב הסעודית מייצגות נאמנה את שתי התפיסות הקיימות באזור להגבלת השימוש באינטרנט; סוריה מייצגת אותן מדינות המגבילות את אזרחיהן משימוש חופשי באינטרנט מסיבות פוליטיות על מנת שאלו לא יערערו את הלגיטימציה השלטונית השברירית לעיתים. בבחינת לשמור על הממשל מפני האזרחים באמצעות הגבלות על אתרי ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם, מיעוטים דתיים ומקורות מידע שונים. מדינות נוספות הפועלות ממניעים אלו הינן מצרים ותוניסיה.
ערב הסעודית מייצגת אותן אלו באזורנו החוששות לפגיעה במוסריותם וערכיהם הדתיים והתרבותיים של המשתמשים בשל התכנים המצויים באינטרנט. בבחינת לשמור על המשתמש מפני עצמו באמצעות חסימת אתרים ובהם אלימות, הימורים, פורנוגרפיה, אלכוהול, המרת דת ועוד. הגבלות שכאלו ניתן למצוא בעיקר במדינות המפרץ.

לשם כך עושות שימוש מדינות האזור מגוון אמצעים;
• חוקתיים – המדינה יכולה באמצעות רישוי וחקיקה למנוע את גישת אזרחיה לאינטרנט ואת השימוש בו וליישם זאת באמצעות מעצר משתמשים ואמצעים שונים של הטרדתם והצרת צעדיהם.
• טכנולוגיים – הצבת חסמים טכנולוגיים שונים אשר מונעים גישה לאינטרנט ואינם מאפשרים כלל שימוש בו.
• כלכליים – שליטה כלכלית על הגישה לאינטרנט ובכלל זה קביעת רף מחירים גבוה לכל האמור בשימוש באינטרנט (רכישת מחשבים, דמי מנוי, עלויות תקשורת ועוד).

לצד הפעילות המאסיבית של השלטונות במדינות אלו לצנזר ולחסום אתרים אשר אינם לרוחם, קיים ניסיון עקבי ומוצלח מצד המשתמשים, בעיקר המנוסים שבהם, לעקוף הגבלות אלו על שימוש חופשי באינטרנט במדינותיהם וזאת בדרכים שונות ומגוונות.

האינטרנט משמש במדינות האזור כלי תקשורת עיקרי ולעיתים בלבדי עבור ארגונים ואוכלוסיות אשר על פי רוב לא זוכות לבמה ראויה, אם בכלל, באמצעי 'התקשורת הישנה'.

במסגרת זו עושים שימוש באינטרנט ובכליו השונים ארגוני זכויות אדם ואופוזיציה, מיעוטים דתיים, נשים ואף קבוצות משולי החברה הערבית זאת הן על מנת לקבל מידע אודות הקורה במדינה ומחוצה לה כללית וכן בתחומי עניינם והן על מנת ליצור מידע ולהעבירו לצרכנים אחרים. במסגרת זו קיימת פעילות ענפה של התגייסות מקוונת למען בלוגרים העצורים ברחבי המזרח התיכון כמו גם מספר ארועים בהם דיווח בעת ההתרחשות, הציף את דבר מעצרם של עיתונאים ובלוגרים והביא לשחרורם המיידי. תפקיד מרכזי בפעילות זו ממלאים השרותים החדשים במסגרת הרשתות החברתיות ובכלל זה פייסבוק, טוויטק, יוטיוב, פליקר ודומיהם.

אולם ללא ספק עוצמת האינטרנט והרשתות החברתיות שבו, בעיקר במדינות בעלות הגבלות על התקשורת כמו במזרח התיכון, באה לידי ביטוי באופן מוחשי, מיידי וחד במסע הבחירות לנשיאות באיראן ובדגש על ההפגנות והארועים האלימים שבעקבותיהם.

אלו מדווחים תדיר ברחבי האינטרנט, תוך העלאת סרטונים ותמונות מהרחובות ליו-טיוב ולפליקר וגיוס תומכים מבית ומחוץ באמצעות טוויטר ופייסבוק. ארועים אלו המחישו לא רק את רמת הדרישה למידע ולטכנולוגיה באיראן, אלא גם את מידת חדירתו למדינה ומעל לכל – את עוצמת האינטרנט בהעברת מידע בין הצרכנים לרחבי העולם.

האינטרנט מצוי בשלבים של מימוש הפוטנציאל במזרח התיכון. דווקא בשל מאפייניו המידיים והגלויים, הוא משמש כזרז מוכח באזורנו להגברת חופש האזרח והביטוי ובשל כך אתגר ממשי לממשלים אלו בבואם לשמור על לגיטימיות שלטונם מחד גיסא וערכי המסורת והמוסר של אזרחיהם, מאידך גיסא.

חלקו הפעיל של האינטרנט בארועים האלימים ברחובות איראן, יוכל לשמש מקרה מבחן ברור ורב תפוצה למידת יכולתו לא רק להגביר את חופש המידע והאזרח באופן נקודתי, אלא למידת יכולתו לחולל שינויים מערכתיים וחברתיים כוללים ואף מהפיכות.

האינטרנט באיראן – לא מה שחשבתם

22 יוני 2009/ב The Jerusalem Post, איראן, זכויות דיגיטליות /על ידי Tal Pavel

לפני הבחירות לנשיאות באיראן שימש האינטרנט והרשתות החברתיות שבו זירת התמודדות בין המועמדים השונים ותומכיהם המקוונים. לאחריהן ניתן בהחלט לומר כי האינטרנט, בדגש על הטוויטר נצבע ירוק.

עוצמת האינטרנט באיראן נחשפת לציבור הרחב רק בימים אלו. אולם, שיעור חדירת האינטרנט באיראן הוא מהגבוהים במזרח התיכון (גבוה מהממוצע האזורי) ועומד על כ-35%. נתון המשקף גידול של כ-9,100% במספר משתמשי האינטרנט בין השנים 2000-2008, לכדי מצב בו כמעט כל משתמש אינטרנט שני באזור, מצוי באיראן.

אולם טכנולוגיה ומידע אינם זרים לציבור האיראני. זו אוכלוסיה הצמאה למידע, בעלת הון אנושי גבוה ופתוחה לחידושים למערב ובדגש על אלו הטכנולוגיים. ח'מיני עשה שימוש בקלטות אודיו לשם העברת דרשותיו ממקום מושבו בפריז לתוככי איראן. ברבות השנים דובר רבות על צלחות הלוויין שכיסו את גגותיה של טהראן הבירה וכיום זהו האינטרנט המגיע כמעט לכל פינה במדינה.

אכן, במהלך השנים נעשה שימוש רב באינטרנט ע"י צעירי המדינה לשם תקשורת והחלפת מידע אודות הקורה בתוך המדינה ומחוצה לה. דווקא בשל אופיה הריכוזי, המסוגר והמפוקח של התקשורת במדינה, עולה במהלך השנים כוחו של האינטרנט בה כאמצעי חלופי ולעיתים בלבדי לקבלת מידע, יצירתו והעברתו לצרכנים אחרים.

הממשל האיראני מודע לעוצמת התקשורת ודואג לפקח בצורה הדוקה לאורך השנים על מגוון אמצעי התקשורת, הן אלו ה'ישנה' (רדיו, טלויזיה ועיתונות) והן ה'חדשה' (אינטרנט ומגוון השרותים המצויים בו).

לאורך השנים פועל הממשל באמצעים שונים להגבלת השימוש באינטרנט ולהצרת צעדי המשתמשים בו. במסגרת זו ניתן לראות פעילות חקיקתית נמרצת המסדירה ומגבילה את הפעילות באינטרנט ואף קובעת עונשים. לצד זאת מבוצעת פעולת אכיפה ענפה באמצעות סגירת אינטרנט קפה ואתרי אינטרנט. זאת, על סמך רשימות אתרים אסורים המועברים ע"י השלטונות לספקיות האינטרנט.

בנוסף מבוצעות פעילות מנע דוגמת מעצר משתמשי אינטרנט והצרת צעדיהם לצד השקעה נרחבת באמצעים טכנולוגיים שייטיבו את יכולת הממשל לשלוט בהתנהלות האינטרנט במדינה.

מניתוח פעילות זו לאורך השנים, עולה כי תקופות של התגברות ההגבלות השלטוניות על האינטרנט במדינה חופפות מועדי בחירות בה. ככל שמתקרב מועד הבחירות, הולך השלטון ומכביד את ידו אף באמצעות סגירת אתרי אינטרנט של גורמים יריבים ומעצר מאנשיהם.

אף במהלך מסע הבחירות הנוכחי נרשמה פעילות שלטונית ערה דוגמת מעצר בלוגרים, סגירת אתרים ואף חסימת Facebook בשל השימוש הנרחב שעשה בו המועמד מיר חסין מוסוי.

מנגד, ובשל המודעות הרבה לכוחו ותפוצתו של האינטרנט במדינה, ניהלו כל ארבעת המתמודדים לנשיאות מערכת בחירות מקוונת אשר בה נעשה שימוש במגוון הכלים העכשווים ובדגש על אלו של הרשתות החברתיות; Flickr, Friendfeed, Facebook, Twitter, Youtube, Delicious, Google Calendar ואחרים.

באמצעות כלים אלו דיווחו המתמודדים ותומכיהם על מסע הבחירות, גייסו תומכים מקרב הבלוגרים, העלו תמונות וסרטונים ואף פרטו ארועים צפויים.

אולם, לאחר הבחירות, ובעיקר לאור גל האלימות השוטף את איראן, נגלית לעין כל מידת חדירת האינטרנט למדינה ומעל לכל, מידת חשיבותו בעיקר במדינה ריכוזית שכזו ובארועים אלימים שכאלה. ניתן בהחלט לומר כי תומכי מוסוי כבשו את האינטרנט במדינה וצבעוהו ירוק;

בחשבון ה-Flickr של תומכי מוסוי מוצגות למעלה מ-1,500 תמונות ממסע הבחירות של המועמד, כאשר מרביתן הינן של הפגנות הימים האחרונים. אלו מראות, בחתך יומי את המתרחש ברחובות איראן. כמו כן סרטונים המתעדים הפגנות מועלים ל-Youtube וזוכים לצפיה נרחבת. ללא ספק סרטון הנערה אשר נורתה בשבת (20.06.2009) ומראה את רגעיה האחרונים, מהווה מסמך תיעודי מצמרר, עוצמתי ובעל השפעה עולמית עצומה לצד היותו עדות חיה מרחובות הבירה.

זירת הטוויטר נצבעה ירוק ובה דיווחים בחשבונות רבים אודות הקורה באיראן, מידע על הפגנות וקריאה לתמיכה. במקביל גולשים רבים הן מאיראן והן מרחבי העולם מביעים תמיכתם בחשבונות הטוויטר שלהם באמצעות שימוש בלוגו מתאים ובצבע הירוק.

סוד תפוצת האינטרנט באיראן הפך לגלוי והפוטנציאל הגלום בו לצעירי המדינה כאמצעי לשינוי, ממומש כעת במלוא עוצמתו. להבדיל מארועים קודמים וממדינות אחרות, לא רק שאוכלוסיית איראן צמאה לשינוי, לשיפור בתנאי חייה ובמידת החופש שבה, אלא שכעת יש לה מגוון אמצעים וירטואליים העומדים לרשותה לגיוס תמיכה מבית ומחוץ ולהעברת המידע מהרחובות.

מעבר לכך, הפעילות האיראנית המאסיבית באינטרנט וברשתות החברתיות שבו מוכיחה את מידת הכמיהה הקיימת בשכבות נרחבות בציבור האיראני לשינוי.

אם זירת האינטרנט יכולה לשמש מדד ותחזית לארועים שברחובות איראן, הרי היא מעידה על נצחון המהפכה הירוקה שמוביל מוסוי. נותר לראות האם דברים אלו יתממשו ברחובות איראן.

איראן – היום שאחרי

13 יוני 2009/ב איראן, זכויות דיגיטליות /על ידי Tal Pavel

הבחירות לאיראן הסתיימו, אולי כצפוי ואולי שלא כרצונם של רבים, בנצחונו המוחץ של הנשיא המכהן, מחמוד אחמדי-נג'אד.

ניתן לערער על טוהר הבחירות ועל מהימנות התוצאות, בין השאר לאור העובדה כי הצמרת השלטונית רצתה בהמשך כהונתו של אחמדי-נג'אד ובכלל זה קריאתו המנהיג הרוחני של איראן לא להצביע עבור מועמד פרו מערבי.

אכן נראה כי קיימת אכזבה רבה בקרב ציבורים נרחבים מהמצביעים האיראנים, שלא לומר הלם מתוצאות אלו. זאת לאור הדיווחים על הקרב הצמוד בין אחמדי-נג'אד למוסוי שהסתיים בנצחונו המוחץ של הראשון; 62.63% לעומת 33.75%.

עם התברר התוצאות החלו גלי ההדף של ההלם הציבורי להכות בבירה. מוסוי כינס מסיבת עיתונאים דחופה, טען כי תוצאות הבחירות זוייפו והאשים אישית את אחמדי-נג'אד במעל. עם זאת קרא למצביעיו לשמור על שקט. תומכו, הנשיא לשעבר עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, אשר לו סמכות פוליטית רבה, התפטר מתפקידיו. ארה"ב העניקה רוח גבית לטענות אלו בהודעה לא רשמית המטילה ספק במהימנות הבחירות. מנגד האשים אחמדי-נג'אד בנאום נצחון בשבת (13 יוני) את הערוצים הזרים בהבערת המצב הפנימי במדינה.

ברחוב, תחושות אלו של אכזבה, חוסר צדק ואף זיוף תוצאות הבחירות, הביאו במהרה אלפים מתושבי הבירה להפגין בשבת ברחובותיה ולקרוא "מוות לדיקטטורה", נגד אחמדי-נג'אד ובעד מוסוי אותו הכתירו כנשיא. אלו חסמו את התנועה בעיר והחלו להתעמת עם המשטרה באופן אשר לא נראה כמותו מאז הפגנות הסטודנטים בה בשנת 1999.

מקורות שונים מדווחים נכון לשבת לפנות ערב על שביתות שבת, עימותים אלימים עם כוחות הבטחון (בעיקר באזור משרד הפנים), פריצה לחנויות והצתה של עגלות אשפה, צמיגים וכן אוטובוס ריק. אף ב-Youtube ניתן למצוא סרטונים רבים אודות ההפגנות וההתנגשויות בבירה. אלו הביאו עד כה למותם של שלושה מפגינים. מנגד כוחות הבטחון התפרסו ברובע בו גרים רבים מתומכי הרפורמיסטים ומנהיגיהם.

השלטונות פועלים במקביל להגבלת התקשורת המקומית והזרה. לפני הבחירות נמסר על פעילות הממשל בזירה המקוונת להצר את צעדי האופוזיציה ובכלל זה הגבלות טכניות על משלוח הודעות SMS במדינה. היום דווח על המשך מניעת תקשורת SMS, חסימת האתר Facebook ומספר אתרי אינטרנט התומכים במוסוי. עוד דווח כי השלטונות הורו לעיתונאים זרים לעזוב את המדינה.

ההלם הרב והרצון בשינוי בקרב קהלים רבים ברחוב האיראני הובילו אלפים לרחובות גם במחיר של עימות עם כוחות הבטחון. הדבר יכול בהחלט להוות נקודה למחשבה ומקור לעידוד בדבר עומק הרצון בשינוי באיראן. אולם יתכן והארועים ברחובותיה של טהראן והפגנות בכיכר ואנאכ יהיו לא יותר מאשר אפיזודה חולפת כמו אלו שבכיכר טיאנאנמן.

לשלטון הנוכחי יש מה להפסיד ולמערב יש מה להרוויח מערעור לגיטימיות השלטון הקיים. החל בהפעלת לחץ מערבי על איראן להשגת ויתורים בדיאלוג הגרעיני וכלה בעידוד הפעילות העממית למען החלפת השלטון הקיים.

זוהי הזדמנות פז שנקרתה בידי המערב ועליו לדעת לנצלה.

האירנים כבר בחרו – אינטרנט

12 יוני 2009/ב איראן, זכויות דיגיטליות, חדשות ערוץ 2 /על ידי Tal Pavel

הבחירות לנשיאות אירן יתקיימו מחר. בעידן אינטרנטי, גם במדינה שמרנית איסלמית, השכילו המתמודדים לנשיאות לנצל את הטכנולוגיה לטובתם. ד"ר טל פבל מתאר תופעה מפתיעה במדינת האיסלאם הקיצונית

לבחירות שייערכו מחר לנשיאות אירן מתמודדים ארבעה אשר אושרו על-ידי מועצת שומרי החוקה מתוך למעלה מאלף מועמדים, גברים ונשים, שנרשמו. רק 400 מהם הגישו את הטפסים הנדרשים במשרד הפנים.

המתמודדים הם הנשיא המכהן מחמוד אחמדינג'אד, ראש הממשלה לשעבר (1981-1989) מיר חסין מוסאווי, יו"ר הפרלמנט לשעבר (1989-1992) מהדי כרובי ומפקד משמרות המהפכה לשעבר (1981-1997) מחסין רצ'אאי.

כל הארבעה עושים שימוש פעיל באינטרנט וברשתות החברתיות המצויות בו, זאת למרות ההגבלות על האינטרנט בעיקר בעיתות בחירות במדינה, הן באמצעות אתרים ובלוגים אישיים, והן באמצעות הפעילות המקוונת של תומכיהם.

אחמדינג'אד חזק ברשת

תומכיו של הנשיא המכהן הקימו אתר ובו מידע רב אודות האיש ומסע הבחירות שלו, תוך שימוש בפלטפורמות מגוונות של רשתות חבריות – Twitter, Facebook, Youtube, Freindfeed. האתר מאפשר, לצד קבלת מידע, מעורבות פעילה של התומכים באופנים שונים.

מוסאווי, הנחשב לרפורמיסט, הינו מהפעילים ביותר באינטרנט וברשתות החברתיות שבו. בשל פעילותו זו ובדגש על שימוש ב-Facebook, שם יש לו 36 אלף תומכים, נחסם שירות זה באירן לזמן מה בסוף חודש מאי. בנוסף, הקימו בלוגרים מתומכיו אתר עבורו ובו הביעו אלף מהם את תמיכתם תוך ציון שמותיהם וכתובות אתריהם.

מוסאווי נתמך על ידי נשיאה לשעבר של איראן מחמד ח'אתמי (1997-2005), אשר אף קיים ריאיון אינטרנטי שאירגנו בלוגרים מתומכי המועמד. במהלך הריאיון ענה ח'אתמי על שאלות שהתקבלו באינטרנט ובכלל זה באמצעות Facebook, Twitter, Emails וכן IM.

סגן רה"מ לענייני אינטרנט

מהדי כרובי פעיל מאוד בצורה מקוונת באמצעות אתר אישי לצד אתר יעודי למסע הבחירות ואתר עבור המפלגה שהקים במהלך מסע הבחירות הקודם לנשיאות. בדומה לאחמדינג'אד ולמוסאווי, גם כרובי ותומכיו פעילים בצורה נרחבת ברשתות החברתיות ובכלל זה Facebook, Youtube, Picasa ואף שימוש ב-Google Calendar המפרט אירועים עיקריים במסע הבחירות. כרובי עושה שימוש בשירותיו של סגן ראש הממשלה לשעבר (ובלוגר בזכות עצמו) כיועץ לענייני אינטרנט. מספר בלוגים נפתחו בתמיכה במועמדותו אולם אלה מעטים בהשוואה למספר הבלוגים התומכים במוסאווי.

מחסין רצ'אאי ותומכיו הינם מבין הפחות פעילים באינטרנט וברשתות החברתיות שבו. אף מספר הבלוגרים התומכים בו קטן יחסית. לר'צאאי אתר אישי ובו בלוגים שונים ממגוון תומכיו ובהם כאלה שעניינם בעברו הצבאי של האיש ואחרים הקשורים במוצאו האתני.

נראה כי האינטרנט והרשתות החברתיות לא רק קנו למתמודדים לנשיאות אחיזה בקרב המונים באירן, אלא חודרים גם לשכבת השלטון. לא רק שהמועמדים השונים עושים שימוש פעיל באינטרנט, אלא כולם פעילים בדרגות שונות ברשתות החברתיות, הן לשם העברת מידע אודות המועמד והן לשם גיוס תומכים לו.

גידול של 9,100% בשימוש באינטרנט

לאור גידול בשיעור של 9,100% במספר משתמשי האינטרנט במדינה בין השנים 2000-2008 והיות משתמשי האינטרנט בה כמחצית מכלל המשתמשים באזור, מערכת הבחירות הבאה תהיה ללא ספק שונה בתכלית לפחות בהיבטי אינטרנט. נמתין נא ארבע שנים לראות את פני אירן, מידת החופש והשינויים שחלו בה על פי מסע הבחירות המקוון הבא במדינה.

חקיקת האינטרנט במזרח התיכון

26 פברואר 2009/ב זכויות דיגיטליות, מזרח תיכון /על ידי Tal Pavel

האינטרנט, ככלי המאפשר גישה ישירה ובלתי אמצעית למידע והעברתו בקלות בין גורמים שונים, מהווה אתגר תרבותי ופוליטי למשטרים שונים. לפיכך פועלות מדינות שונות, רבות מהן במזרח התיכון, להגבלת אזרחיהן מלעשות שימוש מלא וחופשי באינטרנט.[1] זאת, באמצעים שונים ובכלל זה טכנולוגיים, כלכליים, דתיים וחינוכיים. במסגרת זו נעשה שימוש בחקיקה לשם הסדרת התנהלות האינטרנט והגבלת השימוש בו בצורה חופשית, החל בהגבלת התכנים המותרים לגישה וכלה בקביעה מדוקדקת אודות הצורך בניטור כל פעילות המשתמשים וכן תקנות אחרות המבטלות כמעט לחלוטין כל היבט של חופש ואנונימיות בעת שימוש באינטרנט. כל מדינה ומטרותיה, בהתאם לאופיה ומתוקף כך האמצעים בהם היא נוקטת.

הממשל האיראני פעיל ביותר בהגבלת גישתם החופשית של אזרחיו לתכנים באינטרנט. במסגרת זו הוקמה בפברואר 2003 ועדה שנועדה להתמודד עם עבירות אינטרנט בהעדר חוק מתאים. כשנה לאחר מכן הודיע דובר משרד המשפטים על ניסוח טיוטת חוק עונשין לפשעי אינטרנט הקובע עונשי מאסר בגין פרסום מידע הפוגע בבטחון המדינה או מידע שגוי אודות פקידי הממשל. בנוסף, לא נחשבו עוד ספקי הגישה לאינטרנט כסמכות הבלבדית לפילטור אתרים. לקראת סופה של שנת 2004 נשמעו טענות בדבר הצורך בהתמודדות משפטית עם עברות חדשות בדגש על Hacking וכן הצורך לחוקק חוק מיוחד להסדרת הבלוגים. ב-27 נובמבר 2006 פרסמה ממשלת איראן תקנות לפיהן על בעלי האתרים לרשום אתריהם אצל השלטונות וכעבור שנתיים קבע שר התרבות וההכוונה האסלאמית כי כל אתר מקומי אשר לא ירשם במשרדו יסגר.

בערב הסעודית הוסדר האינטרנט בהחלטת ממשלה משנת 2001 וכן האינטרנט קפה במחצית 2003. החלטות אלו אסרו על פרסום מידע הפוגע באסלאם, במדינה ובפקידיה וכן הטילו הגבלות וחובות על ספקי האינטרנט, מפעילי האינטרנט קפה והמשתמשים השונים.

תוניסיה היתה לאחת המדינות הראשונות שיישמה הגבלות על האינטרנט והינה בעלת החקיקה המפורטת והמגבילה ביותר בתחום זה מקרב מדינות האזור; ב-14 וב-22 במרץ 1997 פורסמו שני צווים המסדירים את נושא התקשורת והאינטרנט במדינה. בסוף אותה השנה הוסדרו בחקיקה האינטרנט קפה במדינה.

תורכיה פעילה בהגבלת האינטרנט בתחומה בין השאר באמצעות חסימת אתרים שונים דוגמת האתר YouTube בהוראת המערכת המשפטית כל אימת שמוצבים בו סרטונים הפוגעים בדמותו של אבי האומה התורכית.

בישראל הוחל בנסיון להגביל את האינטרנט במסגרת "שירות סינון של תכנים בלתי הולמים קטינים באינטרנט" כתיקון לחוק התקשורת המקומי בדגש על אתרים "בלתי הולמים לקטינים" והכוללים בעיקרם אלימות, הימורים או חומר תועבה. כמו גם הצעת חוק להסדרת נושא הטוקבקים המטילה אחריות על בעל האתר לגבי תכני הכותבים אלא אם יחשוף פרטיהם.

הממצאים הינם שקיום חקיקה המסדירה ומגבילה את התנהלות האינטרנט במדינות המזרח התיכון הוא תולדה של שני רכיבים;

תפוצת האינטרנט – בראש ובראשונה שיעור חדירת האינטרנט ומידת תפוצתו בכל מדינה; אין ספק כי במידה ובמדינה מסויימת תפוצת האינטרנט נמוכה מסיבות כלכליות, טכנולוגיות או בשל הון אנושי נמוך, הרי אין כל צורך בהסדרת האינטרנט בחקיקה. אין בה אינטרנט.

הראיה היא כי המדינות המפותחות ביותר מבחינת חקיקה והפעילות רגולטורית בתחום זה, מובילות בתפוצת האינטרנט במזרח התיכון ובכלל זה איראן (שיעור חדירה של 34.9% לשנת 2008), ערב הסעודית (22%), איחוד האמירויות (49.8%), כווית (34.7%), תוניסיה (27%), מצרים (12.9%), תורכיה (36.9%), ישראל (52%).

לפיכך מדינות בהן שיעור חדירת האינטרנט נמוך, לא זקוקות לחקיקה המסדירה את האינטרנט, דוגמת תימן (1.4%), סודאן (8.7%), לוב (4.2%), אלג'יריה (10.4%).

אולם נתון זה לבדו, אין בו כדי להסביר מדוע רמת חקיקת האינטרנט מפותחת ומורכבת יותר במדינות דוגמת ערב הסעודית, איראן ותוניסיה יותר מאשר בתורכיה, איחוד האמירויות, כווית וישראל בהן שיעור חדירת האינטרנט אף גדול יותר.

כאן משתלב המימד הנוסף; רכיב חופש העיתונות והדמוקרטיה.

מבין המדינות בהן קיימת חקיקת אינטרנט, הרי אלו בהן חקיקה זו מפותחת יותר הן אלו המצויות בתחתית רשימת מדינות העולם בכל האמור בחופש עיתונות ובדמוקרטיה;

המדינות בהן חקיקת האינטרנט שולית, הן אלו המצויות בחלקה העליון והחופשי יותר של טבלת מדינות העולם מבחינת מידת חופש העיתונות; ישראל (מקום 46 לשנת 2008 מתוך 173), כווית (61), איחוד האמירויות (69), בהשוואה לאיראן שבמקום ה-166, ערב הסעודית (161), מצרים (146), תוניסיה (143) ותורכיה (103).

כאמור, לוב, סוריה ותימן מצויות אף הן בתחתית רשימה זו, אולם בהן תפוצת האינטרנט נמוכה ממילא.

בנוסף, מצויות מדינות אלו בתחתית הרשימה מבחינת מצב הדמוקרטיה בהן; איראן מצויה במקום ה-138 מתוך 150 מדינות, ערב הסעודית ב-119, תוניסיה ב-112, מצרים ב-100. זאת לעומת ישראל המצויה במקום ה-32, תורכיה (55), איחוד האמירויות (77), כווית (80).

אופיים של האתרים הנדונים בחקיקות אלו והמועדים לחסימה ולצנזורה הוא תוצר של חופש העיתונות והדמוקרטיה, אך גם של נדבך שלישי ונוסף – אופיה ותרבותה של המדינה; במדינות שמרניות בעלות זיקה מסורתית ודתית עמוקה, יושם דגש רב על חסימת אתרי פורנוגרפיה, אלימות, הימורים, זרמים דתיים שונים ואף אתרי בידור, מוזיקה ובריאות.

במדינות בעלות העדר לגיטימציה שלטונית יחסמו אתרים בעלי זיקה פוליטית ובכלל זה אתרי מיעוטים, ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם ואמצעי תקשורת שונים (כמצוי בסוריה ובמצרים).

לסיכום, ניתן לומר כי מדינות המזרח התיכון נחלקות ונבדלות במטרות השונות (תרבותיות / פוליטיות), באמצעים (טכנולוגים / כלכליים / תרבותיים / חוקתיים) ובהיקף החקיקה (הסדרה כוללת או הגבלות נקודתיות) בכל האמור בהגבלתן את השימוש החופשי באינטרנט בתחומן.

לפיכך, ניתן לקבוע כי חקיקת האינטרנט, על צורותיה השונות, הינה סממן נוסף למידת החופש הקיים במדינה; ככל שיש בה חופש מידע, תקשורת ועיתונות רבים יותר המלווים ברמות גבוהות של חופש אישי ודמוקרטיה, כך תקטן חקיקת האינטרנט וכן התערבות המדינה בחיי המשתמשים וזאת לשם הגבלת המינימום ההכרחי דוגמת יוזמות חקיקתיות להגבלת אתרים פורנוגרפיים, אם בכלל.

כמו כן ניתן להסיק כי במדינות המזרח התיכון בהן שיעור חדירת האינטרנט נמוך, אך גם רמת חופש המידע והדמוקרטיה, יעלו ויצוצו ניצני חקיקת האינטרנט ככל שתעמיק חדירת האינטרנט למדינות אלו.

[1] על פי ארגון 'עיתונאים ללא גבולות' (rsf.org) 5 מתוך 15 המדינות המוגדרות כ'אויבות האינטרנט' ע"י הארגון מצויות במזרח התיכון; מצרים, איראן, ערב הסעודית, סוריה ותוניסיה. כמו כן 5 מתוך 11 המדינות המוגדרות ע"י הארגון כ'תחת פיקוח'; בחרין, ירדן, לוב, איחוד האמירויות ותימן.

bitterlemons-international.org, "Internet legislation in the Middle East,", Edition 8 Volume 7, 26.02.2009.

חסימת יוטיוב בעולם הערבי

20 ינואר 2009/ב Orient Express, זכויות דיגיטליות, מזרח תיכון /על ידי Tal Pavel

אתר האינטרנט Youtube, הנחשב לאתר השני בפופולאריות שלו באינטרנט, מהווה יעד לחסימות מצד מדינות רבות ברחבי העולם מאז הקמתו בפברואר 2005. אתר זה משמש במה להצגת סרטוני וידאו המועלים על ידי המשתמשים. הסרטונים המועלים על ידי הגולשים הינם בנושאים שונים ומגוונים, החל בסרטונים מוזיקליים וכלה בסרטונים בעלי אופי פוליטי.

בשל אופיו של האתר והמדיה הויזואלית המוצגת בו, הוא מהווה כר להצבת תכנים העלולים להיחשב כפוגעים במדינות ובתרבויות מסוימות. כך למשל עלולים הסרטונים לפגוע ברגשות הציבור (וברגשות המשטר) מבחינה דתית, מוסרית, תרבותית ופוליטית. בשל כך נחסם האתר, בצורה זו או אחרת, במדינות העולם בכלל ובמדינות ערב והאסלאם בפרט[1].

בין השנים 2008-2006 נחסם האתר במדינות ערב והאסלאם כדלקמן:

איחוד האמירויות – האתר נחסם במחצית 2006 בשל הצגת סרט דוקומנטארי בן שבעה חלקים על הבאת נשים ארמניות לתעשיית הזנות בדובאי.

אינדונזיה – האתר נחסם למשך מספר ימים במהלך מאי 2008 בשל פרסום קדימון לסרט 'פִתנה', אותו יצר גרט וילדרס, חבר הפרלמנט ההולנדי לשעבר. הסרט היוצא נגד הקראן ומציג את האסלאם באור שלילי.

איראן – בדצמבר 2006 בוצעה חסימה גורפת של האתר ואתרי שיתוף אחרים בטענה כי אלו אינם מוסריים.[2]

מצרים – בנובמבר 2007 דווח על חסימת חשבונו של משתמש מקומי באתר.[3]

מרוקו – במאי 2007 נחסם האתר למשך חמישה ימים בשל סרטונים המציגים את יחס הממשל לתושבי סהרה המערבית.[4]

סודאן – ביולי 2008 דיווח בלוגר סודאני על חסימת האתר במדינה.[5]

סוריה – במחצית השנייה של שנת 2007 נחסם האתר מספר פעמים;

בסוף יולי 2007 דוּוח על כך שהאתר חסום לגלישה מכל ספקיות האינטרנט במדינה וכי בעת ניסיון להיכנס אל האתר מתקבל עמוד ריק.[6]

בסוף אוגוסט 2007 דוּוח על חסימת האתר. האתר נחסם ככל הנראה בגללל סרטון המציג את אשת הנשיא כמרילין מונרו על עקבים גבוהים ושמלה מתנפנפת בעת קבלת פנים בשדה התעופה לצד בעלה.[7]

בסוף נובמבר 2007 דוּוח על חסימת 109 אתרים שונים וביניהם Youtube בעיקר בשל ביקורת המובעת בהם נגד השלטונות, תוך ציון כי מספר האתרים החסומים הוכפל בשבועיים הקודמים לדיווח.[8] כמו כן הועלתה הטענה כי יותר ויותר אתרים נחסמו בשנתיים האחרונות לעומת זמנים קודמים בהם הותרה גישה לאתרים שנחסמו בעבר.

פקיסטאן – חסימת האתר החלה בתחילת 2006 עת הנחתה רשות התקשורת את 70 ספקיות האינטרנט במדינה לחסום אתר זה ועוד 11 אתרים נוספים שהציגו את הקריקטורות מעוררות המחלוקת של הנביא מחמד.

ב-22 בפברואר 2008 נחסם האתר שוב בשל קדימון לסרט 'פִתנה'.[9] החסימה הוסרה כעבור ארבעה ימים עם הסרת הסרטון משרתי האתר.

תוניסיה – בתחילת נובמבר 2007 דוּוח כי האתר נחסם מבלי לפרט את הסיבה לכך. חסימה נוספת בוצעה במאי 2008 בשל סרט שהועלה לאתר ובו עדויות של אסירים פוליטיים לשעבר ופעילי זכויות אדם.[10]

תורכיה – מדינה זו ייחודית בכך שלהבדיל מאירועי חסימה חד פעמיים, כמצוי בחלק מהמדינות או חסימה גורפת כבאחרות, הרי שבה ניתן למצוא אירועים חוזרים ונשנים של חסימת האתר. ייחוד נוסף מצוי בעובדה שההנחיה לחסימה מגיעה מן המערכת המשפטית אל חברת התקשורת הממשלתית. זאת, על פי רוב, בשל סרטונים המועלים לאתר הפוגעים בדמותו של אבי האומה התורכית, כאמל אתא-טורק ובאחדות המדינה ואופייה;

במרץ 2007 נחסם האתר למספר ימים בגלל סרטון אשר העליב את אבי האומה וכלל רמיזות הומוסקסואליות לגביו. הסרטון הועלה לרשת ככל הנראה בידי גולשים יוונים על רקע הסכסוך המתמשך בין שתי המדינות בנוגע לקפריסין. בית המשפט החליט על ביטול הצו לאחר שהסרטון הפוגע הוסר מהאתר.[11]

בספטמבר 2007 דוּוח על חסימת האתר, הפעם בשל סרטון לאומני שהוצג בו, סרטון המהלל רצח של עיתונאי ארמני.[12]

בינואר 2008 נחסם האתר בהוראת בית המשפט ככל הנראה בשל סרטים שהתפרסמו בו ומעליבים את אבי האומה.[13]

במהלך מאי 2008 נחסם האתר לשבוע בהוראת בית משפט בטענה כי אין לו אישור מהרשויות במדינה.

במהלך נובמבר 2008 נחסם האתר בהוראת בית המשפט באנקרה בשל תכנים הפוגעים באבי האומה והתומכים במפלגה הכורדית ה-PKK.[14]

ניתן לראות מספר קווים מאפיינים בפעילות מדינות ערביות ואסלאמיות נגד האתר YouTube:

האתר נחסם בצורה זו או אחרת גם בברזיל, אוסטרליה, בורמה, סין ותאילנד, אולם מרבית החסימות מבוצעות בעולם הערבי והאסלאמי.

כמו לגבי חסימת אתרים אחרים, נחלקות המדינות בין אלו החוסמות אתר זה משיקולים מוסריים-ערכיים-תרבותיים לבין אלו החוסמות אותו משיקולים של פגיעה במשטר. כן נחסמים תכנים בהם מובעת ביקורת על שליטים קודמים או עכשוויים או תכנים המתייחסים לסוגיית זכויות האדם במדינה.

אף לגבי משך החסימה קיימת חלוקה ברורה. בין אלו החוסמות את האתר למספר מועט של ימים ועל פי רוב בשל סרטונים ספציפיים, לבין אלו החוסמות את האתר באופן קבוע או לפרקי זמן ארוכים.

מלבד תורכיה בה אירועי החסימה הינם על פי צווי בית משפט, הרי שביתר המדינות החסימה הינה תוצר של החלטת ממשלה או של רשות התקשורת.

הנהלת האתר נעתרת לעיתים לבקשת הממשלות ומסירה את הסרטונים הבעיתיים.

לאור אופיו של האתר, המאפשר למשתמשים להציג סרטונים בנושאים שונים, הרי שהוא יוצר אתגר ממשי למדינות ברחבי העולם ובעיקר לאלו הערביות והאסלאמיות בכל האמור ביכולת הממשל לחסום אתר בעל פופולאריות ותפוצה כה נרחבים לפרקי זמן ארוכים. כל אחת ממדינות אלו חוסמת את האתר משיקוליה ולפרקי זמן משתנים. החסימה מתבצעת בהתאם לאופייה של החברה ותרבותה, מידת הריכוזיות הקיימת בה ואופיו של הממשל.

האתר YouTube מהווה דוגמה מוחשית ומקרה מבחן לכוחו של האינטרנט ולאתגרים החדשים שהוא מציב בפני משטרים, בעיקר אוטוריטאריים, בכל הנוגע להליכה על החבל הדק שבין רצון לחסום תכנים פוגעים מסוגים שונים ובין היכולת לחסום תכנים ואתרים רבים ולאורך זמן. לפיכך, בשל תפוצתו הרבה והרגישות הקיימת לתכניו, ניתן לראות בחסימתו ובהתייחסות אליו מעין 'נייר לקמוס' למצב חופש האינטרנט בכל מדינה ומדינה.

[1] אודות תפוצת האינטרנט בעולם הערבי והאסלאמי ושיעור חדירתו ראה;

Internet World Stats, "Internet Usage Statistics,".

http://internetworldstats.com/stats.htm

[2] YNET, "איראן חוסמת את YouTube.com,", 06.12.2006.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3336683,00.html

[3] Amira Al Hussaini, "YouTube Disables Activist's Account,", Global Voices Online, 28.11.2007.

http://www.globalvoicesonline.org/2007/11/28/egypt-youtube-disables-activists-account

Reporters Without Borders, "YouTube restores human rights blogger's account,", 04.12.2007.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=24584

[4] MoTIC, "YouTube censuré par Maroc Telecom!!!,", 25.05.2007.

http://motic.blogspot.com/2007/05/youtube-censur-par-maroc-telecom.html

John Thorne, "Moroccans cut off from YouTube,".

http://www.usatoday.com/tech/products/2007-05-29-4240815103_x.htm

[5] Too Huge World, "youtube blocked,", 27.07.2008.

http://toohugeworld.wordpress.com/2008/07/27/youtube-blocked

[6] Moey, "Youtube is blocked in Syria,", revealed'08, 28.07.2007

http://moeys.net/2007/07/28/youtube-is-blocked-in-syria

[7] Curt, "YouTube Blocked in Syria,", Committee to Protect Bloggers, 30.08.2007

http://committeetoprotectbloggers.org/2007/08/30/youtube-blocked-in-syria

[8] Reporters Without Borders, "More than 100 websites blocked in growing wave of online censorship,".

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=24671

[9] redOrbit.com, "World Governments Target YouTube,", 11.03.2008

http://www.redorbit.com/news/technology/1290882/world_governments_target_youtube/index.html

הארץ, "פקיסטאן מחרימה את יו-טיוב בעקבות "סרטון נגד הקוראן",", 25.02.2008.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/957435.html

[10] Sami Ben Gharbia, "Human rights videos besiege the Tunisian Presidential palace,", Global Voices Advocacy, 27.05.2008.

http://advocacy.globalvoicesonline.org/2008/05/27/human-rights-videos-besiege-the-tunisian-presidential-palace

[11] YNET, "טורקיה: הוסרה החסימה של אתר YouTube,", 11.03.2007.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3374877,00.html

Alex Zaharov-Reutt, "Shock: Is YouTube cooked in Turkey?,", iTWire, 08.03.2007.

http://www.itwire.com/content/view/10258/53

[12] Sami Ben Gharbia, "Turkey Blocks YouTube. Again,", Global Voices Advocacy, 19.09.2007

http://advocacy.globalvoicesonline.org/2007/09/19/turkey-blocks-youtube-again

[13] YNET, "טורקיה חוסמת שוב את YouTube,", 20.01.2008.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3496610,00.html

[14] Reporters Without Borders, "YouTube censored yet again by another court order blocking access,", 25.11.2008.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=29421

<!– /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Arial Unicode MS"; panose-1:2 11 6 4 2 2 2 2 2 4; mso-font-charset:128; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:-1 -369098753 63 0 4129279 0;} @font-face {font-family:"@Arial Unicode MS"; panose-1:2 11 6 4 2 2 2 2 2 4; mso-font-charset:128; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:-1 -369098753 63 0 4129279 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0pt; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:Arial;} a:link, span.MsoHyperlink {font-family:"Times New Roman"; mso-ascii-font-family:"Times New Roman"; mso-hansi-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-font-family:"Times New Roman"; color:blue; text-decoration:underline; text-underline:single;} a:visited, span.MsoHyperlinkFollowed {color:purple; text-decoration:underline; text-underline:single;} @page Section1 {size:612.0pt 792.0pt; margin:72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt; mso-header-margin:36.0pt; mso-footer-margin:36.0pt; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} –>

"חסימת YouTube בעולם הערבי והאסלאמי,", אוריינט אקספרס, בטאון לעניינים מזרח תיכוניים מטעם תלמידי המחלקה ללימודי המזרח התיכון – אוניברסיטת בר-אילן,

(גיליון 5, ינואר 2009).