המלחמה שמתחת לרדאר

השבועות האחרונים העלו למודעות הציבורית ביתר שאת את תחום האיומים המקוונים ואת השפעת המחשבים, מערכות המידע, האינטרנט והרשתות החברתיות על חיינו. הקלות בה ניתן לחדור למערכות אלו, לשבשן ועל ידי כך להשפיע על חיי מדינה שלמה ואולי בעתיד אף להביא לשיתוקה.

איומים מקוונים לשיטתי כוללים: התקפות מקוונות – דוגמת אלו בהם היו מצויים אתרי אינטרנט בישראל בשבועות האחרונים (אל על, הבורסה לנ"ע, YNET ואחרים); טרור מקוון – פעילותם של ארגוני טרור בזירה המתוקשבת במטרה לחדור למערכות, לשבשן ולהשביתן. תחום אשר לעת עתה פעיל בעצימות נמוכה, לפחות מבחינה תקשורתית. התחום השלישי הינו לוחמה מקוונת – פעילותן של מדינות באמצעות משאבים והיכולות העומדות לרשותן לשבש חייה של מדינה, הן בשגרה והן בחרום. לכך ניתן בהחלט להוסיף תחומים כמו פשיעה מקוונת, ריגול מקוון ועוד.

ברור כי ככל שהגורם המותקף (מארגון ועד מדינה) מתוקשב ותלוי יותר במערכות מחשב ומידע, כך השפעת ההתקפה עליו תהיה הרסנית יותר. בנוסף, זירה זו מקנה יתרון לצד התוקף הן מבחינת האנונימיות היחסית של התקפותיו והן מבחינת העדר הצורך בעוצמה צבאית פיזית לשם פגיעה כואבת ואף הרסנית בלב תשתיתו הפיזית של האויב. זאת באמצעות התקפות על תשתיות קריטיות דוגמת מים, אנרגיה, תחבורה, תקשורת כלכלה ועוד.

עוצמת האיומים המקוונים והשפעתם על מדינות מודרניות לא נעלמה מעיני המשטר האיראני אשר שואף לצרפו לארסנל כליו בעיקר בשל הניגוד המובנה בו; פגיעה אנושה בתשתית האויב ללא כל צורך בכוח צבאי או אף באיומים כלשהם. דבר המקנה יכולת רבה גם למדינה חלשה צבאית.

אכן איראן פעילה, לפי הפרסומים, בשתי החזיתות המקוונות: הגנה והתקפה.

בדצמבר 2011 נודע על הקמת מרכז סייבר באיראן אשר ירכז את הפעילות המקוונת בתחומי ההגנה וההתקפה, זאת בהשקעת ענק של כמיליארד דולר. המרכז אמור לעסוק בין השאר בפיתוח טכנולוגיות חדשות, חומרות ותוכנות, גיוס מומחים ועוד.באותו החודש נמסר כי איראן העבירה 90 אחוזים מאתרי האינטרנט של הממשלה לשרתים בתוך המדינה על מנת להגן עליהם ועל המידע המצוי בהם מפני התקפות מקוונות. זאת לאחר שכ-30 אלף אתרים איראניים שונים אוחסנו בשרתים זרים, בעיקר בצפון אמריקה.

אולם נראה כי איראן אינה בוחלת בפעילות התקפית בתחום זה של איומים מקוונים ואף לוחמה מקוונת הן כלפי גורמי אופוזיציה בתוך איראן והן כלפי אויביה מבחוץ.

המשטר באיראן פועל בנחישות במישור המתוקשב להצר צעדי גורמים אופוזיציוניים מבית: החודש דווח כי פעילים ועיתונאים איראניים קיבלו הודעות דואר אלקטרוני ובהן איומים כי הם יטופלו בהתאם לחוק האיראני וזאת בשל פעולותיהם ה"בלתי חוקיות" והיותם משרתים מטרות זרות. קרי, פעילותם או קשריהם עם גורמי אופוזיציה איראניים.

בינואר 2011 הוקמה באיראן משטרת סייבר באיראן אשר מטרתה המוצהרת היא מלחמה בפשעי המחשב במדינה. לאחרונה, דווח כי יחידה זו סגרה מספר אתרי אינטרנט מרכזיים בחודשים האחרונים דוגמת Google ו-Yahoo ועצרה קבוצה של צעירים אשר פתחו בפייסבוק קבוצה ובה תחרות יופי מקוונת.

לשם פגיעה באויביה, מבית ומחוץ, מפעילה איראן קבוצות של האקרים התוקפות של אתרים בתוככי איראן ומחוצה לה. בכיר במשמרות המהפכה מסר כי איראן מקדמת בברכה האקרים המוכנים לעבוד למען הרפובליקה האסלאמית והזהיר את אלו הפועלים נגד המשטר כי הם מצויים תחת מעקב ויטופלו בחומרה.

קבוצות ההאקרים המרכזיות במדינה פעילות מזה מספר שנים, והן לרוב כוללות האקרים אשר פעלו באופן עצמאי או קבוצתי ובשנים האחרונות גוייסו לפעילות התקפית מקוונת מטעם המשטר.

אחת מקבוצות אלו ידועה בשם Iranian Cyber Army. גוף הפעיל מזה זמן רב ותוקף אתרים ברחבי העולם דוגמת אתר של ערוץ טלויזיה פופולרי בלווין בשם Farsi1 והתקפה אחרת על אתר Voice of America ועל עשרות אתרים אחרים השייכים לממשל האמריקאי.

קבוצה נוספת היא Ashyaneh אשר העומד בראשה התבטא כי הקבוצה פועלת בשיתוף פעולה עם מרבית ארגוני הממשל והצבא במדינה.

האקרים אלו פועלים נגד שלל מטרות ובכלל זה גם נגד ישראל – בימים האחרונים בוצעה התקפה נגד אתר האינטרנט של "בנק הפועלים", אשר נטען כי מקורה באיראן, במהלכה הוחדרה תולעת למחשבי הרשת החיצונית של הבנק.

איראן הופכת עם השנים למדינה בעלת פעילות משמעותית בתחום האיומים המקוונים נגד אוייביה מבית ומחוץ, פעילות אשר כבר בשת 2008 הציבה אותה כאחת מחמש המדינות המובילות בעולם בתחום הלוחמה המקוונת.

נראה כי איראן פעילה במגוון דרכים בתחום זה של איומים מקוונים. לאחרונה הופנו אצבעות מאשימות כלפי איראן ומעורבותה האפשרית בתחום הלוחמה המקוונת וזאת בשלל זירות ודרכים: בתחילת דצמבר 2011 דווח כי מל"ט של צבא ארה"ב אבד ומצא דרכו לאיראן שם הוצג בטלויזיה המקומית בשלמותו, דבר אשר העלה את הסברה כי הוא לא התרסק אלא הונחת בצורה מבוקרת. הטענה היא כי גורמים איראנים הצליחו להשתלט עליו, ככל הנראה באמצעות שיבוש אותות ה-GPS אשר הנחו אותו. כמו גם טענה למעורבות איראנית בקשר לביצוע התקפה מקוונת על מתקני גרעין בארה"ב.

זאת לצד פעילות ענפה מראשית ימי האינטרנט במדינה להצרת צעדי המשתמשים משימוש חופשי, באמצעות שלל הגבלות טכנולוגיות ואחרות על האינטרנט. דוגמת חסימת משלוח תעבורה מוצפנת באינטרנט, ואף כוונה ליצר רשת אינטרנט פנימית במדינה אשר תהא מנותקת מזו העולמית.

התקפות אלו שמקורן באיראן, התגברו בצורה משמעותית במהלך השנים האחרונות מבחינה כמותית ואיכותית, עד לכדי הצבתה של איראן כ"איום עליון" על מערכות המידע בארה"ב, לדברי בכירי מערכת המודיעין, בעיקר בביצוע התקפות מקוונות אשר מטרתן השגת מודיעין.

לסיכום, נראה כי איראן פנתה בשנים האחרונות גם לזירה המקוונת ככלי בידיה למלחמה באויביה מבית ומחוץ. זירה בה הפעילות בה אינה מחייבת עוצמה צבאית ומאפשרת התקפות שקטות, אנונימיות והרסניות על תשתיתה של מדינה אף בעיתות שגרה.

לא מין הנמנע כי מטרתה היא להשיג עוצמה הרתעתית ויכולת התקפית, דומה לזו אשר יקנה לה הנשק הגרעיני, ולשדרג את מעמדה עוד יותר כמעצמה עולמית בתחומי הגרעין והלוחמה המקוונת.

לגלוש בטהראן

איראן ואינטרנט, מה באמת ידוע לנו אודות האינטרנט באחת המדינות המחמירות ביותר בהגבלות השלטוניות על האינטרנט ? על פניו נראים השניים כסותרים האחד את השני: איראן היא אחת המדינות הדתיות ושמרניות ביותר בעולם. כזו המגבילה את האינטרנט והמשתמשים בו בכל דרך אפשרית משחר ימיו במדינה. מדינה המצויה תדיר ברשימת "אויבות האינטרנט" בעולם מידי שנה.

מנגד, שיעור חדירת האינטרנט לתחומה עומד על כ-47% וגידול מרבע מיליון משתמשי אינטרנט בדצמבר 2000 לכדי 36.5 מיליון כעבור עשור. גם אם אלו נתונים כלליים וממוצעים הכוללים את הכפרים וישובי הספר בהם כמעט אין אמצעי תקשורת, עדיין זהו נתון רב חשיבות ואף מדהים בהתחשב באופיה זה של איראן. לשם השוואה, למרות השוני הרב בין המדינות, שיעור חדירת האינטרנט לישראל – לפי אותו המקור – עומד "רק" על 70%.

נתון זה מעיד על היותה של איראן מדינה אשר בה אוכלוסיה הצמאה למידע ולקשר עם העולם החיצון לה. עוד בימי צלחות הלוויין, אשר כיסו את גגות הערים באיראן, נלחמו שלטונות המדינה בתופעה זו אשר אפשרה קבלת מידע רב מהמערב.

בשבועות האחרונים קיימות עדויות רבות אודות הגבלות על האינטרנט באיראן: בתחילת חודש ינואר פורסם על דרישת השלטונות מבעלי האינטרנט קפה במדינה כי אלו ינהלו זיהוי ורישום של המשתמשים, בין השאר כדי להביאם לכדי צנזורה עצמית. התקנה אמורה להיות מיושמת במהלך הימים הקרובים.

דיווח נוסף מסר כי בכיר במערכת המשפט במדינה הודיע על הגבלות חדשות על האינטרנט והתכנים אשר ניתן לפרסם בו. לדבריו, כל האתרים מחוייבים להמנע מפרסום "תוכן פלילי" המוגדר ברשימה בעלת 20 סעיפים, הקובעת שלל איסורים על השימוש באינטרנט וכן באינטרנט קפה במדינה. זאת תוך קישור ישיר של הדובר לבחירות הצפויות להערך בקרוב.

ב-2 במרץ 2012 צפויות להערך במדינה הבחירות לפרלמנט. ארוע אשר יהווה סבב נוסף בין הרפורמיסטים לשמרנים על השלטון בה. כזכור, הבחירות לנשיאות, אשר התקיימו ביוני 2009 היוו סבב קודם, בו זכה הנשיא המכהן אחמדי-נז'אד בכהונה נוספת. ארוע אשר גרר בעקבותיו את המהומות הנרחבות והאלימות ברחובות איראן בתקווה לשינוי וליתר חופש במדינה.

פעילות זו של הגבלות שלטוניות על האינטרנט באיראן אינה חריגה כלל ועיקר. במעקב בן עשור אותו אני מבצע אחר האינטרנט במדינה, עולה תופעה מרתקת: כל ארוע של בחירות באיראן, החל בבחירות לעיריות וכלה בבחירות לנשיאות בה, גורר גל של הכבדת יד השלטון על האינטרנט והמשתמשים בו. גל זה מתחיל מספר חודשים בטרם מועד הבחירות ומוצא ביטויו בגלי מעצרים (משתמשי אינטרנט, בעלי אתרים, בלוגרים), סגירת אתרי אינטרנט ואינטרנט קפה, הטלת חוקים ותקנות המגבילים את השימוש, התבטאויות תקיפות מצד ראשי הממשל ועוד.

לאורך השנים התבטאו בכירים בדבר הצורך להכפיף את האינטרנט לחוקים הקיימים במדינה ואף ליצור חוקי אינטרנט מיוחדים אשר יעסקו בהיבטים השונים ובכלל זאת פשיעה מקוונת ופרסום "מידע שקרי". המטרה של חלק מהחוקים היתה להוציא את הסמכות לפילטור אתרים (מניעת גישה אליהם) מידי ספקיות האינטרנט ולהעביר זאת לידי הממשל.

כבר בשנת 2003 הוקמה ועדה בין משרדית אשר מטרתה הכנת רשימת אתרים אותם יש לפלטר והעברתה למשרד התקשורת לשם חסימתם.

שלטונות איראן מפקחים לאורך השנים על האינטרנט. בעבר נחסמו אתרי פורנוגרפיה, אתרים של גורמים רפורמיסטיים, אתרי חדשות ודת וכן אתרים העוסקים בזכויות נשים. במסגרת צעדים אלו נסגרו גם אתרי אינטרנט זרים ואף רשתות חברתיות פופולאריות. תקנות מחמירות ומפורטות למדי קבעו תנאים נוקשים לקבלת רשיון לאספקת שרותי אינטרנט במדינה, כמו גם את אופיים של התכנים האסורים בהמצאות באינטרנט או פעילות האסורה בו.

בנוסף, סוגרים השלטונות לאורך השנים אינטרנט קפה בהתקרב מועדי בחירות. כבר בשנת 2001 סגרו השלטונות 400 אינטרנט קפה בטהראן לבדה מתוך 1,500 שפעלו בה. דבר המעיד על הפופולאריות הרבה שלהם כבר לפני עשור.

כחלק מצעדי הפיקוח על האינטרנט, נמסר לאחרונה כי איראן פועלת להקים "אינטרנט לאומי" אשר יהווה רשת אינטרנט פנימית, אשר בהדרגה יתנתק מזו העולמית ויחליף אותה עבור תושבי איראן. רשת זו תאפשר שליטה מירבית על התכנים וכן על מהירויות השימוש עבור המשתמשים. לדברי הגורמים האחראים תושק הרשת בעוד כחודש, אולם אין זו הפעם הראשונה בה נדונה רשת זו בתקשורת האיראנית. כבר במאי 2011 דווח על כוונה איראנית זו. כל שנותר לראות הוא האם אכן תממש איראן את כוונתה במועד אשר אמור לחפוף את הבחירות האמורות. צעד פיקוחי נוסף היה בינואר 2011, עם הקמת "משטרת אינטרנט" במטרה לחזק את אחיזת המדינה עוד יותר באינטרנט ובמשתמשים בו.

אמצעי נוסף בידי שלטונות איראן לאורך השנים הינו מעצר משתמשי אינטרנט ובלוגרים. אכן, החודש פורסם דבר מעצרם של בלוגרית ובלוגר איראניים, ובלוגרים נוספים. אחר הכלוא פתח בשביתת רעב, בלוגר נוסף אשר צפוי לעונש מוות. זאת רק מהחודש האחרון.

צעדיה אלו של איראן משקפים מדיניות ארוכת שנים אשר דוגלת ב"סור מרע ועשה טוב" לגבי השימוש באינטרנט (מדיניות המשקפת את יחס האסלאם בכללותו לאינטרנט). במסגרת זו הושמעו הצהרות שונות מפי מנהיגי המדינה בדבר הצורך בשימוש מושכל באינטרנט לקידום ערכי המדינה ומורשתה. אלו באים לידי ביטוי באתרים הנפתחים על ידי הממשל ובתכנים המצויים בהם, ומנגד באופי האתרים האסורים ובתכנים המצונזרים. במסגרת זו עושה איראן, כמדינות נוספות במזרח התיכון, שימוש בטכנולוגיה מערבית משחר ימי האינטרנט בה לשם מימוש ההגבלות השונות על האינטרנט בתחומה.

לפיכך, כאשר אנו בוחנים ארועים אלה של השבועות האחרונים בהיבט רחב בן עשור שנים, ניתן ללמוד מהם כי אין הם חריגים כלל ועיקר בנוף האיראני בכל האמור ביחסו של המשטר לאינטרנט. מדובר במעין טקס קבוע החוזר על עצמו בהתקרב מועד בחירות במדינה.

האם הדבר מהווה סיבה לאופטימיות לגבי עתיד חופש המידע והביטוי במדינה ? כנראה שלא. אולם בחינת ארועים אלו בפרספקטיבה היסטורית מלמדת כי אין כאן חריגה מתבנית אשר לצערנו מוכרת וחוזרת על עצמה.

לאור ארועי העבר סביר להניח כי הגל הנוכחי ישכח בהדרגה לאחר מועד הבחירות. זאת עד למועד הבא של בחירות במדינה. וחוזר חלילה …

תפקיד האינטרנט והטכנולוגיה ב"אביב העמים הערבי"

ארועי "אביב העמים הערבי" היו ללא ספק, שעתם הגדולה של האינטרנט והטכנולוגיה. לא רק שחשיבותם הוכחה ביצירת ארועים ובדיווח אודותם, אלא הם סייעו בפועל לשינוי, חברתי ופוליטי, של המציאות הקיימת בסביבה המזרח תיכונית.

במסגרת ארועים אלו שימשו האינטרנט, ובעיקר הרשתות החברתיות שבו, אמצעי מרכזי בכל מחזור החיים של פעילות המחאה מלבד ההפגנות והעימותים עצמם ברחובות הערים. פעולות מקוונות אלו כללו תחילה יצירת הארועים ברשתות החברתיות; הפצת המסר וגיוס התומכים; קריאה להשתתף בהפגנות השונות; תיעוד ההפגנות הפיזיות והעימותים והפצתם חזרה מהעולם הפיזי אל זה המקוון באופן מיידי ורחב תפוצה. זאת באופן אשר פעמים רבות שינה את פני המציאות בצורה מיידית.

יצירת הארועים המקוונים

המחאה אשר שטפה את המזרח התיכון בשנת 2011 וכונתה "אביב העמים הערבי", הינה תוצר של כשלונות וחוסר שביעות רצון בתחומי הכלכלה, התעסוקה, החברה, הממשל, ותחומים נוספים אשר להם השלכה רחבה על כל היבט מחיי היום יום של תושבי האזור. לפיכך למחאה זו שורשים עמוקים והיא לא צצה יש מאין בפייסבוק. אף בהיבט המקוון קדמו לארועים אלו מחאה דומה במצרים שהתרחשה באפריל 2008 ואף היא תחילתה בפייסבוק וכן הפעילות המקוונת הרבה במהלך המהומות באיראן ביוני 2009.

תחילתם המקוונת של ארועים אלו ביוזמה שהחלה בפייסבוק למחאה ולהפגנות במצרים בתאריך 25 בינואר 2011. זמן מה בטרם המועד, נוצרו לפחות שני ארועים
בפייסבוק שקראו להפגנות ביום זה אשר כונה "יום האנתפאדה המצרית".

בהמשך נוצר ארוע נוסף אשר קרא להפגנה ביום שישי ה-28 ינואר ('יום הזעם'). דבר הארוע הגיע בפייסבוק לכ-1.3 מיליון משתמשים.

בנסיון 'לייצא את המהפכה' מחוץ לגבולות מצרים ועל מנת לשמר את תנופת הארועים ולמנוע את דעיכתם, נוצרו בפייסבוק ארועי מחאה שונים ובכלל זה ארוע אשר קרא להפגנות למול שגרירויות מצרים ברחבי העולם במהלך השבוע שבין 28 בינואר ל-5 בפברואר 2011.

במקביל, משתמשי אינטרנט רבים החליפו את תמונות הפרופיל שלהם כצעד של הזדהות עם המפגינים בתוניסיה, מצרים ובהמשך –  עם יתר מדינות העולם הערבי;

הרשתות החברתיות שימשו במה להבעת דעות ופרסום מנשרים מטעם ארגוני המחאה השונים, לצד יוזמות שונות הקשורות בפניה העתידיים של מצרים; לדוגמא הארוע שנוצר פייסבוק בקריאה לגיוס 5.9 מיליון תיירים נוספים למדינה לשיפור מצבה של מצרים החדשה.

מודל זה של יצירת ארועים מקוונים ברשתות החברתיות השונות, אומץ בהמשך על ידי מפגינים ביתר מדינות האזור: נפתחו קבוצות בפייסבוק, עמודים וארועים; בכל מדינה ומדינה נקבעו תאריכים עתידיים להפגנות אשר להם קיצורים לתגיות בטוויטר – לדוגמא #Feb17 המציין את כל הקשור בהתקוממות בלוב.

גורמי אופוזיציה סוריים ניסו לנצל את המודל המצרי של יצירת ארועים מקוונים ויצרו ארוע בפייסבוק אשר קרא להפגנות בתוך סוריה ומחוצה לה בין התאריכים 5-28 בפברואר 2011 ושימש זרז למחאה הפיזית במדינה.

באיראן נקבעו תחילת ההפגנות ל-14 בפברואר (25 בבהמן). ההתארגנויות המקוונות החלו לכל הפחות שבוע קודם לכן; ב-6 בפברואר החלו להפתח שלל דפים וקבוצות, וארועים וכן תמונות ופרופילים עבור מועדים שונים;

בתימן תוכננו ההפגנות ל-3 בפברואר2011, לשם כך נפתח ארוע בפייסבוק לתאריך זה וכן עמוד הקורא למהפכה של העם התימני ב-21 במרץ.

כך גם "מהפכת ה-14 בפברואר בבחרין" אשר זכתה לשלל עמודים בפייסבוק.

בנוסף, נרשמה פעילות מחאה מקוונת ערה ברבות ממדינות האזור בהתאם לתאריכי ההפגנות: לוב, ארועים אשר תוכננו ל-17 בפברואר, עראק ועומאן במספר תאריכים בפברואר ובתחילת מרץ, קטר ב-16 במרץ, איחוד האמירויות ב-25 בחודש, ועוד.

לצד פעילות המחאה המקומית עבור כל מדינה ומדינה, ניתן למצוא שלל עדויות לפעילויות הקוראות לחיסול העריצות במזרח התיכון. חשבון הפייסבוק World Without Dictators מרכז הודעות מצד משתמשים משלל מדינות ערב.

יוזמות מקוונות נוספות עבור מחאה כלל ערבית הינו האתר ArabRevolution המגדיר עצמו;

אף הפתח ניסה ליצור מהפכה מקוונת שכזו נגד שלטון החמאס והעניק לה את השם "מהפכת כראמה בעזה" בעמוד מיוחד שנפתח לשם כך בפייסבוק ואשר קושר לאתר הפורום של הארגון. לטובת מהלך זה הוקם בתחילת חודש פברואר אתר המכונה "האתר הרשמי למהפכת כראמה בעזה". מעיון בעמוד 'אודות' ניתן ללמוד על האתר ומטרותיו; "אנו קבוצה של צעירים פלסטינים, המנסה באומץ לסיים את חלוקת פלסטין וזאת באמצעות אילוץ ממשלת רצועת עזה ללכת לבחירות לנשיאות ולמערכת המחוקקת ברחבי המולדת, מתוקף זכותנו כצעירים פלסטיניים חופשיים … לקבוע את גורלנו … כיצד לא, הרי כל העולם מסכים על חופש"[1].

תיעוד הארועים

תעוד אישי

אם הפייסבוק היה לזירת ארגון ההפגנות מבעוד מועד וזימון מקוון של משתתפים בהן, הרי שרשת חברתית זו ואחרות שימשו גם לתעוד הארועים ההסטוריים והחווית האישיות בצילם, זאת בשלל כלים מקוונים;

הערוץ הראשון הינו זה הויזואלי בו תועדו הארועים בתמונות והוצבו בשלל אתרים יעודיים: ביוטיוב הועלו סרטונים רבים מארועים ברחובות מצרים, אלו פורסמו מיידית ברשתות החברתיות השונות בדגש על הפייסבוק והטוויטר. סרטונים אלו מתעדים זוויות וארועים שונים מההפגנות ובכלל זה: הפגנות ברחובות קהיר; עימותים עם כוחות הבטחון; מותם של

מפגינים; תפילה המונית; שירים וסיסמאות הקוראים להפלתו של הנשיא מבארכ, ואף תעוד ארוע של דריסת מפגין על ידי רכב משטרה.

ערוץ נוסף לתעוד ויזאולי הוא באמצעות תמונות אשר הועלו באתרים יעודיים: בפליקר העלו משתמשי אינטרנט מצריים תמונות מחיי היום יום של המפגינים וכן בעמודים שונים בפייסבוק, ואף בשרות התמונות של טוויטר. בין התמונות ניתן למצוא את זו של חתן וכלה אשר צולמו בחזית נגמ"ש שעל גגו חייל מצרי משועמם;

הטוויטר היה למוקד בו דווחו ארועים מהשטח הן באמצעות חשבונות יעודיים והן באמצעות אלו של מצרים אשר תעדו את המתרחש ברחובות המדינה. מבין אלו אשר נפתחו לטובת הארוע במצרים ניתן למצוא את Jan25voices, Jan25live הכוללים דיווחים המתעדכנים בצורה מיידית ושוטפת.

לטובת הארועים נפתחו HashTags שונים כאשר המוביל שבהם היה #jan25, (אשר זכה לחיקוי עבור הפגנות ומחאות במדינות נוספות ברחבי המזרח התיכון), אך גם תגיות נוספות כאשר השימושיות ביותר מביניהן היו; #Egypt, #Tahrir, #Mubarak.

הטוויטר שימש להעברת מידע, שמועות וקריאה לפעולה בכל ימי ההפגנות החל ב-25 בינואר, עבור בהתפטרות מבראכ ב-11 בפברואר וכלה בארועים שלאחריהם. במקביל, ולפעמים אף כתחליף, לערוצי מידע ותקשורת אחרים.

בהודעות לאחר התפטרותו של מבארכ באו לידי ביטוי הסיפוק מההצלחה;

תחושות של גאווה ערבית לאור הצלחות ההמונים בתוניסיה ובמצרים;

דמותה של מצרים החדשה שלאחר המהפכה ובכלל זה בתחומי החינוך;

 

התקשורת;

מעמדן של הנשים;

חזרת הבורסה לפעילותה;

היחס למדינות לארה"ב;

ולמדינות המערב (במקרה זה בהודעה מאת ואא'ל ע'נים. אחד מגיבורי המהומות);

וכן קריאתו לעם המצרי לשוב במהרה למהלך חיים רגיל;

וכן ערעור אפשרי על הסכם השלום עם ישראל;

ערוץ התיעוד הרביעי היה זירת הבלוגים המצרית בה כתבו בלוגרים מקומיים, גברים ונשים, בערבית ובאנגלית על חוויותיהם, מחשבותיהם וקורותיהם במהלך ההפגנות לצד תיעוד הארועים. בין אלו ניתן למצוא את הבלוג של  Sandmonkey(אשר פעיל גם בטוויטר); אחר המוקדש ל"הרוגי מהפכת 25 בינואר" אשר הציע, בסקר פנימי שערך, את העם המצרי כמועמד לפרס נובל לשלום; בבלוג אחר המגדיר עצמו כ" Commentary on Egyptian politics and culture by an Egyptian citizen with a room of her own" הוצבו, לצד הערכות וסיקור הארועים, גם תמונות מחיי היום יום בהפגנות ברחובות מצרים. ואא'ל עבאס, הבלוגר ופעיל האופוזיציה הנודע, כתב בבלוג שלו Misr Digit@l והביא בו תמונות וסרטונים דוגמת הרג האסירים בכלא אלקטא, גילויים ומסמכים אודות רכושו של הנשיא מבארכ ועוד. בבלוג אחר הופנתה הקריאה לנשיא כי יעזוב את המדינה לאלתר. בבלוגים נוספים תועדו באופן יומיומי ארועי 18 ימי ההפגנות בליווי תמונות של הרס ועסקים סגורים מחשש לביזה, כמו גם סרטונים ובהם חיילים ומפגינים מתפללים יחדיו, קישורים לכתבות אודות 'מצרים החדשה', ועוד.

שימושים טכנולוגיים

 תעוד כללי

אתרים רבים פעלו למיפוי גרפי של ארועי "אביב העמים הערבי". זאת, במטרה להציג לקורא את שטף המידע והארועים בצורה מוחשית וקלה לעיבוד. חלקם עשו זאת על צירי זמן שונים וחלקם עשו שימוש בשרות Google maps.

ה-Guardian הציג את מכלול הארועים בחתך מדינות וציר הזמן תוך חלוקה לסוגי ארועים ומתן יכולת למשתמש לנווט קדימה ואחורה בציר הזמן.

תעוד על ציר הזמן בוצע גם במקרה של הארועים בתימן;

מיפוי ארועים

יוזמה המבוססת על שרות Google Maps המפרטת את מוקדי ההתרחשויות של המהומות ברחבי מצרים לצד דיווחים שוטפים על הנעשה בה.שימוש שכזה במפות גוגל למיפוי מוקדי המהומות נעשה גם עבור תימן, תוניסיה ועוד.

מיפוי מקורות המידע

במטרה לרכז את שלל המידע המגיע ממקורות שונים על המהומות והעימותים המתרחשים ברחבי המזרח התיכון ובתדירות יומית, יצרו אתרים שונים שלל פתרונות ויזואליים וטכנולוגיים לריכוז כלל המידע לנוחות רבה יותר עבור המשתמש. מרביתם נועדו לרכז את הכמות הרבה של דיווחי הטוויטר ממדינות האזור השונות.

לדוגמא, היוזמה Sociable Media אשר מאפשרת לעקוב אחר ציוצי הטוויטר מ-18 מדינות שונות במזרח התיכון, בחתך מדינה או בצורה מרוכזת. כמו גם לפלח ציוצים אלו בחתך מקורות המידע: עיתונים, כתבי עת, תחנות טלויזיה ורדיו, רשתות מידע וסוכנויות ידיעות.

כל זאת מאפשר קבלת תמונה מקיפה, עדכנית ומיידית אודות המתרחש במזרח התיכון ובכל מדינה ומדינה בו, באמצעות כלי חשוב זה – הטוויטר.

אל-ג'זירה פעלה אף היא לרכז את שטף הציוצים באזורנו בהקשר של "אביב העמים הערבי" וזאת בצורה מצומצמת יותר מבחינת מספר המדינות (5 בלבד) והעדר יכולת לפלח את מקורות ציוצי הטוויטר. אך כאן ניתן לקבל סטטיסטיקה אודות מספר הציוצים לכל מדינה והממוצע לדקה ואף לראות את החלק היחסי של כל אחת מהמדינות מהסך השלם בחלוקה לריבועים אשר גודלם משתנה בקביעות בהתאם למספר ציוצי הטוויטר. זאת כמובן לצד צפיה בציוצים המתעדכנים בזמן אמת.

התמודדות הממשלים 

סגירת האינטרנט

על מנת להתמודד עם הדיווחים של המפגינים ברחבי האינטרנט והרשתות החברתיות, סגרו שלטונות מצרים ב-28 בינואר את האינטרנט בתחומי המדינה הן לתקשורת פנימית והן לזו החיצונית. זאת לצד השבתת התקשורת הסלולרית במדינה. כעבור מספר ימים שבו אלו לפעול בצורה סדירה. עדות מוחשית להיקף הארוע, ניתן ללמוד מגרף של Google הבודק את השימוש שנעשה במנוע חיפוש זה בכל מדינה ומדינה ועל ציר הזמן.

עיון בנתונים מגלה כי האינטרנט היה מושבת במצרים החל בחצות הליל של ה-28 בינואר ועד ל-2 בפברואר בשעה 11:00. חמישה וחצי ימים ברציפות כפי שמעיד התרשים שלהלן;

בלוב נסגר האינטרנט, כמעט הרמטית, מתאריך 3 מרץ 2011, כשבועיים לאחר תחילת ההפגנות במדינה.

באיראן ניתן לראות חסימה עקבית של אתר יוטיוב החל ב-30 בינואר 2011;

שלטונות סוריה חסמו את האינטרנט במדינה למשך 24 שעות בתאריך 3 ביוני וכן כעבור יומיים נרשמה הנחתה משמעותית בתעבורת האינטרנט למשך שעה.

מנגד, במדינות דוגמת בחרין, עראק, ירדן, כווית, לבנון, עומאן, ערב הסעודית, תוניסיה, איחוד האמירויות לא נרשמה כל סגירה של האינטרנט.

מעצרים

לצד סגירת האינטרנט ברחבי מצרים, ביצעו השלטונות מעצרים המוניים של מפגינים, פעילי זכויות אדם, ואף מארגני הארועים הללו בפייסבוק: ואא'ל ע'נים, מנהל השיווק של גוגל במזרח התיכון ובצפון אפריקה, נעלם ב-28 בינואר – בימים הראשונים של ההפגנות בקהיר, בהמשך התברר כי נעצר. מיד עם העלמו נפתחו דפים וקבוצות רבות בפייסבוק: עמוד המספר את סיפורו; אחרים הקוראים לאיתורו; ראיון מצולם ראשון שלו עם שחרורו מהמעצר; וכן ראיון בו הוא מבכה את המפגינים שנהרגו בעימותים אלו. ואא'ל הפך מיידית לכוכב תקשורתי ולמנהיג בלתי מוכרז של המפגינים עד כדי פתיחת עמוד פייסבוק הקורא להציבו בראש המפגינים בעת דיוניהם עם הממשל המצרי.

שלטונות סוריה הואשמו כי הם עוצרים פעילי מחאה ומענים אותם על מנת להשיג את פרטי הגישה לחשבונות הפייסבוק שלהם ובכך לאתר פעילים מרכזיים, לשבש את פעולת המחאה באמצעים מקוונים דוגמת שתילת מידע כוזב ואף להביא לסגירת חשבונות משתמשים.

התקפות מקוונות

ממשלים במזרח התיכון עשו שימוש לאורך השנים בפריצה לאתרים אופוזיציוניים ובהשבתתם כחלק מנסיונם להשתיק את קולות המחאה בארצותיהם. גם ב"אביב העמים הערבי" היינו עדים להתקפות מקוונות שכאלה נגד פעילות מחאה מקוונת. זאת בדגש על רשת פייסבוק, אשר בשל אופיה הסגור המצריך הרשמה מראש לצפיה בחברים ובפרטיהם, אין המידע בה נגיש במקרים רבים למבקרים אשר אינם חברים רשומים בה.

במענה למעבר של פייסבוק לשימוש בפרוטוקול HTTPS בו תעבורת המשתמשים מוצפנת ולפיכך מאובטחת יותר, נרשמה בתחילת מאי 2011 עדות לכך כי שלטונות סוריה ככל הנראה ניסו לזייף את התעודות הדיגיטליות של פייסבוק וזאת על מנת שניתן יהיה ליירט את תעבורת המשתמשים, לרגל אחריהם לגנוב את סיסמאותיהם ולעקוב אחר פעילותם ברשת חברתית זו. הטענה היא כי התקפה זו בוצעה על ידי משרד התקשורת וכי היא היתה מתמשכת וככל הנראה כללה מספר ספקי אינטרנט בסוריה. לדברי המומחים, היתה זו התקפה חובבנית, אך עדיין היא מעידה על היכולת הסורית הקיימת לפיקוח על האינטרנט במדינה.

שלטונות תוניסיה פעלו בראשית שנת 2011 לביצוע מתקפה מקוונת על משתמשי הרשתות החברתיות ודואר הרשת במדינה במטרה לגנוב את הרשאות הגישה שלהם. דיווחים הראשונים התקבלו בהנהלת פייסבוק מאת משתמשים במדינה אשר דיווחו כי חשבונם נמחק. בתום בדיקה התגלה כי הוכנס ככל הנראה קוד זדוני בדף הכניסה של האתר אשר מטרתו לגנוב את שמות המשתמש והסיסמאות. הפעולה בוצעה על ידי רשות האינטרנט של תוניסיה (Agence Tunisienne d'Internet – ATI), אשר הינה גוף המנוהל על ידי משרד התקשורת המקומי ומהווה ספק האינטרנט המרכזי לצרכנים הפרטיים.

פתרונות טכנולוגיים

ארועי "אביב העמים הערבי" וההגבלות השלטוניות על האינטרנט במדינות השונות ברחבי המזרח התיכון, הציבו אתגרים והצריכו פתרונות טכנולוגיים שונים מצד גורמים הפעילים בתחום ההגנה על חופש הפרט, הביטוי והאינטרנט.

אחד מהיישומים הראשונים היה Speak to Tweet מבית גוגל וטוויטר המאפשר למפגינים במצרים להתקשר למספר טלפון בינלאומי ולהקליט את הודעותיהם אשר מומרות לאחר מכן לציוצי טוויטר. אמנם מרבית ההודעות הינן בשפה הערבית, אולם מתנדבים החלו לתרגם אותן לאנגלית. שרות זה הינו מענה טכנולוגי נקודתי לסגירת האינטרנט במצרים, ומתוקף כך ההגבלות שהוטלו על חופש הביטוי והמידע במדינה.

פעילות "אנונימוס"

"אנונימוס" אינו ארגון או תנועה, לא ניתן להצטרף אליו, אין לו אמנה או דמי חברות, אין לו הנהגה ואפילו לו אידאולוגיה קבועה, אלא צבר של אנשים החולקים מטרה משותפת והמתאגדים לשם כך לפרק זמן קצר וזאת בנושאים בעלי דגש על חופש הפרט, חופש ביטוי פיזי ומקוון ומניעת צנזורה על האינטרנט והגבלות שלטוניות על מדיום זה.

בפעילותם "אנונימוס" אינם מעודדים אלימות או פגיעה פיזית, אלא תומכים בשינויים המתחוללים במזרח התיכון ומסייעים למפגינים ומנגד, תוקפים אתרי אינטרנט של גורמי ממשל. "אנונימוס" פעל בתקופה זו בעיקר בשני תחומים;

מתן אפשרויות לתושבי האזור ליצור תקשורת חופשית ולהגיע למידע אשר נאסר על ידי השלטונות בין השאר באמצעות יצירת מנגנונים העוקפים הגבלות שלטוניות שונות על האינטרנט. בהודעות השונות בטוויטר לדוגמא, הועלו קריאות של הפעילים להתקפות

מקוונות על מדינות שונות במזרח התיכון, עצות למשתמשי האינטרנט בלוב בדבר תקשורת מאובטחת, תיעוד של התקפות הפעילים ועוד.

זאת לצד פעילותם להענשת השלטונות באזור על ההגבלות אשר הם מטילים על חופש המידע (בדגש על זה המקוון) במדינותיהם. במסגרת זאת בוצעו פריצות למגוון אתרי ממשל והשבתתם וכן למערכות מידע שונות וגניבת נתונים, כפעולת נגד. כל פעולה שכזו מכונה מבצע (Operation) והיא כוללת פעילות מקדימה, במרבית המקרים תוך אזהרה מוקדמת ברשתות החברתיות השונות לגבי העונש הצפוי לממשלים אלו, וכן הכנת כרזה מתאימה למבצע. פעילות מקוונת ערה זו מצאה ביטוייה במספר רב של עמודי פייסבוק, חשבונות טוויטר וסרטונים יעודיים ביוטיוב עבור כל מבצע ומבצע נגד כל אחת מהמדינות, גם באלו אשר בהן לא היתה כל התקוממות, דוגמת ירדן וחבל כורדיסטאן.

במענה לדיכוי החריף של ההתקוממות העממית בסוריה ולהגבלות השלטוניות החמורות של המשטר הסורי על חופש הביטוי, המידע והאינטרנט במדינה, יצא הארגון בהודעה בתאריך 8 ביוני 2011 ובה איום על אתרי ממשל סוריים באינטרנט. אכן, בהמשך הותקפו ונפרצו אתריהן של מספר שגרירויות סוריה ברחבי העולם, אתרי ערים במדינה וכן זה של הבנק המרכזי.

לסיכום,

האם האינטרנט והרשתות החברתיות יוצרים מהפכות ? בהחלט שלא, אולם מדיום זה אפשר לנו המשתמשים והצופים מהצד, לא רק להיות עדים להסטוריה בעת התרחשותה, אלא אף להתכונן אליה ולדעת מראש את מועדי הארועים וההפגנות הפיזיות.

מהפכת המידע אפשרה לנו לא רק לתעד את ההסטוריה בזמן אמת, אלא אף לעקוב ולנתח את הארועים בטרם התרחשותם, את היווצרות תנועות המחאה המקוונות במדינות השונות, את עלייתן של הקבוצות והארגונים השונים, לצפות בפריחתם של מנהיגי מחאה. כל זאת עוד בטרם החלו ההפגנות עצמן ברחובות ערי המזרח התיכון.

בנוסף, האינטרנט היווה ערוץ תקשורת זמין, על פי רוב, מיידי ורחב תפוצה להעברת מסרים ומידע מרחובות הערים לקצוות עולם.

עוצמתו של האינטרנט זכתה בארועים אלו לביטוי נוסף כמדיום להבעת מחאה – בעיקר במשטרים ריכוזיים; יצירת ארועים ודיווח עליהם.

נמתין ונראה האם פני המזרח התיכון ישתנו לעבר משטרים דמוקרטיים יותר ומה חלקו של האינטרנט יהיה בכך ?

[1] http://karamainfo.com/about/

איראן מודאגת מהפורנו, אבל לא רוצה שתדעו את זה

לפני זמן מה פורסמה ידיעה אשר הועתקה שוב ושוב לרחבי העולם לפיה "משתמשי האינטרנט באיראן ממוקמים בראש המשתמשים באתרי פורנו ביום העשורא הקדוש לשיעים". ידיעה מוזרה ומעוררת תהיות ללא ספק.

כמיטב מסורת "המביא דברים בשם אומרם …", מסרו חלק מהמקורות את שרשרת הייחוס של הידיעה:

"Mohabat News, the Iranian Christian News Agency, citing a Radio Zamaneh
report from the Fars news agency …"

לפי הדיווחים השונים, פקיד בכיר במשמרות המהפכה ממחוז פארס, מסר במפגש מפקדים ואנשי מנהלה כי "צבא הסייבר של משמרות המהפכה" קבע כי מבין משתמשי אינטרנט ב-182 מדינות, אלו מאיראן היו הרבים ביותר אשר ביקרו ב"אתרים לא מוסריים" ביום העשורא. יום אשר נחשב לקדוש ביותר לשיעים.

לדבריו, לאור נתונים אלו, לא ניתן לצפות כי הצעירים ירצו לצום או ללכת למסגדים. הוא הוסיף כי האויב משתמש באמצעים תרבותיים, אתרי אינטרנט מושחתים וערוצי לווין להרחיק את העם מדתו ולהחליש בכך את המשטר מבפנים. הדובר הפנה קריאה להורים לשמור על הילדים מפני הצפיה בערוצי הלווין, אשר לשיטתו, יותר מ-50% מתושבי המדינה צופים בהם.

עיון במקורות פרסיים מגלה כי עיקר תשומת הלב של הדובר היתה לתפוצת הצפיה באתרים פורנוגרפיים בחתך עריה של איראן. לדבריו, העיר שיראז ממוקמת שישית, יאזד במקום השלישי, אספהאן שניה, וטהראן כצפוי במקום הראשון, לפי הנתונים שנאספו ביום העשורא. עם זאת, ניתן היה למצוא ידיעות אשר התייחסו בכותרתן לנתון המקומי וההגיוני אולי יותר, לפיו טהראן מצויה במקום הראשון ולא לנתון המוזר שהתפרסם במערב אודות היותה של איראן ראשונה מבין 182 בצפיה באתרים פורנוגרפיים בצהרי העשורא. בהקשר זה פורסם כי שלטונות המדינה החרימו יותר מ-25 אלף סרטים "לא מוסריים" בטהראן.

כל הידיעות שפורסמו בעניין (באנגלית, בפרסית) התייחסו לסוכנות ידיעות איראנית בשם Fars News כמקור לידיעה. נסיון להגיע לידיעה המקורית התגלה כמשימה מורכבת. באחת הידיעות נמצא קישור, באחד מהטוקבקים, לידיעה המקורית ב-Fars News. אולם קישור זה התברר כקישור מת. חיפוש בגוגל אחר הקישור כמעט לא העלה דבר מלבד כתבה בארמנית המתייחסת לקישור זה. כל זאת מבלי יכולת להגיע לידיעה המקורית שנעלמה לגמרי.

לא נדע האם הידיעה המקורית הורדה מאתר Fars News בשל השימוש בנתון המוזר המדגיש את מקומה המוביל של איראן על פני יתר מדינות העולם ? או שמא הידיעה הציבה את איראן באור שלילי ?

אולם ללא ספק היא ממחישה שוב, מבלי להתייחס לאמינות הנתונים, את הרעב הקיים בקרב משתמשי האינטרנט באיראן לכל מידע באשר הוא, להיות "ככל העמים", לקשר עם המערב ולחיים נורמליים אשר במסגרתם כלולה גם כניסה לאתרים פורנוגרפיים.

האם וירוס חדש תקף את איראן?

ביום שני 25 באפריל 2011 דיווחה סוכנות הידיעות האיראנית Mehr כי איראן היתה נתונה למתקפה מקוונת שניה לאחר מתקפת ה-Stuxnet. הפעם על ידי תולעת בשם Stars. לטענת הדובר האיראני – מפקד ההגנה האזרחית במדינה, מומחי המחשבים של איראן זיהו את הוירוס מבעוד מועד והם בחנו נוזקה זו ולמדוה. לדבריו, נראה כי מטרת המתקפה לפגוע במחשבים של משרדי ממשלה באיראן והוסיף כי על המדינה להתכונן למתקפות מקוונות נוספות בעתיד אשר יהיו הרסניות יותר מהנוכחית. בעניין זה ציין הדובר כשבוע קודם לכן כי איראן רואה בחברת Siemens הגרמנית כאחראית לחדירת התולעת Stuxnet למחשבים במתקני תעשיה באיראן.

אולם להבדיל ממקרה ה-Stuxnet, הרי שתולעת זו לא זכתה לכל הד תקשורתי. מומחי אבטחה במערב דווקא נטו לפקפק באמיתות הטענות, זמן קצר לאחר שפורסמו, בין השאר הואיל ובניגוד לעבר, לא הגיעו לידי המומחים כל דוגמאות של קוד התולעת ואיראן לא חשפה כל מידע אודות ההתקפה המקוונת החדשה.

הועלו מספר טענות לגבי תולעת חדשה זו ובכלל זה: התולעת שהתגלתה הינה חלק ממתקפת ה-Stuxnet ובגדר תוכנית חלופית שיצאה לפועל במסגרת מתקפה זו; ההתקפה הנוכחית הינה נסיון של מדינות נוספות ליצור נוזקות דומות; המדובר בהתקפה מקוונת שולית אשר אכן התרחשה ולאור נסיון העבר במקרה ה-Stuxnet, נופחה מעבר לכל פרופורציה; ועוד השערות.

זאת עד לכדי מצב בו מומחים לא שוללים את האפשרות בדבר הגזמה בארוע מקומי שאכן התרחש, או אף המצאה של ההתקפה לשם מטרות פוליטיות פנימיות, לאור חוסר היציבות השורר במדינה בעת האחרונה. כמובן שקיימת האפשרות כי התקפה שכזו אכן התרחשה ומקורה בתולעת חדשה, אולם במקרה זה בחרו האיראנים שלא למסור במתכוון כל מידע בנושא.

ההערכה היא כי אם ההתקפה הקודמת נועדה לפגוע במתקני תעשיה באיראן, הרי שבמידה ואכן היתה התקפה שניה, הרי שמטרתה לא היתה גרימת נזק, אלא גניבת מידע וריגול.

בתאריך 11 במאי הודיע שר המודיעין האיראני כי מוסדות הממשל הוזהרו מפני תולעת זו וננקטו הצעדים הנדרשים. אולם בראיון שערך ב-18 במאי שר התקשורת וטכנולוגית המידע של איראן לאותה סוכנות ידיעות, Mehr, הוא לא הודה ולא הכחיש את הדיווחים כי איראן הותקפה על ידי תולעת שניה, אלא אמר כי הנושא נלמד כעת וכי הפרסומים המוגזמים בנושא הינם חלק מהלוחמה הפסיכולוגית בה נתונה איראן.

אז יש או אין תולעת חדשה ? האם איראן היתה נתונה למתקפה מקוונת נוספת ? האם זו המצאה איראנית למטרות שונות ?

בינתיים נראה כי כשלושה שבועות לאחר הפרסום הראשוני, עדיין רב הנסתר על הנגלה בעניין זה. איראן אינה ממהרת לספק מידע בנושא ונראה כי למומחים במערב יש יותר השערות ממידע מוצק.

האם איראן מתנתקת מהאינטרנט?

האם שלטונות איראן עולים מדרגה במאמציהם לחסום את האינטרנט במדינה ?

על פי דיווח בWall Street Journal- נראה שכך הם פני הדברים וזאת בצורה חסרת תקדים ביחס לעבר וליתר מדינות האזור. הטענה היא כי איראן מתכוונת ליצור אינטרנט לאומי פנימי ובכך לנתק עצמה כליל בתוך שנתיים מהאינטרנט המוכר לנו ובכך – מיתר העולם.

אולם בפועל ידיעה זו אינה חדשה והתפרסמה בקצרה כבר לפני חודש באתרי החדשות באיראן. לפיה, הצהיר סגן הנשיא עלי אגא-מחמדי כי בכוונת ארצו ליצור "רשת אינטרנט חלאל (כשרה מבחינה אסלאמית – ט.פ) ראשונה במדינה, נקיה מאתרים בלתי מוסריים". לדבריו בשלבים הראשונים של המיזם תפעלנה במקביל שתי הרשתות ותתאפשר גישה לאינטרנט עבור בנקים, משרדי ממשלה, וחברות גדולות. אולם בסופו של דבר תחליף הרשת הפנימית את האינטרנט עבור איראן ואף עבור מדינות מוסלמיות אחרות.

מיזם זה, אם יצלח, יאפשר ללא ספק לשלטונות באיראן ליצור גטו מקוון בו יהיו כלואים תושבי המדינה ויוכלו לתקשר בינם לבין עצמם בלבד. לכל היותר. כך יסונן בצורה טובה יותר התוכן הלא ראוי פוליטית וחברתית, תושבי המדינה יחסמו מפני גישה למקורת מידע חיצוניים ותמנע מהם האפשרות לדווח על הקורה במדינה. לא מן הנמנע כי בדרך זו תתאפשר שליטה טובה יותר על המשתמשים ויכולות ניטור משופרות.

אולם בידוד תקשורתי זה יצור בעיות לאיראן. הטענה היא כי הדבר יקשה על השקעות מצד רוסיה, סין ושותפות נוספות של איראן. כמו גם הצורך ביצירת תכנים בשפה הפרסית וכלים מקבילים דוגמת מנוע החיפוש Google. אולי זו הסיבה שהבכיר האיראני מזכיר בסוף דבריו דווקא את סין כדוגמא למימוש יוזמה זו, במהלכה תורגמו ונוצרו תכנים רבים עד לכדי מצב בו הסינית הינה השפה השניה בתפוצתה באינטרנט לאחר האנגלית.

יתכן ולא בכדי ציין הדובר כדוגמא את סין, זו אשר לא רק יצרה את 'חומת האש הגדולה' מסביב לה, אלא גם משכפלת לגרסה מקומית את טובי האתרים והרשתות החברתיות תוצרת המערב. בכך תתקדם איראן צעד נוסף לעבר חיקן של הגרועות שבאויבות האינטרנט בעולם: סין, בורמה, צפון קוריאה וקובה אשר יצרו רשתות אינטרנט מקומיות ועצמאיות מיתר העולם ומתירות כניסה לאינטרנט המוכר לנו למתי מעט.

נראה כי יוזמה זו נשענת על מודעותו של המשטר לעוצמתו ההולכת וגוברת של האינטרנט והרשתות החברתיות שבו ברחבי העולם, באזורנו ובאיראן גופא. אין ספק כי הרצון לבודד את איראן מבחינה מקוונת מיתר העולם הינו לקח המהומות שלאחר הבחירות לנשיאות במדינה ביוני 2009 וביתר שאת "מהומות הפייסבוק" השוטפות את המזרח התיכון, כמו גם מתקפת התולעת Stuxnet.

הזרז לפרסום הידיעה במערב הינו דבריו של שר התקשורת וטכנולוגיית המידע רזא תקי-פור ביום ו' האחרון אשר דיבר על תחזית צמיחת תקשורת הפס הרחב במדינה לארבע השנים הקרובות, במהלכן תוגדל המהירות ותורחב נגישות תקשורת זו לעוד ועוד סקטורים ואזורים ברחבי המדינה. יתכן ותוכניות אלו לפריסה נרחבת של תקשורת רחבת פס מהוות בסיס ליצירת אותה רשת אינטרנט פנימית.

איראן היא אחת מהמדינות המסקרנות ביותר בכל האמור באינטרנט במזרח התיכון: מחד גיסא שיעור חדירה של כ-43% ושיעור גידול של למעלה מ-13 אלף אחוז בעשור האחרון (נכון ליוני 2010), מאידך גיסא פועלים השלטונות להצרת האינטרנט ומשתמשיו משחר ימי מדיה זו במדינה באמצעים חוקיים, טכניים, הפעלת צנזורה, סגירת אתרים ואינטרנט קפה, מעצר משתמשים ועוד. ממחקר שערכתי עולה כי גלים אלו של הגבלות שלטוניות על האינטרנט באיראן שיאם חופף, לאורך השנים, מערכות בחירות במדינה. פעילות זו מעניקה לאיראן ידע ונסיון רבים בהגבלות על האינטרנט.

הארועים האחרונים במזרח התיכון נתנו אותותם ללא ספק על המשטר באיראן לעבר סגירות מקוונת רבה יותר – והפעם הרמטית. השאלה המסקרנת היא האם מימוש בפועל של יוזמה זו יהווה הן עבור תושבי איראן והן עבור מדינות המערב, עילה להחרפת הצעדים להפלת המשטר הקיים באיראן ?

אתר איראני חדש לקריקטורות אודות השואה

ב-5 אוגוסט 2010 פורסם כי באיראן הושק אתר חדש המציג קריקטורות אנטישמיות אודות השואה. האתר, אשר נקרא בפשטות holocartoons, הינה מצגת Flash הפעילה בפרסית, אנגלית וערבית, אשר כבר קיים לה עמוד ב-Wikipedia.

האתר מהווה למעשה ספר בן 54 עמודים, בו יכולים המבקרים לדפדף, אשר מוקדש "To all those who were killed under the pretext of the Holocuast". בפתח הדבר קובעים מחברי הספר את מטרתו:

"This book tends to denounce the conspicuous lie of the 'planed murder of 6 million Jews during the Second World War" allegedly called 'Holocaust'".

לטענתם, 'שקר השואה' הצדיק את כיבושה של פלסטין על ידי הציונים וכן ביצוע פשעים רבים נוספים לאורך השנים. אולם אלו מנסים ליצור אבחנה בין היהודים ('הטובים') לבין הציונים ('הרעים'):

"However, the faithful Moses followers are our brothers prophet Moses is our prophet's brother and a great prophet. With us, the Zionists are different from the true followers of Moses and in this book they have been dealt with differently and the book refers to the Zionists, lies whose shameful performances have ruined the real appearance of the true Jews".

זאת תוך קביעה נחרצת כי: "The Zionists ruined Palestine un der The Great Lie of 'Holocaust'".

הספר מנסה לתאר בצורה ציורית (תרתי משמע) את ההסטוריה היהודית אותה הוא מחלק לשלוש תקופות: לפני, במהלך ואחרי השואה. זאת באמצעות יצירת סיפור מעשה משולל כל יסוד: היטלר החליט לחנוק שישה מיליון יהודים אולם למרבה הצער היו רק 5.4 מהם בכל אירופה לפיכך הוא הזמין את יתר ה-600 אלף ליבשת זו. אלו היו אופטימיים ואכן היגרו לאירופה בתוך ימים (עמ' 11); החיילים הגרמנים לא נאלצו לשאת מסיכות גז כשפינו את גופות היהודים מחדרי הגזים, לאחר מכן התברר שהגרמנים פיתחו גרסה מיוחדת של 'ציקלון בי' אשר לא פגעה בחייליהם (עמ' 16); הייאוש של פינוי הגופות קרע את נפשם של היהודים הואיל וכאשר הגיעו בעלות הברית לגרמניה, אלו לא מצאו כל עקבות לגופות היהודים בין אם חנוקות או שרופות (עמ' 18-19). וכן הלאה.

כל זאת לצד קריקטורות רבות בעלות מאפיינים אנטישמיים מוכרים של יהודים בלבוש חרדי על פי רוב, ארוכי אף (עמ' 4), צבועים (עמ' 6, 18), פושעים (עמ' 9, 47), העושים שימוש בשואה לצרכים מדיניים וצבאיים כמדינה וככוח כובש (עמ' 11-17, 19-20, 22-24, 27, 39-43, 46, 48-51), מניפולטוריים (עמ' 3, 29-30, 33, 52, 54), תאבי בצע (עמ' 5, 8, 21, 35, 37) השולטים במערב (עמ' 7, 36) ובעולם (עמ' 34, 44) לשם צרכיהם האנוכיים.

הספר נכתב על ידי שניים: Borzo Bitaraf האחראי על המלל, Maziar Bijani הקריקטוריסט אשר פרסם עבודות בנושאים שונים ובהם בעיית הדיור במדינה, הארועים לאחר הבחירות לנשיאות (תוך ביקורת על הגורמים הרפורמיסטיים), סוגיות אקטואליות ועוד.

בנוסף, מזוהה האתר (בשם ובקישור) עם Khakriz cultural Institute אשר פרסם ידיעה אודות פתיחת האתר החדש ומטרותיו. כמו גם כתבה נוספת בנושא (כמעט זהה) ובה מספר עמודים מאתר זה, אשר את עמודיו ניתן למצוא בשלמותם בסרטון וידאו ייעודי ב-YouTube.

האתר החדש זכה לשלל תגובות ובכלל זה של ארגון 'יד ושם' הרואה בו עוד חוליה בשרשרת הכחשת השואה והאנטישמיות מצד שלטונות איראן, תוך התייחסות למוטיבים אלו הבאים לידי ביטוי במלל ובציורים שבאתר.

אכן, אתר זה הינו המשך ישיר של מסע הכחשת השואה הנמשך מזה שנים על ידי הממשל האיראני בדמות התחרות הבינלאומית שהתקיימה באיראן ב-6 בפברואר 2006 לקריקטורות בנושא השואה, ועידת השואה בינלאומית באיראן ("International Conference to Review the Global Vision of the Holocaust") אשר התקיימה בה ב-11 דצמבר אותה שנה, וכן שלל ביטויים של נשיא איראן ובהם הכחשת השואה ואנטישמיות לצד שלילת זכות קיומה של ישראל כמדינה.

אולם, להבדיל מ-16 הקריקטורות הזוכות באותה תחרות, אשר עסקו כולן בהיבטים פוליטיaים, תוך יצירת זיקה ישירה בין השואה לבין שליטת ישראל בשטחים ויחסה לאוכלוסיה הפלסטינית, הרי שהקריקטורות עצמן באתר הנדון כמעט חפות מעיסוק בהקשרים פוליטיים ונוטות כאמור לעסוק יותר בהיבטים של אנטישמיות קלאסית. תוך שימוש בקריקטורות הנראות יותר כנסיון, אפילו ילדותי, למשוך תשומת לב, לפגוע בנקודות הידועות כרגישות בציבוריות הישראלית והיהודית, בין השאר באמצעות שימוש במגן דוד ובתוכו צלב קרס כחצים למעבר קדימה ואחורה בספר זה, התייחסות לשואה בכינוי מקוצר 'Holo', קריקטורה בה שפמו של היטלר מצוייר בצורת מגן דוד ועוד.

דיווח על חסימת האתר Wikipedia באיראן

בתאריך 25 ביולי, פורסם באנגלית ובפרסית כי אתר האנציקלופדיה החופשית Wikipedia נחסם באיראן וכי הכניסה אליו איננה אפשרית. אלו לא מסרו כל מידע נוסף מלבד צילום מסך של האתר החסום.

מבדיקה שערכתי עולה כי נכון לשעות הבוקר של 29 יולי, האתר Wikipedia זמין לכניסה מאיראן ודווקא האתר אשר דיווח על כך בפרסית, חסום לצפיה במדינה. זאת, בשל עמדתו נגד השלטון ו"תפקיד המפתח שמילא בתנועה הפרו-דמוקרטית באיראן". לצד "פרסומים אודות הפרות זכויות אדם במדינה אשר פורסמו באתר לראשונה". בשל כך האשימו שלטונות איראן את האתר, ביחד עם אתרים דוגמת Facebook, Twitter, כ'קושרים' במהומות שפקדו את המדינה לאחר הבחירות לנשיאות ביוני 2009.

דוגמא זו מהווה עדות לתופעה קיימת באיראן מזה שנים רבות; אתרי אינטרנט אשר נחסמים באופן קבוע במדינה, לעומת אלו אשר נחסמים באופן נקודתי מידי פעם.

בנוסף, התמודדו שלטונות המדינה במשך שנים עם המצב בו קיימת שונות בחסימת האינטרנט במדינה בשל קיום ספקי אינטרנט רבים אשר כל אחד מהם מממש את מדיניות הממשלה בעניין זה באופן עצמאי. כך נוצר המצב בו אתרים היו חסומים באזור אחד במדינה אך זמינים לשימוש באזור אחר. לשם כך פעל הממשל האיראני בזמנו ליצירת מערכת כוללת, המתבססת על חברת תוכנה איראנית, למניעת שונות זו ולהתמודדות עם כלים שונים לעקיפת חסימות אלו.

שנה לבחירות לנשיאות באיראן

היום, 12 ביוני 2010, מלאה שנה לבחירות לנשיאות באיראן. יום האזכור הראשון עבר בשקט מוחלט להבדיל מהארועים לפני שנה, כאשר ההתנגשויות האלימות עם כוחות הבטחון לאחר היוודע תוצאות הבחירות, תועדו באינטרנט וברשתות החברתיות, אשר הפכו לכלי המרכזי בתעוד ארועים אלו.

נראה כי מועד זה לא עורר הפעם כל תגובה ברחובות איראן; לא נמצא לו כל איזכור בתקשורת המקומית וגם לא בזו הבינלאומית. בדקתי ב-CNN שלא טעיתי במועד. אכן ה-12 ביוני, יום השנה לבחירות לנשיאות באיראן.

המהומות שפרצו מיד לאחר היוודע התוצאות לפיהן הנשיא המכהן, מחמוד אחמדי-נז'אד, זכה בכהונה נוספת, ביטאו פרץ של רגשות לרצון בשינוי. מהלך אותו הובילו הגורמים הרפורמיסטים. אולם ככל שעברו הימים, לא רק שהתנגשויות אלו עם כוחות הבטחון שכחו, אלא אף במהלך השנה החולפת הם לא חרגו מעימותים והפגנות בתאריכי אזכור שונים ידועים מראש בלוח השנה המקומי.

למוד ארועי העבר ובדגש על אלו שלאחר הבחירות עצמן, עת הוכחה חד משמעית עוצמת הרשתות החברתיות, פעל הממשל האיראני להצרת צעדי משתמשי האינטרנט ולהגבלת הפעילות המקוונת בסמיכות לתאריכי האזכור השונים. במקביל הפעיל הממשל יד קשה לאורך השנה ובדגש על מועדים אלו נגד פעילים רפורמיסטים ובכלל זה הוצאות להורג רבות של אותם אלו אשר השתתפו בהפגנות.

ביולי 2009 מלאו 40 יום לארועים להפגנות בעטיין נהרגו מפגינים רבים וביניהם סמל המאבק, הנערה נדא סולטאן. כבעבר, אלפים יצאו לרחובות, אך לזמן קצר בלבד. ללא המשכיות.

בפברואר השנה התרחשו הפגנות לציון יום השנה ה-31 למהפכה האסלאמית, אך גם הן גוועו תוך זמן קצר.

כל זאת עד למצב בו יום השנה לבחירות, אשר לכאורה אמור היה להוות נקודת משען ותאריך מרכזי עבור האופוזיציה לארגון ההפגנות ועימותים עם השלטונות ומפגני כוח, נותר מיותם.

הסיבה היא שליטתו המוחלטת של הממשל האיראני בכוחות הבטחון וביכולתו לדכא הפגנות אלימות ובכך לשלוט לעת עתה בגובה להבות המחאה.

מנגד, נראה כי הגורמים הרפורמיסטים לא השכילו לצרף לשורותיהם שכבות נרחבות באוכלוסיה מעבר לאותם צעירים משכילים אשר גדשו את רחובות הבירה ואת האינטרנט בדיווחיהם על המתרחש.

ולבסוף, הממשל אינו חש לעת עתה ערעור רב מידי על הלגיטימציה השלטונית שלו, לא מבית ולא מחוץ.

לפיכך, מחד גיסא אין התגייסות עממית ורחבה נגד השלטון, אשר מאידך גיסא אינו חש כי הקרקע השלטונית בוערת מתחת לרגליו.

כל עוד מצב דברים זה ימשך, לא נראה המשך להפגנות אלו ומינוף שלהן לשינוי שלטוני באיראן.

חדירת האינטרנט לאיראן – מקור ליתר חופש במדינה?

איראן היא אחת המדינות הסגורות והמחמירות ביותר מבחינת זכויות אדם עד כי מנהיגה זכה לאחרונה לכבוד המפוקפק של "דיקטטור השנה" לשנת 2009.[1] היא מצויה תדיר בין המדינות המוגדרות "אויבות האינטרנט"[2] בעולם ובין המקומות המסוכנים לבלוגרים בשל הגבלות, מהחמורות הקיימות, בנוגע לשימוש חופשי באינטרנט, ובכלל זה חקיקה מפורטת, אכיפה קפדנית, הגבלות בעניין התשתית וכן מעצר משתמשים, מלבד ההגבלות הקיימות ממילא על תקשורת כללית במדינה ועל חופש הביטוי של אזרחיה.

למרות זאת, בכל האמור בחדירת האינטרנט למדינה ובתפוצתו בה, איראן היא ללא ספק מעצמה. שיעור חדירת האינטרנט בה הוא כבר 49 אחוזים, ושיעור גידול של כ-12,800 אחוזים בעשור החולף, לעומת שיעור חדירה ממוצע של כ-28 אחוזים ושיעור גידול של כ-1,650 אחוזים בלבד לכלל האזור. בחינת הנתונים מראה כי עיקר הגידול בתפוצת האינטרנט באיראן היה בשנים האחרונות.[3] לפיכך כיום מידע רב מגיע לאיראן מרחבי העולם לאוכלוסייה אשר רובה צמאה למידע. אוכלוסייה צעירה, משכילה ובעלת אוריינטציה טכנולוגית, אשר אימצה במהירות את האינטרנט, שנכנס למדינה בשנת 1987.[4]

בתקופת גלותו של ח'ומיני הוברחו דרשותיו למדינה בקלטות אודיו, וברבות השנים נזרעו גגות הערים בצלחות לוויין. בימינו האינטרנט הוא אמצעי תקשורת מרכזי, וכמעט בלבדי, לאוכלוסיות רבות במדינה. הוא חדר לשכבות מגוונות באוכלוסייה, ואלה השתמשו בו באופנים שונים – מגופי ממשל הפעילים בו, דרך שימוש הנרחב ברשתות החברתיות על ידי הציבור הרחב עד האקרים איראנים הפורצים למגוון אתרים ברחבי העולם כדבר שבשגרה.[5]

האם ביכולתו של האינטרנט להיות זרז ליתר חופש במדינה? נראה שגם אם אין בכוחו להביא לבדו לשינוי הממשל הנוכחי כעת, הרי כבמדינות ריכוזיות אחרות באזור, האינטרנט הוא אתגר עצום עבור השלטון ומקור לקריאת תיגר מתמדת על מידת הלגיטימיות שלו. עדות לכך אפשר למצוא לא רק בדיווח השוטף על האירועים שלאחר הבחירות לנשיאות ביוני 2009 אלא גם בדיווחים כי השלטונות סגרו את האינטרנט במדינה יומיים לפני אירועי יום הסטודנט ב-7 דצמבר 2009 והמתקיים מדי שנה מחשש שמא ישמש בימה לליבוי היצרים נגד הממשל ולדיווחים על אודות המתרחש. ללא ספק לקח מאירועי הבחירות לנשיאות.

כבמדינות אחרות באזור, קיימת באיראן דואליות של השלטון בנוגע לאינטרנט: מצד אחד רצון לקדם את התחום הטכנולוגי במדינה ולהשתמש בו לצרכיו, ומצד אחר שליטה הדוקה באמצעי התקשורת ובאינטרנט – פעילות נגד ספקי האינטרנט, אתרים, משתמשים ובעלי אתרים החורגים מהגבולות המוגדרים היטב.

הבחירות לנשיאות ביוני 2009 היו דוגמה מוחשית לחשיבות שהשלטון מקנה לאינטרנט; כל ארבעת המתמודדים השתמשו – במידה זו או אחרת – באינטרנט וברשתות החברתיות בו (Facebook, Twitter, YouTube, Flickr, Picasa). אלו היו פעילים הן באמצעות אתרים ובלוגים אישיים הקיימים להם והן באמצעות הפעילות המקוונת של תומכיהם. לדוגמה, דיווח של בלוגרים על אודות הלכי הרוח ברחוב המקומי, פרסום תמונות ואף הצבת סרטונים שונים ב-YouTube מאירועי תמיכה במועמדים השונים.

בשל המגבלות החמורות הקיימות באיראן על חופש העיתונות נהיה האינטרנט כלי חשוב במדינה, בימה חופשית לאותם עיתונים אשר הדפסתם נאסרה וכן מקור ביטוי לגורמים רפורמיסטיים במקום שפרסומיהם נסגרים בו על ידי השלטונות וצעדיהם מוצרים. לא ייפלא לכן שהבלוג-ספירה האיראנית היא הגדולה והפעילה בעולם. לפיכך לצד השליטה ההדוקה על אמצעי התקשורת השונים, הממשל באיראן מבקש להסדיר את פעילות האינטרנט ולהיות הגורם המוביל, הקובע והשולט בהתנהלותו במדינה.

הרגישות הרבה הקיימת כל ימות השנה בדבר התנהלות האינטרנט ושימוש האזרחים בו גוברת עשרות מונים בעת תקופות של בחירות במדינה, שהן עתות של שינוי ולעתים אף משבר.[6] במועדים אלו קיימת במשך השנים עלייה ברורה בהגבלות על חופש התקשורת והאינטרנט במדינה; הבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003, לפרלמנט בפברואר 2004, לנשיאות ביוני 2005, למועצות המקומיות ולמועצת המומחים בדצמבר 2006 ולנשיאות המדינה ביוני 2009, ובעיקר לאחריהן.

במסגרת זו אפשר למצוא באיראן חקיקה המגבילה את השימוש באינטרנט, פיקוח על ספקי האינטרנט ולקוחותיהם, חסימת אתרים, קביעת אופי התכנים המותרים והאסורים בגישה וכן מעצר משתמשים שונים.

 

פיקוח

בשחר ימיו של האינטרנט באיראן הוא לא היה מוסדר, אולם עם הפופולריות הגדלה שלו החל גם הפיקוח עליו מצד השלטונות. למרות הטענה הרשמית כי מטרתה של הצנזורה להגן על הציבור מפני חוסר מוסר, הרי שהיא פנתה במהירות גם לאפיקים הפוליטיים. כך אפשר למצוא באיראן מדיניות ממשלתית מכוונת הכוללת חקיקה המגבילה את השימוש באינטרנט לצד פיקוח על מימוש הגבלות הללו מצד השלטון.

ספקי אינטרנט (ISPs) פרטיים החלו לפעול במדינה בשנת 1994; אלו נצרכים לאישורם של משרד המודיעין והמשרד לתרבות ולהכוונה אסלאמית, ועליהם להשתמש במנגנונים טכניים לשם חסימת אתרים ודואר אלקטרוני בעת הצורך. בשנת 2004 נסגרו 12 ספקי אינטרנט לפחות ברחבי המדינה אשר לא התקינו מנגנונים אלו.

מלבד זה, הוצרכו מנהליהן לעמוד בתנאים שונים ונוקשים[7] ונקבעו כאחראים לתכנים המופצים באמצעותם. עליהם לשמור את כל פרטי המשתמשים בשירותיהם, ובכלל זה כתובת IP, ולספק זאת למשרד התקשורת בעת הצורך. התקנות אוסרות מפורשות את הקמתם של אתרי אינטרנט הכוללים מידע או המבצעים מאותן מגוון פעולות מוגדרות היטב.[8]

באמצע שנת 2001 התארגנו כמאה ספקי אינטרנט במדינה נגד התחרות הלא הוגנת, לטענתם, מצד משרד התקשורת בטענה כי אף שהממשלה מגדירה את עצמה רפורמיסטית, המשרד מסרב לספק לספקים פרטיים אלו קווי טלפון נוספים. טענה דומה העלו באותה התקופה בעלי אינטרנט קפה; לאחר שהשלטונות סגרו יותר מ-400 מהם בטהרן לבדה (מתוך 1,500 שפעלו בה לפני המהלך),[9] תוך כדי דרישה כי אלו ישיגו רישיונות כדי שיוכלו להמשיך לפעול. מנגד, הועלתה הטענה כי רישיונות אלו לא היו זמינים כלל באותה העת. למרות טענות כי חברת התקשורת של איראן (TCI) הייתה אחראית למהלך זה במטרה להלחם בהפסדים הנגרמים לה בשל השיחות הבינלאומיות המוזלות המתבצעות באמצעות האינטרנט, טען גורם בחברה כי מטרת פשיטת המשטרה הייתה להילחם באתרים בעלי תוכן "הנוגד את ערכי האסלאם".

 

תשתית

איראן השקיעה רבות לאורך השנים בתחום הטכנולוגיה ומערכות המידע, בקליטתו ברחבי המדינה ובניתוב התחום לצורכי הממשל, ובכלל זה מעורבות ביָזמות ובפרויקטים שונים בתחום האינטרנט במדינה, שיפור תשתית התקשורת, בין השאר באמצעות השקעות בתקשורת ובמערכות המידע, קיום תערוכות וכנסים בתחומים אלו.

מנגד, שליטתו הקיימת של הממשל האיראני בתקשורת ובתשתיתה מאפשרת לו לא רק להגביל את השימוש באינטרנט והתעבורה בו, אלא אף לנטר את פעילות המשתמשים, לאתרם ולעצרם. יצוין כי כל ספקיות האינטרנט מחויבות להתקשר באמצעות חברת התקשורת של איראן, המצויה בשליטת המדינה.

לשם חסימת האתרים השתמשה איראן בתחילה בתכנת SmartFilter תוצרת חברה אמריקאית (אשר טענה כי לא מכרה תָכנה זו לאיראן),[10] בשל יעילותן של התָכנות הזרות לעומת המקומיות בתחום זה,[11] אולם בשנים האחרונות החלו חברות מקומיות לספק מוצרי חָמרה ותָכנה לביצוע חסימות אתרים במדינה. בכך הייתה איראן למדינה היחידה, מלבד סין, החוסמת את האינטרנט בצורה נרחבת באמצעות טכנולוגיה מקומית.

בשנים האחרונות נפרסו במדינה קווי תקשורת המבוססים על סיבים אופטיים, אולם המהלך נעצר בשל הגבלות חקיקה אשר הגבילו את מהירות האינטרנט במדינה. צעד זה זכה להגנת שר התקשורת במאי 2008; הוא טען כי מהירות נמוכה מספיקה וכי אין דרישה במדינה למהירות אינטרנט גבוהה יותר. בכך הייתה איראן למדינה היחידה בעולם המגבילה את מהירות האינטרנט לשימוש הפרטי. עוד לפני הבחירות של דצמבר 2006 הוגבלה מהירות השימוש באינטרנט כך שלא תעבור את הסף הנמוך מאוד של  Kbps128, כדי להקשות על הצעירים הורדת קבצי אודיו וּוידאו מערביים ולתקשר ביניהם ולגורמים רפורמיסטיים להפיץ את פרסומיהם באינטרנט.

מלבד זה, נחשף כי בשנת 2008 התקין התאגיד Nokia Siemens Networks (NSN) באיראן מערכת תקשורת המאפשרות לממשל לנטר את הפעילות הסלולרית והמקוונת של המשתמשים.[12] במסגרת זו דווח על משתמשים שנעצרו ולאחר ששוחררו מסרו כי בעת חקירתם הוצגו בפניהם נתונים על אודות שיחות שקיימו בטלפון ועל אודות הודעות מסרונים ששלחו.

אכן, ממחקר שנערך עולה כי בשבוע שלאחר הבחירות לנשיאות צנחה בחמישים אחוזים תעבורת האינטרנט היוצאת לאיראן והנכנסת אליה, והדבר מעיד על מעורבות השלטון בצמצום התעבורה ובחסימת אתרים. לפי המחקר, "הנתונים הללו מלמדים כמעט בוודאות שבמקום לנתק את איראן כליל מהאינטרנט, השלטונות במדינה בוחרים לחסום יישומים מסוימים באופן סלקטיווי".

עדות נוספת למידת שליטת הממשל באינטרנט תשמש המובאה הזאת: "מנגנון האינטרנט שלהם כל כך ריכוזי, שלא צריך יותר מ-2-3 אנשים על מנת לנתק את המדינה כולה בתוך זמן קצר. כל מה שצריך זה מישהו שינתק את שני הכבלים האופטיים שמחברים את איראן לאינטרנט".[13]

 

חקיקה

לצד הגבלות תשתיות על התקשורת והאינטרנט במדינה, הממשל האיראני פעיל בצורה נרחבת ונחרצת במשך השנים בקביעת הגבלות חוקתיות שונות על פעילות חופשית באינטרנט עד כדי הצורך ברישום אתרים ברשות המתאימה וקבלת רישיון להפעלתם.

נקודת המוצא בחקיקת התקשורת באיראן היא חוק העיתונות משנת 1986, אשר מסדיר את התקשורת במדינה ואת גבולות חופש הביטוי המותרים בה. בשנת 2000 הוכללו אתרי האינטרנט בחוק זה בתיקון אשר התייחס לפרסומים אלקטרוניים. במאי 2003 הודיע התובע הכללי על הקמת ועדה אשר מטרתה להתמודד עם עברות אינטרנט. לדבריו, אלו המעלים תכנים לאתרים אשר הוקמו באיראן צפויים להיתבע אם לא יכבדו את החוקה ואת חוק העיתונות בהיעדר חוק אינטרנט. ביולי של אותה שנה פורסמה רשימה של עשרות אתרים פוליטיים, בלוגים וכן אתרי עקיפה אשר לפי הטענה, הורה הממשל לכל ספקי האינטרנט והתוכן במדינה לחסמם.[14]

ביוני 2004, כמה חודשים לאחר הבחירות לפרלמנט, הודיע דובר משרד המשפטים כי "המועצה העליונה של המהפכה התרבותית" מנסחת טיוטה של חוק עונשין לפשעי אינטרנט, הקובע עונשי מאסר בגין פרסום מידע הפוגע בביטחון המדינה, שהוא ביקורת על המשטר ופקידיו, יציאה נגד דבריו של ח'אמנהאי או של ח'מיני וכן מכירה או קנייה של משקאות אלכוהוליים. חוק זה קובע עונשי מאסר של עד שלוש שנים לפרסום מידע הפוגע בביטחון המדינה וכן שישה חודשי מאסר בגין פרסום "מידע שגוי" על אודות פקידי הממשל.[15] מלבד זה, לא נחשבו עוד ספקיות הגישה לאינטרנט הסמכות הבלבדית לחסימת אתרים.

בשלהי שנת 2004 ובתחילת 2005, בתקופה שבין הבחירות לפרלמנט ובין הבחירות לנשיאות, התייחסו כמה גורמי ממשל לצורך בהתמודדות משפטית עם עברות חדשות בדגש על פריצות לאתרים (Hacking) וכן הצורך לחוקק חוק מיוחד להסדרת הבלוגים, הואיל וחוקי המדיה הכתובה אינם נותנים מענה לאינטרנט ולבלוגים הרבים המצויים בו. במסגרת זו הפנתה קבוצת נציגים מגופי התרבות והביטחון קריאה למשרד להכוונה אסלאמית לזהות ולרשום את כל האתרים המופעלים מתוך איראן, כדי להבטיח מנגנון של פיקוח ובקרה על האתרים המקומיים.[16]

ב-27 בנובמבר 2006 (לפני הבחירות בדצמבר של אותה שנה) פרסמה הממשלה תקנות שלפיהן על בעלי האתרים לרשום את אתריהם אצל השלטונות. בהקשר זה קבע שר התרבות וההכוונה האסלאמית כעבור שנתיים כי כל אתר מקומי אשר לא יירשם במשרדו, ייסגר.[17] מדובר בחוק העוסק בפשעים מקוונים ודורש מספקיות האינטרנט להבטיח כי לא יוצגו תכנים "אסורים" בשרתיהם, כי הן ישמרו תכנים אלו לשם תיעוד, ידווחו על כך לרשויות וימנעו גישה לתכנים אלו. החברות שלא יפעלו לפי חוק זה ייענשו ופעילותן תושהה.

באפריל 2009 אישר הפרלמנט תיקון נוסף לחוק העיתונות של שנת 1986 אשר הקל את מימוש חוק העיתונות על תוכני מקורות מקוונים; "הכללים אשר נקבעו בחוק העיתונות תקפים לאתרי תקשורת ואתרים מקומיים וקובעים את זכויותיהם, חובותיהם, ההגנה המשפטית, הפשעים, העונשים, הסמכות השיפוטית והליכי השימוע". משמעות הדבר היא כי אתרים יידרשו להשיג רישיון לפני פרסום.[18]

 

חסימת אתרי אינטרנט

כמו מעורבותו הפעילה של הממשל בהיבטי התשתית והחקיקה, הוא פעיל רבות גם בצדדים המעשיים של חסימת אתרי אינטרנט, באמצעות מערכת מרכזית לסינון אתרים וחסימתם, להבדיל מהמצב שהיה בתחילת הדרך באיראן, ובו כל ספק אינטרנט מימש אחרת את הוראות הממשל בנושא, והדבר יצר שונות באופן החסימה בין ספקים ואתרים שונים במדינה. הואיל וספקי האינטרנט הם החוסמים אתרים, הצנזורה איננה עקבית בכל רחבי המדינה. לפיכך התקשר הממשל עם חברת התָכנה המקומית Delta Global כדי לשים קץ "לאנרכיה של ספקי האינטרנט".[19]

פעילות חסימת האתרים מופנית על פי רוב נגד אתרים הפוגעים במוסר כמו שהשלטונות מפרשים אותו ונגד אתרים פוליטיים מסוגים שונים. לאחרונה מושם דגש רב על חסימת אתרים שונים הנמנים עם הרשתות החברתיות הקיימות באינטרנט, ובכלל זה Facebook, Flickr, YouTube ו-Twitter, אשר זכו בשנים האחרונות לפופולריות עצומה בקרב המשתמשים באיראן, בעיקר בעת ההפגנות שלאחר הבחירות לנשיאות ביוני 2009. בין האתרים הנחסמים מצויים אתרי חדשות מקומיים וזרים, בלוגים, אתרי קהילות מקוונות,[20] פורנוגרפיה,[21] אתרי גורמים רפורמיסטיים[22] ואתרים העוסקים בענייני נשים.

בשל התפוצה ההולכת וגדלה של בלוגים מקומיים,[23] שהם אמצעי מרכזי וחשוב לתושבי איראן להעברת ידיעות ודיווח בעיקר בתקופות של משבר ושינויים, הממשל מתאמץ מאוד לחסמם וכן אתרים המארחים בלוגים אלו או מספקים להם שירותים.[24]

מלבד זה, נחסמים באיראן אתרים של גורמים רפורמיסטיים; בעת הבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003 נחסם אתר המזוהה עמם[25] ולקראת הבחירות לפרלמנט בפברואר2004  נסגרו אתרים נוספים. כן נחסמו כמה אתרים עצמאיים, לקראת אירועי הבחירות של דצמבר 2006 ויוני 2009, אשר נמתחה בהם ביקורת על הנשיא ועל היחס לנשים.

לפני הבחירות של דצמבר 2006 דווח על חסימת כמה אתרים מערביים, ובכלל זהAmazon, YouTube, Wikipedia, IMDB, New York Times .[26] בספטמבר 2007 נמסר כי השלטונות חסמו כמה אתרים זרים, ובכללם את מנוע החיפוש ושירות הדואר מבוסס הרשת של Google.[27] גם בחודשים שקדמו לבחירות לנשיאות של יוני 2009 נרשמה חסימת אתרי תקשורת זרים.[28]

בשנת 2003 דווח כי באיראן חסומים בין עשרת אלפים ל-15 אלף אתרים,[29] בספטמבר 2006 טענה חברה ממשלתית למחצה לטכנולוגית המידע במדינה כי כעשרה מיליון אתרי אינטרנט חסומים וכי תשעים אחוזים מהם מכילים תכנים "לא מוסריים". בניסוי שנערך בין השנים 2008 ל-2009 נבדקו חמש ספקיות אינטרנט איראניות. תוצאותיו איששו את הידוע – איראן ממשיכה להיות אחת המדינות החוסמות יותר מאחרות את אזרחיהן מגישה חופשית לאינטרנט.

צעדים אלו זוכים לתמיכה מצד הנהגת המדינה בטענה כי נחסמים אתרים בעלי תכנים "פורנוגרפיים ולא מוסריים"[30] וכן "אתרים פוליטיים הפוגעים במנהיגיה הפוליטיים והדתיים של המדינה".[31] אכן, בתקופה זו הושם הדגש על חסימת אתרים מטעמים פוליטיים, אולם גם על אלו בעלי תכנים האסורים מבחינה מוסרית וכאלו הכוללים אמצעים לעקיפת הגבלות אלו על האינטרנט.[32]

 

מעצרים

הממשל האיראני נוקט מדיניות ענפה של מעצר עיתונאים, משתמשי אינטרנט ובלוגרים. ככלל, אפשר לומר כי בשגרה קיימים לא מעצרי המונים, אלא מעצרים נקודתיים של אנשים מסוימים. מפירוט מקרי המעצר של משתמשי האינטרנט באיראן אפשר ללמוד כמה עובדות:

  • מלבד בעת אירועי מעצר של המונים, העצורים על פי רוב הם בלוגרים וכותבים שונים המביעים דעות רפורמיסטיות. איראן נוהגת לעצור את הכותבים ואת האנשים הטכניים האחראים לאתרים אלו, ונמנעת על פי רוב מלפעול נגד המנהיגים הפוליטיים שהאתרים פועלים בשמם.
  • רגישות הממשל לפעילות באינטרנט בעתות של בחירות: הגל הראשון של מעצר משתמשים החל בשבועות שקדמו לבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003, בעת נעצרו בלוגר ועורך אתר חדשות, לאחר שמתחו ביקורת על המשטר וכן הוצעו כמה מעצרים בשבועות שלאחר בחירות אלה.
    הגל השני החל במאי 2004 (לאחר הבחירות לפרלמנט בפברואר) עם מעצרו של בלוגר נוסף. גל זה נמשך עד כמה חודשים לפני הבחירות לנשיאות ביוני 2005. בוצעו אז מעצרים ביוני ובאוגוסט 2004, אולם מרביתם בוצעו בספטמבר-נובמבר 2004 – שמונה חודשים בערך לאחר הבחירות לפרלמנט ועוד כשמונה לפני הבחירות לנשיאות. גל נוסף היה בספטמבר-אוקטובר 2005 – שמונה חודשים לאחר הבחירות לפרלמנט ושמונה חודשים לפני הבחירות לנשיאות. לפני הבחירות האחרונות לנשיאות, ב-2009, היינו עדים לגל נוסף אשר החל כשנה לפני מועד הבחירות. נאסרו אז מתחילת נובמבר 2008 כמה בלוגרים בעוון פגיעה בממשלה ובמנהיגי המדינה ואף מותו של הבלוגר אומיד רזא מירציפי בכלא ב-18 במרס.

לאחר הבחירות, ובעקבות ההפגנות מצד תומכי מוסאווי, נעצרו מאות מפגינים, וארגון זכויות האדם Amnesty פרסם רשימה ובה שמותיהם של 368 עצורים.[33]

  • על אודות מרבית העצורים דווח כי סבלו מתנאים קשים ומעינויים בכלאם.[34] עם זאת, הם שוחררו כעבור זמן קצר יחסית של כמה שבועות או חודשים. ככל שהאירועים חריפים והמוניים יותר, כן רב מספר העצורים ומשך כלאם של אלו.

 

סיכום ומסקנות

איראן היא דוגמה מובהקת לעצמתו של האינטרנט ככלי ליצירת שינויים חברתיים ופוליטיים לעבר חופש ביטוי ופרט. קיימת בה תשתית רחבה לידע, למידע, לתקשורת ולמחשוב. הן זו הטכנולוגית והתקשורתית והן זו האנושית בדמות ציבור משכיל השואף למידע ולהחלפת דעות מבית ומחוץ. עדות לכך היא העובדה כי כמחצית מאוכלוסיית המדינה משתמשת כיום באינטרנט. ברבות השנים האינטרנט משמש כלי יעיל ביותר להעמקת יכולות העברת המידע בתוככי איראן ומחוצה לה ובימה חלופית לגופים אשר קולם אינו נשמע בכלי התקשורת האחרים.

בעשור החולף האינטרנט משמש בימה בעלת חשיבות הולכת וגדלה עבור גורמי האופוזיציה באיראן ככל שהולכת ומעמיקה חדירתו למדינה. דווקא בשל ההגבלות החמורות על התקשורת במדינה, האינטרנט והרשתות החברתיות בו הם כלי אופטימלי עבור ארגוני אופוזיציה וקבוצות שוליים. האינטרנט מעניק להם יכולת קבלת מידע, ויותר מכול – העברתו לרחבי הארץ והעולם בתפוצה ובזמינות גבוהים לאין ערוך מאשר ב"אמצעי התקשורת הישנה", באמצעות גיוס דעת קהל מבית ומחוץ וגיוס ההמונים לטובת הרעיון ובעת הפגנות ברחובות, אמצעי לדיווח על אירועים מהרחובות בעת התרחשותם ואף מעין תעודת ביטוח עבור בלוגרים ופעילי זכויות אדם; אלו מדווחים לא רק על דעותיהם, אלא גם על תנועותיהם ואף על מעצרם בעת התרחשות האירוע. במקרים כאלה האינטרנט מגויס למסעות תמיכה חובקי עולם לשחרור העצורים, ובכך הממשל מאבד את היכולת "להעלים" מתנגדי משטר או להשכיח את דבר מעצרם.

כן קיימים באינטרנט שלל אתרים, תָכנות וכלים הנועדים לאפשר שימוש אנונימי באינטרנט כדי למנוע את אפשרות הזיהוי של המשתמשים, ניטור פעילותם ומעצרם.

דוגמה חיה ומובהקת לעצמתו של האינטרנט ככלי חברתי ופוליטי במדינה דוגמת איראן הייתה אירועי הבחירות לנשיאות ביוני 2009. האינטרנט לא בהכרח יצר הנהגה חלופית לזו הקיימת במדינה, אבל היה בימה רחבת היקף ותפוצה להתנגדות הפוליטית היחידה הקיימת כיום באיראן לממשל הנוכחי; מוסאווי ותומכיו. לכן נהיה האינטרנט לא בכדי לגיבור אירועי בחירות אלה; הוא שימש בימה יחידה כמעט, זמינה ומידית, רחבת היקף ותפוצה לגורמי האופוזיציה לפני הבחירות, ובעיקר באירועים שלאחריהן, אולם לא רק מקור של דיווח על אודות המתרחש ברחובות הבירה ועל גגותיה, אלא גם מקור לגיוס תמיכה מקומית ובינלאומית.

לא בכדי נהיו הרשתות החברתיות לא רק לכלי היחיד שהמפגינים דיווחו בו מהרחובות אלא אף לסמלים הטכנולוגיים של אירועים אלו. די אם נזכיר את רגעיה האחרונים של נדא סולטאן, אשר תועדה לאחר שנפגעה מכדור. לא זו בלבד שסרטון זה אשר הועלה ל-YouTube תיעד את גסיסתה אלא שהוא הפיץ את דבר המעשה לרחבי העולם והפך אותה (ואת הרשתות החברתיות בשל כך) לגיבורי המאבק.

מנגד, בשל התפקיד המרכזי שהאינטרנט ממלא בקריאה לסדר חברתי ופוליטי חדש במדינה וכדי להפחית ככל שניתן את יכולת הביטוי, המחאה והפעולה של גורמים אופוזיציוניים, השלטון באיראן דואג להגביל את יכולת הביטוי המקוון, וביתר שאת בעתות בחירות, שהן עבורו אירועי מבחן להמשך רצף השלטון במתכונתו הנוכחית. לפיכך הוא עושה כל אשר לאל ידו כדי לנטר ולנהל סיכונים אלו בעוד מועד, אף בזירה המקוונת.

עד כה לא הביא האינטרנט לחופש המיוחל למדינה, אולם בעקבות המשך שתי מגמות סותרות אלו של מחאה למול דיכוי, המצויות זה מכבר על מסלול ההתנגשות, צפוי כי המשך ההגבלות על האינטרנט, חופש הפרט והביטוי במדינה ייתקל במחאה ובהתנגדות הולכות וגדלות מצד תושבי איראן ומשתמשי האינטרנט בה. לפיכך לא מן הנמנע כי רחובות טהראן יהיו עדים לאירועים אלימים נוספים דוגמת אלו של יוני ויולי 2009, ככל שיעמיקו חדירת האינטרנט והרצון בחופש במדינה למול המשטר השמרני, אשר מנסה לשמור על המשך שלטונו מכל משמר.

כאשר תתחולל, במוקדם או במאוחר, מהפכה עממית באיראן אשר תביא בכנפיה לחופש רב יותר למדינה ותסיר את המעטה הכבד העוטף את החיים האמתיים של תושביה, יהיה לאינטרנט מקום מרכזי בה. בראש ובראשונה כגורם מערכתי וכאחד ממחוללי המהלך באמצעות גיוס תמיכה מבית ומחוץ במתנגדי הממשל, העמקת ערעור הלגיטימיות שלו ומנגד, הדיכוי אשר ילך ויגבר מצד הממשל בשל כך. לבסוף, יהא לאינטרנט תפקיד מפתח בעת ההתרחשויות עצמן באמצעות דיווחים מרחובות הערים על אודות האירועים והשינויים המרחיקים לכת שיתרחשו בהן, וכן הוא יהיה כלי לקבלת מידע ותמיכה בינלאומית בעת מאבקם זה לחופש.

על ממשלים בארץ ובעולם לדעת כי קיים ציבור רחב באיראן הצמא למידע ולשינוי והמעוניין בהכרה ובתמיכה מבית ומחוץ למאבקו. חובה לדעת כי האינטרנט הוא כלי תקשורת מרכזי, ולעתים בלבדי, באיראן, בעל תפוצה נרחבת וזמינה בה, ולפיכך הוא יכול לשמש מקור לתקשורת ישירה ודו-סטרית עם המפגינים ברחובות ועם קבוצות שוליים שונות החסרות גישה לאמצעי התקשורת הישנה.

כל עוד לא יזכה מאבק זה לתמיכה, ירגיש הממשל הנוכחי בטוח בשלטונו. ממשלו של השאה נפל בין השאר הואיל והוא נעדר תמיכה לא רק מבית אלא גם מצד מדינות העולם. אמנם אפשר באמצעות האינטרנט להביא לכדי יצירת בסיס תמיכה רחב מבית ומחוץ באופוזיציה, אולם על הממשלים בעולם להיזהר שלא "לחבק" יתר על המידה מפגינים אלו כדי שלא יביא הדבר לשיוכם כ"סוכני המערב" ועושי דברם של ממשלים זרים ויצא שכרם של המערב ושל המפגינים בהפסדם.

[1] "יום לפני הנובל: מי זכה בפרס 'דיקטטור השנה' ?", Ynet, 9 בדצמבר 2009.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3817840,00.html

[2]  Reporters Without Borders, "Iran", 12 March 2009.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=26154&Valider=OK

[3]  במחצית הראשונה של העשור היה שיעור הגידול בשימוש באינטרנט באיראן 2,100 אחוזים, אולם שיעור החדירה היה שמונה אחוזים בלבד (כממוצע האזורי). עבור התקופה 2008-2000 כבר היה שיעור הגידול 9,100 אחוזים, עם שיעור חדירה של 35 אחוזים.

Internet World Stats, "Internet Usage in the Middle East".

http://internetworldstats.com/stats5.htm

[4] למאמר מפורט ומקיף על אודות התפתחות תעשיית התקשורת והאינטרנט במדינה, ובכלל זה היסטוריה, מבנה, גופי מפתח שונים וכדומה ראו:

Open research Network, "Iran's Telecom and Internet Sector: A Comprehensive Survey", Document number 102-101-01/105-101-01 Release 1.0, 15 July 1999.

http://www.science-arts.org/internet/internet.html

וכן המאמר הזה משנת 1997, ובו מידע טכני מעיקרו על אודות ראשית עידן האינטרנט באיראן:

Payman Arabshahi, "The Internet in Iran: A Survey", iranian.com, 9 June 1997.

http://www.iranian.com/WebGuide/InternetIran/InternetIran.html

[5] "האקרים איראנים פרצו לאתר הקאמרי", הארץ, 18 בדצמבר 2009.

http://www.haaretz.co.il/captain/spages/1136094.html

[6] טל פבל, "לפני הבחירות: אירן סוגרת את הרשת", חברת החדשות של ערוץ 2, 9 ביוני 2009.

http://www.mako.co.il/news-columns/Article-dd7d7c9ef13c121004.htm&sCh=31750a2610f26110&pId=1636680445

[7] עליהם להיות בעלי אזרחות איראנית ונאמנים לחוקת הרפובליקה האסלאמית, שייכים לאחת הדתות המוכרות על ידי החוקה, בעלי כישורים טכניים ותואר אקדמי נדרש, בני 25 שנה לפחות, חפים מכל פגם מוסרי או הרשעה פלילית, חסרי השתייכות לארגון אנטי-מהפכני או תמיכה בו. אלו אשר הורשעו בפעילות נגד הביטחון הפנימי או החיצוני או אלו אשר ידועים כפעילים נגד המדינה מנועים מלהיות ספקי אינטרנט.

http://www.dci.ir/data4.asp

[8] חומר אנטי-אסלאמי; פגיעה באסלאם; מידע הנוגד את החוקה או המשפיע על עצמאות המדינה; פגיעה במנהיג; פגיעה בקודשי האסלאם ובהוראותיו ובערכי המהפכה האסלאמית או האידאולוגיה הפוליטית של ח'ומיני; ערעור האחדות וההרמוניה הלאומית; ערעור הלגיטימיות והיעילות של המערכת האסלאמית בקרב הציבור; פרסום דברי קבוצות או מפלגות לא חוקיות; פרסום מסמכי ממשלה או כאלו הקשורים בביטחון הלאומי, בצבא או במשטרה; פרסום תמונות לא מוסריות; עידוד השימוש בסיגריות או בסמים; הוצאת דיבתם של פקידי ציבור והעלבת אנשי חוק; חשיפת עניינים פרטיים והפרת צנעת הפרט של גורמים פרטיים; פרסום ססמאות מחשבים או דרכים להשגת מידע שכזה; עסקאות מסחריות לא חוקיות באמצעות האינטרנט דוגמת זיוף, מעילה, הימורים; מכירה, קנייה או פרסום של סחורה לא חוקית; כל כניסה לא חוקית לאתרים הכוללים מידע פרטי וכל ניסיון לפצח ססמאות המגנות על מערכות מחשב; כל התקפה על אתרים השייכים לאחרים כדי למנוע או להאט את פעילותם; ניסיון לנטר מידע ברשתות; יצירת רשתות רדיו או טלוויזיה ללא רשות הגורם האחראי.

"False Freedom: Online Censorship in the Middle East and North Africa", Human Rights Watch,  Vol. 17, No. 10(E), November 2005, pp. 48-49.
http://hrw.org/reports/2005/mena1105/mena1105noappendices.pdf

[9] בכתבה הזאת ממאי 2001 מדווח על 1,500 אינטרנט קפה בבירה לפני מהלך זה של סגירת 400 מהם:

Nua Internet Surveys, "Crackdown on Cybercaféיs in Iran", Financial Times, 15 May 2001.

http://www.nua.ie/surveys/index.cgi?f=VS&art_id=905356762&rel=true

אולם מהכתבה הזאת, שתאריכה נובמבר 2002, כשנה וחצי לאחר האירוע, עולה כי שוב ישנם בבירה 1,500 אינטרנט קפה.

Nua Internet Surveys, "Internet Use on the up in Iran", Madar Research Group, 6 November 2002.

http://www.nua.ie/surveys/index.cgi?f=VS&art_id=905358529&rel=true

[10] על אודות הצהרתו של מנכ"ל החברה John McMulty מתאריך 22 ביוני 2005 בעניין זה ראו:

OpenNet Initiative, "Internet Filtering in Iran in 2004-2005".

http://opennet.net/sites/opennet.net/files/ONI_Country_Study_Iran.pdf

[11] Stop Censoring Us, "Iran Government Uses American Filtering Software", 24 January 2005.

http://stop.censoring.us/archives/013307.php

על אודות תָכנת הסינון שפיתחה איראן ראו:

Stop Censoring Us, "'Intelligent Filter' Developed", 12 November 2004.

http://stop.censoring.us/archives/012760.php

[12] "סימנס ונוקיה סייעו בפיתוח מערכת הצנזורה של איראן", The Marker, 22 ביוני 2009.

http://it.themarker.com/tmit/article/7119

[13] "תעבורת האינטרנט מאיראן מוכיחה: השלטונות התערבו", The Marker, 21 ביוני 2009.

http://it.themarker.com/tmit/article/7103

בתגובה, לדיווחים על מעורבות זו של חברת Nokia נמסר על החרמת מוצרי החברה על ידי משתמשים איראנים.

סעיד כמאלי דגהאן, "מתנגדי הממשל באיראן מחרימים חברות תקשורת המשתפות פעולה עם המשטר", גרדיאן, קפטן אינטרנט, 16 ביולי 2009.

http://www.haaretz.co.il/captain/spages/1100516.html

[14] Editor: Myself, Hossein Derakhshan's English Weblog on Iran, Technology and Pop Culture, "Latest Blacklist", 21 January 2003.

http://hoder.com/weblog/archives/007715.html

על אודות רשימת האתרים אשר חברת התקשורת האיראנית הורתה ל-ISPs המקומיים לחסום ראו:

Stop Censoring Us, "Blacklist, Latest Version", 16 June 2004.

http://stop.censoring.us/archives/011038..php

[15] Committee to Protect Journalists, "Attacks on the Press 2004: Mideast – Iran".

http://www.cpj.org/attacks04/mideast04/iran.htmlTheHacktivist.com

[16] Stop Censoring Us, "Government to Probe Local Sites", 8 December 2004.

http://stop.censoring.us/archives/012987.php

[17] Reporters Without Borders, "Iran", 12 March 2009.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=26154&Valider=OK

[18] OpenNet Initiative, "Internet Filtering in Iran".

http://opennet.net/sites/opennet.net/files/ONI_Iran_2009.pdf

[19] Red Herring, "Iran Tightens Web Filters", 24 October 2004.

http://www.redherring.com/Home/14130

[20] Stop Censoring Us, "Orkut 'Filtered'", 5 January 2005.

http://stop.censoring.us/archives/013107.php

[21] עשרת האתרים הפופולריים ביותר באיראן קשורים למין.

"אלחכומה פי טהראנ תשנ חמלה תטהיר ללמואקע אלאבאחיה ואלסיאסה ותע'לק 100 אלפ מוקע אג'נבי", אלקדס אלערבי.

עוד באוגוסט 1995 נסגרה רשת מקומית, ככל הנראה בשל  דיווחים כי צעירים השתמשו בה לסקס צ'ט.

[22]TheAge.com, "Iran Shuts Conservative-Run News Site", 2 November 2004. http://www.theage.com.au/news/Breaking/Iran-shuts-conservativerun-news-site/2004/11/02/1099262820451.html

Clare Doyle, "Iran Restricts Reformist Website", BBC News, 7 January 2004.

http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/middle_east/3376907.stm

[23] על אודות תרבות הבלוגים באיראן ראו:

Firouz Sedarat, "Iran Internet Use at Risk from Conservatives", ARTicles, 18 June 2003.

http://www.16beavergroup.org/mtarchive/archives/000228.php

כמו סקירתו של הבלוגר האיראני ארש סגארג'י, אשר אף נידון למאסר.

Arash Sigarchi, "Iran: 'We Can Write Freely in Blogs'", in: Reporters Without Borders, Handbook For Bloggers And Cyber-Dissidents, September 2005. pp. 49-51.

http://www.rsf.org/IMG/pdf/Bloggers_Handbook2.pdf

על אודות מקומן של הנשים בתחום הבלוגים באיראן ראו:

BBC News, "Web Gives a Voice to Iranian Women", 17 June 2002.

http://news.bbc.co.uk/2/hi/science/nature/2044802.stm

על אודות פעילות השלטונות נגד הבלוגים והכותבים בהם ראו:

Erin McLaughlin, "Iran Keeps an Eye on the Bloggers", CNN.com, 18 July 2003.

http://edition.cnn.com/2003/WORLD/meast/07/16/iran.blogs/index.html

[24] באוגוסט 2005 הורתה חברת התקשורת המקומית לכל ספקיות האינטרנט במדינה לחסום את האתר blogrolling.com, המשמש כלי חשוב בידי הבלוגרים לקבלת מידע מקוון על אודות עדכונים בבלוגים שלהם, ובלוגרים איראנים משתמשים בו רבות.

Stop Censoring Us, "Blogosphere 'Attacked'", 13 August 2005.

http://stop.censoring.us/archives/014408.php

[25] "In fact, it is now easier to access pornographic sites than reformist ones".

Reporters Without Borders, "Internet under Surveillance 2004: Iran".

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=10733

[26] Robert Tait, "Censorship fears rise as Iran blocks access to top websites", The Guardian, 4 December 2006.

http://www.guardian.co.uk/iran/story/0,,1963166,00.html

 [27] "איראן חסמה את הגישה משטחה לאתרי האינטרנט גוגל וג'ימייל", The Marker, 18 בספטמבר 2007.

http://it.themarker.com/tmit/article/1189

[28] Reporters Without Borders, "More websites blocked including RFI and Deutsche Welle", 28 January 2009.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=30131

[29] Aaron Scullion, "Iranian Bloggers Rally Against Censorship", BBC News, 11 December 2003.

http://news.bbc.co.uk/1/hi/technology/3310493.stm

"Iran Steps up Net Censorship", BBC News, 12 May 2003.

http://news.bbc.co.uk/1/hi/technology/3019695.stm

דיווח מאמצע שנת 2004 קובע כי עד כה הצליחה איראן לחסום יותר ממאה אלף אתרים זרים ומקומיים. האתר הראשון שנחסם היה של רדיו 'קול אמריקה', אשר נחשב אחד האתרים המפורסמים בקרב הצעירים. כמו כן נחסם אתר השייך ל'רדיו פארדא' המשדר 24 שעות ביממה בפרסית ונתמך על ידי ממשל ארצות הברית.

"אלחכומה פי טהראנ תשנ חמלה תטהיר ללמואקע אלאבאחיה ואלסיאסה ותע'לק 100 אלפ מוקע אג'נבי", אלקדס אלערבי, 22 ביוני 2004.

[30] Aaron Scullion, "Iran's President Defends Web Control", BBC News, 12 December 2003.

http://news.bbc.co.uk/1/hi/technology/3312841.stm

[31] בטענה זהה השתמשו בדיוק שנה קודם לכן בניסיונם של שרים איראנים להסביר את הכמות הרבה של אתרים הנחסמים במדינה:

"Block access to immoral sites as well as political sites which rudely make fun of religious and political figures in the country".

BBC News, "Iran Steps up Net Censorship", 12 May 2003.

http://news.bbc.co.uk/2/hi/technology/3019695.stm

[32]  OpenNet Initiative, "Internet Filtering in Iran".

http://opennet.net/sites/opennet.net/files/ONI_Iran_2009.pdf

[33] Amnesty International, "Iran: Hundreds of detainees at risk of torture and other ill-treatment: list of detainees", 13 July 2009.

http://www.amnesty.org/en/news-and-updates/news/list-iranian-detainees-20090713

[34] על אודות תנאי מאסרם ופעילות הממסד האיראני לחקירת תנאים אלו ראו:

"Iran: Judiciary Should Admit Blogger Abuse", Human Rights Watch, 5 April 2005.

http://hrw.org/english/docs/2005/04/04/iran10415.htm

 

http://www.inss.org.il/he/wp-content/uploads/sites/2/systemfiles/(FILE)1266830997.pdf

מדוע ההפגנות של צעירי אירן נכשלות?

ביום חמישי מלאו 31 שנה למהפכה האסלאמית שצויינה בהפגנות נגד המשטר הקיים, של צעירים אשר מרביתם טרם נולדו עת פרצה המהפכה. מדוע ההפגנות שלהן נכשלות ולא מצליחות להביא למהפכה חדשה?

בשבוע שעבר מלאו 31 שנה למהפכה האסלאמית שצוינה בהפגנות נגד המשטר הקיים, של צעירים שמרביתם טרם נולדו עת פרצה המהפכה. ההפגנות ביום חמישי האחרון היוו שלב נוסף בעימותים בין גורמי האופוזיציה והשלטון שהחלו עם היוודע תוצאות הבחירות לנשיאות שהתקיימו ביוני 2009.

מאז, ידעו רחובות הבירה הפגנות ועימותים מול כוחות הבטחון רק בעת תאריכי אזכור שונים; יום ה-40 למותם של ההרוגים בגל ההפגנות הראשון, יום העשורא, יום הסטודנט, יום המהפכה וכדומה.

קיימות סיבות שונות לכך שהמפגינים ברחובות הבירה לא הצליחו לשחזר את הארועים שהתרחשו 31 שנים קודם לכן ואינן מצליחות לצבור תנופה מעבר לאותם תאריכי אזכור. כששאלתי בלוגר היושב באירן האם גם למחרת (יום שישי) צפויות הפגנות, תשובתו היתה שלילית. יתכן שהדבר נעוץ בכוחות הבטחון הרבים שפרס הממשל ברחובות והיד הקשה שהפעיל הפעם באמצעות פגיעה פיזית בקרובי משפחתם של מנהיגי האופוזיציה. או שמא בהגבלות החמורות על האינטרנט – אותן מימש הממשל כבעבר זמן קצר לפני הארוע, או אף בשל החופשה שנטלו לעצמם אירנים רבים במדינה ומחוצה לה בשל החגיגות.

היו אמנם מפגינים ברחובות, הושמעו קריאות בגנות המנהיגים, נקרעו שלטים והציבור אף כילה זעמו באופנוע, ככל הנראה משטרתי. אולם, כפי שנוכחנו מאז אותן בחירות לנשיאות; הפגנות אלו לא מתורגמות לכדי גל נרחב של מחאה הן מבחינת תפוצתו למחוזות נוספים ברחבי המדינה והן מבחינת משך המהומות על פני פרק זמן ארוך יותר מאותו תאריך אזכור.

אתרי חדשות ורשתות חברתיות נסגרו

כבעבר, גם הפעם נקט הממשל ביד קשה לא רק ברחובות הבירה אלא גם בזירה המקוונת. אתרי חדשות ורשתות חברתיות נסגרו ואף שרות הדואר האלקטרוני Gmail, צעד שללא ספק מהווה ארוע יוצא דופן. כמו כן, דיווח מהבירה מסר על קשיים ניכרים בתעבורת האינטרנט שהפכה לאיטית ביותר. כפי שהיה בארועים קודמים לפני ואחרי הבחירות לנשיאות.

מנגד, נמסר כי אתרי חדשות מרכזיים (ובכלל זה של סוכנות הידיעות אירנ"א ושל הטלויזיה הממלכתית) הותקפו והושבתו ואף אלו של נשיא המדינה ומנהיגה הרוחני. זאת ככל הנראה תגובת נגד מקוונת של תומכי מוסוי אשר מפנים מחאתם ותגובתם גם לזירה זו.
כשלון ההפגנות תועד גם בזירה זו. הודעות שונות בטוויטר קבעו כי התנועה רחוקה מלמות, יש עליות וירידות ועל המפגינים להיות מאורגנים לארועים הבאים. הודעות אחרות קראו לתמיכת הקהילה הבינלאומית במפגינים. ניתן ללמוד באמצעות דיווחים אלו כי גובה הלהבות היה נמוך הפעם מבעבר ובשליטה של הממשל.

הבדלים שונים קיימים בין ארועי 1979 לימינו אנו, אולם כל עוד לא יזכו המפגינים לתמיכה רחבה להתנגדותם זו הן מבית והן מצד הקהילה הבינלאומית ומנגד – כל עוד ירגיש הממשל כי אין קואליציה פנימית וחיצונית רחבה מידי המערערת את שלטונו, לא יצלחו ארועים אלו וישארו בגדר הפגנות בתאריכי אזכור ותו לא.

אודות השמועות בדבר מותו של מנהיג איראן

ביממה האחרונה אנו עדים לשמועות בתקשורת אודות מותו לכאורה של מנהיגה הרוחני של איראן חאמנהאאי, או היותו בתרדמת. השמועות מאיראן קיבלו חיזוק מרמזים בדמות בנייניה של איראן שלבשו שחור כמו גם מגישי החדשות והעובדה כי כוחות בטחון רבים זרמו לרחובות הבירה.

ברור עם גורמים המעורים בקורה במדינה העלה כי למרות היותו של חאמנהאאי חולה, אין בדיווחים אלו שחר. הסיבה לכסות השחורה הינה יום השנה שחל אתמול 14) אוקטובר) למותו של האמאם השישי בשיעה, האמאם ג'עפר אבן מחמד המכונה 'אל צאדק' שמת בשנת 765 לספירה. תושבי הבירה וערים אחרות במדינה, לבשו שחורים והתאבלו על מותו בכינוסים שנערכו במסגדים ובמרכזי דת ובהם השתתפו אישי דת רבים.

גל השמועות אשר הגיע גם לתקשורת בארץ מקורו בכמה עובדות יסוד;

  1. איראן, על היותה סכנה מוחשית לישראל ולעולם, מהווה אתגר חדשותי למערב.
  2. איראן מהווה 'חור שחור' חדשותי בשל ההגבלות החמורות על חופש הביטוי, התקשורת והמידע הקיימים בה. דבר המעלה את חשיבותם של דיווחי אינטרנט ובעיקר כאלו שמקורם בטוויטים מאיראן עצמה המבוססים אפילו על שמועות.
  3. על אחת כמה וכמה לאור מקומו של ה-Twitter בבחירות האחרונות לנשיאות באיראן ובמהומות שלאחריהן.
  4. בל נשכח, מדובר בשמועה אודות מנהיגה הרוחני של מדינה. מעצמת השיעים ואולי אף מעצמה גרעינית בעתיד.