Tal Pavel

איראן – חידוש המהומות במדינה

/ב /על ידי

היום, 30 ביולי, מלאו 40 יום לארועי הדמים של שבת ה-20 ביוני, עת נהרגו מפגינים רבים וביניהם גם הנערה נדא סלטאן אשר סרטון וידאו המתעד את רגעיה האחרונים, הפך אותה במותה לסמל המאבק.

אלפים יצאו לבית הקברות בטהראן לקיום אזכרות להרוגי אותה השבת. בשעות אחר הצהריים החלו לצוץ באינטרנט עשרות רבות של סרטונים המתעדים באופן שוטף, מיידי ובלתי אמצעי את המפגינים ברחובות ובבית הקברות. כמו גם מפגינים באספהאן ושיראז. במסגרת זו תועדו עימותים עם כוחות הבטחון ואף פציעת כמה מהמפגינים וכן החלו דיווחים על מעצרים.

ארועי היום מעידים ללא ספק כי התסיסה בקרב הציבור באיראן עדיין קיימת וכי ציון יום ה-40 מהווה נקודת זמן להצפת כל אותם גלים של רצון בשינוי אשר לא שכחו, אלא רחשו באותה התקופה מתחת לפני השטח.

לפני כ – 30 שנה, בשלהי שלטונו של השאה, ארעו הפגנות אלימות אשר הביאו למותם של רבים ובעת ציון טקסי הזכרון ביום ה-40 התקיימו התנגשויות נוספות שהביאו למותם של רבים נוספים. כך חוזר חלילה עד שנפל שלטונו והאמאם ח'מיני שב לאיראן ונאם בפני ההמון בבית הקברות 'בהשת זהרא', בו נערכו היום טקסי הזכרון.

האם ארועי היום יהוו תחילתו של גל מהומות נוסף והאם נהיה עדים לסדרה חוזרת ונשנית של הפגנות וימי זכרון הולכים ומתעצמים כבימים עברו ?

לפי שעה נראה כי ארה"ב למדה מארועי גל ההפגנות הקודם וכעת היא מהרה "לעמוד לצד העם האיראני המבקש להפגין" תוך "הבעת דאגה מהדיכוי האלים".

כבעבר, המפתח לשינוי מצוי בהתגייסות כלל הציבור האיראני מבית ומדינות העולם מחוץ.  נותר רק לראות האם כל אלו למדו את לקח ארועי הגל הקודם ויעניקו את תמיכתם לצועדים ברחובות איראן, ירחיבו בכך את ההפגנות לכדי התקוממות עממית, כזו אשר תזכה לתמיכה, גיבוי והכרה של מדינות המערב והעולם הערבי.

Tal Pavel

חידוש המהומות באירן: גל מחאה חדש?

/ב , , /על ידי

האם המהומות האלימות אתמול בבית הקברות "בהשת זהרא" יהוו תחילתו של גל מהומות נוסף, והאם נהיה עדים לסדרה חוזרת ונשנית של הפגנות וימי זיכרון הולכים ומתעצמים כבימים עברו? המפתח לשינוי מצוי בהתגייסות כלל הציבור האירני מבית ומדינות העולם מחוץ

ד"ר טל פבל | חדשות 2 | פורסם 31/07/09 06:42

אתמול מלאו 40 יום לאירועי הדמים של יום שבת, ה-20 ביוני, היום בו נהרגו מפגינים רבים וביניהם גם הנערה נדא סלטאן – אשר סרטון וידאו המתעד את רגעיה האחרונים, הפך אותה במותה לסמל המאבק.

אלפים יצאו לבית הקברות בטהרן לקיום אזכרות להרוגי אותה השבת. בשעות אחר הצהריים החלו לצוץ באינטרנט עשרות רבות של סרטונים המתעדים באופן שוטף, מיידי ובלתי אמצעי את המפגינים ברחובות ובבית הקברות. כמו גם מפגינים באספהאן ושיראז. במסגרת זו תועדו עימותים עם כוחות הביטחון ואף פציעת כמה מהמפגינים, וכן החלו דיווחים על מעצרים.

אירועי אתמול מעידים ללא ספק כי התסיסה בקרב הציבור באירן עדיין קיימת וכי ציון יום ה-40 מהווה נקודת זמן להצפת כל אותם גלים של רצון בשינוי אשר לא שכחו, אלא רחשו באותה התקופה מתחת לפני השטח.

התגייסות מבית ומחוץ




לפני כ- 30 שנה, בשלהי שלטונו של השאה, התקיימו הפגנות אלימות אשר הביאו למותם של רבים, ובעת ציון טקסי הזיכרון ביום ה-40 התקיימו התנגשויות נוספות שהביאו למותם של רבים נוספים. כך חזר חלילה, עד שנפל שלטונו של השאה, והאימאם ח'ומייני שב לאירן ונאם בפני ההמון בבית הקברות 'בהשת זהרא' – אותו בית קברות בו נערכו אתמול טקסי הזיכרון.

האם אירועי אתמול יהוו תחילתו של גל מהומות נוסף, והאם נהיה עדים לסדרה חוזרת ונשנית של הפגנות וימי זיכרון הולכים ומתעצמים כבימים עברו? לפי שעה נראה כי ארצות הברית למדה מאירועי גל ההפגנות הקודם וכעת היא מיהרה "לעמוד לצד העם האיראני המבקש להפגין", תוך "הבעת דאגה מהדיכוי האלים".

כבעבר, המפתח לשינוי מצוי בהתגייסות כלל הציבור האירני מבית ומדינות העולם מחוץ. נותר רק לראות האם כל אלו למדו את לקח אירועי הגל הקודם ויעניקו את תמיכתם לצועדים ברחובות אירן, ירחיבו בכך את ההפגנות לכדי התקוממות עממית, כזו אשר תזכה לתמיכה, גיבוי והכרה של מדינות המערב והעולם הערבי.

Tal Pavel

הבחירות לנשיאות באיראן – הזירה המקוונת

/ב , , /על ידי

בבחירות האחרונות לנשיאות באיראן, שהתקיימו ב-12 ביוני השנה, התמודדו ארבעה מבכירי הממשל האיראני אשר מילאו שורה של תפקידים רמי מעלה לאורך השנים. לצד הנשיא המכהן מחמוד אחמדי-נג'אד, התמודדו ראש הממשלה לשעבר (1981-1989) מיר חסין מוסוי, יו"ר הפרלמנט לשעבר (1989-1992) מהדי כרובי ומפקד משמרות המהפכה לשעבר (1981-1997) מחסין רצ'אאי. כל הארבעה עשו שימוש פעיל באינטרנט וברשתות החברתיות שבו, הן אישית, באמצעות אתרים ובלוגים השייכים להם, והן באמצעות הפעילות המקוונת של תומכיהם.
תומכי אחמדי-נג'אד הקימו אתר ובו מידע רב אודות האיש ומסע הבחירות שלו. האתר אפשר, לצד קבלת מידע, מעורבות פעילה של התומכים באופנים שונים, בדגש על כלים מגוונים של רשתות חברתיות – Twitter, Facebook, Youtube, Freindfeed.
מיר חסין מוסוי היה מהפעילים ביותר באינטרנט וברשתות החברתיות שבו. בשל פעילותו זו ובדגש על השימוש באתר Facebook, שם היו לו עשרות אלפי תומכים, נחסם שרות זה באיראן לזמן מה בסוף חודש מאי. בנוסף, הקימו בלוגרים מתומכיו אתר עבורו ובו הביעו אלף מהם את תמיכתם תוך ציון שמותיהם וכתובות אתריהם. מוסוי נתמך ע"י נשיאה לשעבר של איראן מחמד ח'אתמי (1997-2005), אשר אף קיים ראיון אינטרנטי שאורגן ע"י בלוגרים מתומכי המועמד. במהלך הראיון ענה ח'אתמי על שאלות שהתקבלו באינטרנט ובכלל זה באמצעות Facebook, Twitter, e-mails וכן תוכנות למסרים מידיים (IM).
מהדי כרובי היה פעיל מאוד בצורה מקוונת באמצעות אתר אישי לצד אתר יעודי למסע הבחירות ואתר עבור המפלגה שהקים במהלך מסע הבחירות הקודם לנשיאות, מפלגת החוסן הלאומי (אעתמאד מלא). בדומה לאחמדי-נג'אד ולמוסוי, גם כרובי ותומכיו היו פעילים בצורה נרחבת ברשתות החברתיות ובכלל זה Facebook, Youtube, Picasa ואף שימוש ב-Google Calendar המפרט אירועים עיקריים במסע הבחירות. מספר בלוגרים הביעו תמיכה במועמדותו אולם אלו מעטים בהשוואה למספר אלו שתמכו במוסוי.
מחסין רצ'אאי ותומכיו עשו שימוש מועט באינטרנט וברשתות החברתיות. אף מספר הבלוגרים התומכים בו היה קטן יחסית. לרצ'אאי אתר אישי ובו בלוגים שונים ממגוון תומכיו.
אולם, לצד פעילות מקוונת זו של המתמודדים, נוקט הממשל האיראני לאורך השנים בדרכים מגוונות למניעת גישה חופשית לאינטרנט ולהצרת צעדי המשתמשים בו. זאת באמצעות חקיקה, פיקוח, מעצרים ואף הגבלות בתחום תשתית האינטרנט במדינה. מדיניות זו מציבה את איראן כאחת מ-13 המדינות המוגדרות כ'אויבות האינטרנט' בעולם. כל זאת בגלים אשר שיאם חופף לרוב אירועי בחירות במדינה; למועצות המקומיות בפברואר 2003, לפרלמנט בפברואר 2004, לנשיאות ביוני 2005, למועצות המקומיות ולמועצת המומחים בדצמבר 2006 ואף ולקראת אלו לנשיאות המדינה שנערכו ב-12 יוני השנה.
בחודשים שקדמו לבחירות, היינו עדים לגל נוסף של הגבלות על האינטרנט אשר החל עוד קודם לכן. במסגרת זו נאסרו מספר בלוגרים (בכלל זה הבלוגר חסין דרחשאן). שיאו של הגל היה ללא ספק מותו בכלא ב-18 מרץ השנה של אומיד-רזה מיר ציאפי בלוגר מקומי, אשר נשפט לשנתיים ב-15 דצמבר 2008 באשמת "פגיעה במנהיגי הרפובליקה האסלאמית".
במקביל למעצרים, סגרו השלטונות ופתחו חליפות אתרי אינטרנט מקומיים וזרים ובכלל זה אתרי רשתות חברתיות שונות דוגמת Facebook ו-Twitter (אשר שימשו את המועמד מיר חסין מוסוי), בלוגים וכן תוכנה המאפשרת עקיפת הצנזורה המבוצעת על האינטרנט. לצד זאת, בוצעה השקעה מאסיבית בסוף שנת 2008 בתשתית אשר המאפשרת הגבלה טובה יותר על האינטרנט במדינה ובכלל זה פילטור תכנים וניטור פעילות המשתמשים.
אולם הסיפור האמיתי של הבחירות, אשר הסתיימו בניצחונו המוחץ של הנשיא המכהן, מחמוד אחמדי-נג'אד, החל דווקא לאחריהן. עם היוודע התוצאות, החלו גלי ההדף של ההלם והאכזבה הציבורית להכות בבירה. מוסוי כינס מסיבת עיתונאים דחופה בה טען כי תוצאות הבחירות זויפו והאשים אישית את אחמדי-נג'אד במעל. תומכו של מוסוי, הנשיא לשעבר עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, אשר לו סמכות פוליטית רבה, התפטר במחאה מתפקידיו. ארה"ב העניקה רוח גבית לטענות אלו בהודעה לא רשמית המטילה ספק במהימנות הבחירות. מנגד האשים אחמדי-נג'אד בנאום ניצחון בשבת (13 יוני) את הערוצים הזרים בהבערת המצב הפנימי במדינה.
תחושות אכזבה, חוסר צדק ואף של זיוף תוצאות הבחירות, הביאו במהרה אלפים מתושבי הבירה להפגין ברחובותיה ולקרוא "מוות לדיקטטורה", נגד אחמדי-נג'אד ובעד מוסוי אותו הכתירו כנשיא. המפגינים חסמו את התנועה בעיר והחלו להתעמת עם המשטרה באופן אשר לא נראה כמותו מאז הפגנות הסטודנטים בה בשנת 1999. ההפגנות הפכו לעימותים אלימים עם כוחות הביטחון. במקביל שטף את האינטרנט והרשתות החברתיות גל של דיווחים ותיעוד מהשטח אודות האירועים, לצד קריאה לתמיכה מבית ומחוץ. משתמשים רבים מרחבי העולם הביעו הזדהותם, הן באמצעות העברת הדיווחים הלאה והן באמצעות שימוש רב בצבע הירוק – צבעו של מיר חסין מוסוי במערכת הבחירות. מנגד, החלו השלטונות לפעול להגבלת התקשורת המקומית והזרה. במסגרת זו נמשכו ההגבלות על משלוח SMS בתוך המדינה, הגבלות אשר החלו ביום הבחירות. כמו כן נחסמו האתר Facebook וכן מספר אתרי אינטרנט התומכים במוסוי.
כל מהפכה, או ניסיון למהפכה, צריכה סמל. באירועים אלו הפכו האינטרנט והמפגינה ההרוגה נדא סלטאן, לסמלי המהפכה. סלטאן תועדה ככל הנראה על ידי אחד מהמפגינים שניות לאחר שנורתה מאש כוחות הביטחון. הסרטון שצולם והועלה עד מהרה לאינטרנט מתעד בפחות מדקה, בצורה מצמררת את רגעיה האחרונים של הנערה, כשאביה רוכן מעליה ומנסה לשווא להחיותה. דמותה הפכה במהרה לסמל ההפגנות ברחבי האינטרנט ולרחבי העולם.
אולם, למרות השימוש הרב שנעשה באינטרנט, המחישו האירועים באיראן את החולשה של כלי זה. מחד גיסא, עוצמתו הרבה ככלי המאפשר גישה למידע כמעט מכל מקום (ובכלל זה באמצעות מכשירי טלפון סלולריים). מאידך גיסא, חוסר היכולת לממש זאת להישגים ממשיים בעולם המעשה וברחובות טהראן, בלא התגייסות שכבות רחבות בעם וקהלים נוספים מבית ומחוץ. האינטרנט אמנם היווה מרכיב מרכזי בהפגנות אלו, אך אלו נשארו נחלת אותו הציבור שממילא היה פעיל בזירה המקוונת, תעד את האירועים ברשתות החברתיות השונות וקרא בהם להמשך הפעילות. בארועים אלו לא לקחו חלק בני שכבות, מגזרים וערים נוספות באיראן אשר ממילא קולם כמעט שאינו נשמע באינטרנט. אכן, האינטרנט חדר לאיראן ושיעור התפוצה בו רב, אך הוא טרם חדר לשולי המדינה ולכפריה, כך גם הפגנות אלו אשר נשארו נחלת המרכז והבירה.
אולם לא רק מבית, נשארו ההפגנות כמעט וירטואליות. אלו לא זכו לתמיכה גורפת בעולם הרחב. על כן נשארו המפגינים ללא תמיכה רחבה לא מבית ולא מחוץ. לפיכך לא היה משקל נגד, פנימי או חיצוני, אשר ערער בצורה משמעותית, במהלך אירועים אלו, על הלגיטימציה של השלטון הקיים.
בהסתמך על ניסיון העבר ממערכות בחירות קודמות, ניתן לקבוע כי הגל הנוכחי של הגבלות שלטוניות על האינטרנט באיראן ידעך בהדרגה ככל שנתרחק ממועד הבחירות לנשיאות וככל שההפגנות ברחובות ישכחו. לאור חשיבותו ועוצמתו של האינטרנט באירועים אלו כמקור בלבדי של דיווחים מהשטח ויצירת סמלים באופן בלתי אמצעי, ניתן להניח כי ככל שילך האינטרנט ויחדור לשכבות ואזורים נוספים במדינה, כך ילך ויגדל הסיכוי לשינוי במדינה ולהצלחת הפגנות שכאלו בעתיד. כל שנותר לקבוע הוא כי הגל הנוכחי של ההפגנות נדם לפי שעה בקול 'ציוץ' דק.

ד"ר טל פבל

http://sahaamma.ning.com/group/orientexpress/forum/topics/oryynt-qsprs-gylyon-8-mnhm-b

Tal Pavel

ההפגנות באיראן – ההישרדות האמיתית

/ב , , /על ידי

האירועים הסוערים שתפסו את הכותרות משקפים את הבעייתיות של הפער הדיגיטלי: המשכילים נותרו לבד במערכה. וגם בשביל המערב הם לא יותר מתוכנית ריאליטי

הדיווחים על הפגנות באיראן בטוויטר ובאתרים נוספים לא רק תפסו את כותרות העיתונים והאתרים בחודשיים האחרונים, אלא במקרים רבים החליפו את הדיווח הרשמי. עד כדי כך שבסוכנויות הידיעות הקדימו בחלק מהידיעות אזהרה לפיה הדיווח הגיע מדיווחי עדי ראייה באיראן ומסוכנויות ידיעות איראניות, וכי הן לא עברו אימות.

אבל, ד"ר טל פבל, מומחה לאינטרנט ולטכנולוגיה במזרח התיכון ובעולם האיסלאמי, חושש שבסופו של דבר האינטרנט מעצים את החוויה בעבור העדים הפסיוויים במערב ולתחושה של מדינה שלמה המתקוממת נגד משטר איסלאמי מדכא אין אחיזה במציאות. "זה נוצר רק בטהרן ולא ממש מתפשט לערים אחרות. זו לא תופעה עממית והסיבה הפשוטה הזאת היא שזאת תוכנית ריאליטי אחת גדולה", הוא אומר.

פבל, שירצה מחר על פייסבוק, יוטיוב וטוויטר ככלים לשינוי בחברה הערבית בכנס של עמותת אשנ"ב על אינטרנט וריאליטי במכון הטכנולוגי בחולון, מתייחס לשני המובנים הנפוצים של המילה ריאליטי – הסוגה הטלוויזיונית ו"מציאות" במובנה הפשוט.

מצד אחד, הוא מדבר בהתלהבות כנה כשהוא עוסק בכוח שנותן האינטרנט לקבוצות שוליים בחברה האיסלאמית והחיבור שלו למציאות הפוליטית. כבדרך אגב הוא גם מציין שהרעיון להרצאה עלה הרבה לפני שרחובות טהרן נשטפו ירוק. כאן הוא מציין חשבונות טוויטר המוקדשים לעדכונים לקהילה ההומו לסבית כמו Alwaan, שמסייע להפיץ מידע לחברי קהילה.

המהפכה לא תשודר בטלוויזיה

בנוסף הוא הזכיר חשבונות טוויטר שנועדו לגייס תמיכה למען שחרור יחידים הכלואים בידי משטרים כאלה ואחרים. האחד מהם הוא של ריזאנה נאפיק, אזרחית סרי לנקה בת 17 שעומדת בפני הוצאה להורג בסעודיה בגין רצח של ילד שהיה בטיפולה. נאפיק טוענת מנגד כי מות הילד היה תאונה. בחשבון שלה, היא או סביר יותר להניח כי מישהו המנסה להביא לשחרורה, מספרים על דיווחים של הוצאות להורג בסעודיה. "אלה לא דברים שהיו יכולים לצאת אל הפועל באמצעי התקשורת הישנה של רדיו, טלוויזיה ועיתונות", הוא אומר.

אבל, בכל הנוגע לאירועים באיראן הוא די בטוח שהם לא יובילו למהפכה. זאת למרות שבניגוד לאירועים רבים בארץ או במערב, השכבות המשכילות לא הסתפקו בציוצים נזעמים מכסא המחשב והיו מוכנות לצאת לרחובות ולהסתכן בעימות עם המשטרה ואף במוות. עם כל האומץ של המפגינים, הפער הדיגיטלי היה בעוכרם – המצייצים בטוויטר הם גם אלה שיצאו לרחובות. אבל, הם נותרו בודדים במערכה – ללא תמיכה מהמגזרים הכפריים, או של מיעוטים אתניים באיראן.

אבל לא פחות חשוב מכך – בעבורנו, המערב הליברלי הם לא יותר מספקטקל – תוכנית הישרדות בשידור חי. "כדי שמשהו ישתנה אתה צריך ערעור על הלגיטימציה גם מבית וגם מחוץ", מציין פבל. "יכול להיות שאם הציבור היה זוכה לסיוע רב יותר מארה"ב מהמערב וגם מממשלים ערבים.תושבי איראן היו יוצאים לרחוב בהמוניהם. זה מעגל בו אחד מזין את השני". אבל התמיכה הבינלאומית בהם נותרה מינורית. ארה"ב ואירופה לא ממש לוחצות על איראן להפסיק את הדיכוי. בניגוד למה שאירע בתקופת נפילת השאה, אז ארה"ב והקהילה הבינלאומית לחצה עליו להימנע משימוש בכוח נגד המפגינים ומסתפקות בגינויים בלשון רפה.

Tal Pavel

האינטרנט באיראן – לא מה שחשבתם

/ב , , /על ידי

לפני הבחירות לנשיאות באיראן שימש האינטרנט והרשתות החברתיות שבו זירת התמודדות בין המועמדים השונים ותומכיהם המקוונים. לאחריהן ניתן בהחלט לומר כי האינטרנט, בדגש על הטוויטר נצבע ירוק.

עוצמת האינטרנט באיראן נחשפת לציבור הרחב רק בימים אלו. אולם, שיעור חדירת האינטרנט באיראן הוא מהגבוהים במזרח התיכון (גבוה מהממוצע האזורי) ועומד על כ-35%. נתון המשקף גידול של כ-9,100% במספר משתמשי האינטרנט בין השנים 2000-2008, לכדי מצב בו כמעט כל משתמש אינטרנט שני באזור, מצוי באיראן.

אולם טכנולוגיה ומידע אינם זרים לציבור האיראני. זו אוכלוסיה הצמאה למידע, בעלת הון אנושי גבוה ופתוחה לחידושים למערב ובדגש על אלו הטכנולוגיים. ח'מיני עשה שימוש בקלטות אודיו לשם העברת דרשותיו ממקום מושבו בפריז לתוככי איראן. ברבות השנים דובר רבות על צלחות הלוויין שכיסו את גגותיה של טהראן הבירה וכיום זהו האינטרנט המגיע כמעט לכל פינה במדינה.

אכן, במהלך השנים נעשה שימוש רב באינטרנט ע"י צעירי המדינה לשם תקשורת והחלפת מידע אודות הקורה בתוך המדינה ומחוצה לה. דווקא בשל אופיה הריכוזי, המסוגר והמפוקח של התקשורת במדינה, עולה במהלך השנים כוחו של האינטרנט בה כאמצעי חלופי ולעיתים בלבדי לקבלת מידע, יצירתו והעברתו לצרכנים אחרים.

הממשל האיראני מודע לעוצמת התקשורת ודואג לפקח בצורה הדוקה לאורך השנים על מגוון אמצעי התקשורת, הן אלו ה'ישנה' (רדיו, טלויזיה ועיתונות) והן ה'חדשה' (אינטרנט ומגוון השרותים המצויים בו).

לאורך השנים פועל הממשל באמצעים שונים להגבלת השימוש באינטרנט ולהצרת צעדי המשתמשים בו. במסגרת זו ניתן לראות פעילות חקיקתית נמרצת המסדירה ומגבילה את הפעילות באינטרנט ואף קובעת עונשים. לצד זאת מבוצעת פעולת אכיפה ענפה באמצעות סגירת אינטרנט קפה ואתרי אינטרנט. זאת, על סמך רשימות אתרים אסורים המועברים ע"י השלטונות לספקיות האינטרנט.

בנוסף מבוצעות פעילות מנע דוגמת מעצר משתמשי אינטרנט והצרת צעדיהם לצד השקעה נרחבת באמצעים טכנולוגיים שייטיבו את יכולת הממשל לשלוט בהתנהלות האינטרנט במדינה.

מניתוח פעילות זו לאורך השנים, עולה כי תקופות של התגברות ההגבלות השלטוניות על האינטרנט במדינה חופפות מועדי בחירות בה. ככל שמתקרב מועד הבחירות, הולך השלטון ומכביד את ידו אף באמצעות סגירת אתרי אינטרנט של גורמים יריבים ומעצר מאנשיהם.

אף במהלך מסע הבחירות הנוכחי נרשמה פעילות שלטונית ערה דוגמת מעצר בלוגרים, סגירת אתרים ואף חסימת Facebook בשל השימוש הנרחב שעשה בו המועמד מיר חסין מוסוי.

מנגד, ובשל המודעות הרבה לכוחו ותפוצתו של האינטרנט במדינה, ניהלו כל ארבעת המתמודדים לנשיאות מערכת בחירות מקוונת אשר בה נעשה שימוש במגוון הכלים העכשווים ובדגש על אלו של הרשתות החברתיות; Flickr, Friendfeed, Facebook, Twitter, Youtube, Delicious, Google Calendar ואחרים.

באמצעות כלים אלו דיווחו המתמודדים ותומכיהם על מסע הבחירות, גייסו תומכים מקרב הבלוגרים, העלו תמונות וסרטונים ואף פרטו ארועים צפויים.

אולם, לאחר הבחירות, ובעיקר לאור גל האלימות השוטף את איראן, נגלית לעין כל מידת חדירת האינטרנט למדינה ומעל לכל, מידת חשיבותו בעיקר במדינה ריכוזית שכזו ובארועים אלימים שכאלה. ניתן בהחלט לומר כי תומכי מוסוי כבשו את האינטרנט במדינה וצבעוהו ירוק;

בחשבון ה-Flickr של תומכי מוסוי מוצגות למעלה מ-1,500 תמונות ממסע הבחירות של המועמד, כאשר מרביתן הינן של הפגנות הימים האחרונים. אלו מראות, בחתך יומי את המתרחש ברחובות איראן. כמו כן סרטונים המתעדים הפגנות מועלים ל-Youtube וזוכים לצפיה נרחבת. ללא ספק סרטון הנערה אשר נורתה בשבת (20.06.2009) ומראה את רגעיה האחרונים, מהווה מסמך תיעודי מצמרר, עוצמתי ובעל השפעה עולמית עצומה לצד היותו עדות חיה מרחובות הבירה.

זירת הטוויטר נצבעה ירוק ובה דיווחים בחשבונות רבים אודות הקורה באיראן, מידע על הפגנות וקריאה לתמיכה. במקביל גולשים רבים הן מאיראן והן מרחבי העולם מביעים תמיכתם בחשבונות הטוויטר שלהם באמצעות שימוש בלוגו מתאים ובצבע הירוק.

סוד תפוצת האינטרנט באיראן הפך לגלוי והפוטנציאל הגלום בו לצעירי המדינה כאמצעי לשינוי, ממומש כעת במלוא עוצמתו. להבדיל מארועים קודמים וממדינות אחרות, לא רק שאוכלוסיית איראן צמאה לשינוי, לשיפור בתנאי חייה ובמידת החופש שבה, אלא שכעת יש לה מגוון אמצעים וירטואליים העומדים לרשותה לגיוס תמיכה מבית ומחוץ ולהעברת המידע מהרחובות.

מעבר לכך, הפעילות האיראנית המאסיבית באינטרנט וברשתות החברתיות שבו מוכיחה את מידת הכמיהה הקיימת בשכבות נרחבות בציבור האיראני לשינוי.

אם זירת האינטרנט יכולה לשמש מדד ותחזית לארועים שברחובות איראן, הרי היא מעידה על נצחון המהפכה הירוקה שמוביל מוסוי. נותר לראות האם דברים אלו יתממשו ברחובות איראן.

Tal Pavel

האם בישראל מעדיפים את אחמדינג'אד?

/ב , /על ידי

אל מול המהומות הסערות וההתעניינות העצומה של העולם כולו במה שמתרחש באירן, בישראל דואגים דווקא לצנן את ההתלהבות מהמצב הפוליטי המתערער בטהרן. אולי יש שחושבים שעם אחמדינג'אד קל יותר לשכנע את העולם בדבר מסוכנותה של אירן

ד"ר טל פבל | חדשות 2 | פורסם 20/06/09 19:18

בבחירות לנשיאות באירן התמודדו ארבעה מבכירי הממשל האירני אשר מילאו שורה של תפקידים רמי מעלה לאורך השנים. לצד הנשיא המכהן התמודדו ראש הממשלה לשעבר (1981-1989) מיר חסין מוסאווי, יו"ר הפרלמנט לשעבר (1989-1992) מהדי כרובי ומפקד משמרות המהפכה לשעבר (1981-1997) מחסין רצ'אאי.

הפסדו של מוסאווי נתפס כמעשה רמיה של אחמדינג'אד והמשטר הנוכחי ולפיכך גל ההפגנות בימים האחרונים מצטייר מבית ומחוץ כמלחמת החופש בדיקטטורה, האמת בשקר והנגזל בגוזל השלטון – הלא הוא המוטיב המרכזי בזרם שיעת האמאם עלי למול זרם הסונה.

נראה כי מוסאווי מהווה את תקוותם של הצעירים והשכבה המשכילה, ולא פחות מכך של אמצעי התקשורת במערב המייחלים אם לא לשינוי בממשל הקיים ולפתיחות במדינה, אז לכל הפחות לידיעה חדשותית מעניינת.

קל יותר עם הצורר האירני

אם כך, מדוע דואגים מקורות מוסמכים ורבי השפעה דוגמת שר הביטחון, ראש המוסד ונשיא ארה"ב לצנן את אווירת ההתלהבות? מדוע הם דואגים לציין כי למעשה אין הבדל בין מוסאווי ואחמדינג'אד בהזכירם כי הראשון אף הקים את תוכנית הגרעין האירנית ?

אין ספק כי קיימים אינטרסים רבים בהתבטאויות השונות ויש להיות מודעים להם בעת ראיית התמונה הכוללת. אולי צודק העיתונאי האירני הגולה בפריז שאמר כי "אהוד ברק לא רואה את הניואנסים במערכת הפוליטית באירן". אולם ברי לכל כי הוא נוגע בדבר וכי ויש לו עניין בהצגת מוסאווי כשונה ובעל מדיניות שונה וזאת על מנת שיוכל לחזות בנפילת המשטר הקיים ולחזור למולדתו ממנה גלה לפני 20 שנה.

בה במידה, ברק המסתכל לכאורה מהצד על "התהליך המרתק, אנרגיה אמיתית של צעירים". האם הפגנות אלו אינן לדידו יותר מאשר משובת נעורים? האם מבחינתו, כמו גם מבחינת נשיא ארה"ב, אין הבדל רב בין כל אותם קיצונים דתיים המושלים באירן כאשר בסופו של יום כל משטר יהיה עויין למערב?

ראש המוסד מאיר דגן קבע כי המהומות לא ימשכו זמן רב וספק אם יגיעו לכלל מהפכה, כמו גם כי "המציאות האירנית לא עומדת להשתנות עקב הבחירות". אולם דגן היה הגלוי מבין כולם להסביר את היחס הצונן במערב למוסאווי: "את אחמדינג'אד אנחנו והעולם כבר מכירים. אם מוסווי היה מנצח היה לנו יותר קשה להסביר את כל הנושא האירני לעולם כולו, כי מוסאווי מצטייר בזירה הבינלאומית כמתון. אבל אסור לשכוח שהוא זה שהתחיל את פרויקט הגרעין. מה שקורה עכשיו באירן זה מאבקים פוליטיים פנימיים, הם אינם מחוברים לשאלות המפתח היסודיות של אירן".

המלכוד של מוסאווי

אירועים אלה הינם יותר ממאבקים פוליטיים פנימיים והם אכן קשורים בשאלות מפתח יסודיות של אירן. באוכלוסייה צעירה תאוות מידע, ביטוי וחופש, אשר רבים מאוד מבניה נולדו לאחר המהפכה האסלאמית ולא בהכרח מזדהים עם ערכיה.

אולי לא בהכרח האירועים האלימים הללו יובילו למהפכה ולשינוי שלטוני, וסביר להניח שגם אם תתממש, אירן לא תהפוך למדינה מערבית בין יום אם בכלל. יחד עם זאת, ללא ספק, לצד הרצון בשינוי העולה מרחובות טהרן, נראה כי לפעמים טוב, חמים ונוח להישאר עם המן הרשע המוכר מאשר להתמודד עם דמות פחות נלעגת ודמונית. סביר להניח כי מוסאווי, הנחשב לרפורמיסט, לא יאות במהרה לעטות עליו מרצונו את כסות הצורר, ומה יהא אז על הטיעון הגרעיני?

מחד גיסא, מוסאווי לא בהכרח רפורמיסטי מספיק כדי להצעיד את אירן לעבר מדינה מערבית לחלוטין ולמצב בו תנוח דעת המערב מקיום נשק גרעיני בידה. מאידך גיסא, הוא לא קיצוני מספיק כדי שיכנס למשבצת של "הבריון השכונתי" שניתן לאחד בקלות רבה יותר מדינות נגדו מחשש שיביא להתגרענות מדינתו האסלאמית.

Tal Pavel

ירוק זה לא רק צבע

/ב , /על ידי

בבחירות לנשיאות באיראן התמודדו ארבעה מבכירי הממשל האיראני אשר מילאו שורה של תפקידים רמי מעלה לאורך השנים. לצד הנשיא המכהן התמודדו ראש הממשלה לשעבר (1981-1989) מיר חסין מוסוי, יו"ר הפרלמנט לשעבר (1989-1992) מהדי כרובי ומפקד משמרות המהפכה לשעבר (1981-1997) מחסין רצ'אאי.

הפסדו של מוסוי נתפס כמעשה רמיה של אחמדי-נג'אד ולפיכך גל ההפגנות של תומכיו בימים האחרונים, נתפס מבית ומחוץ כמלחמת החופש בדיקטטורה, הצדק ברמיה שלא לומר הגוזל בנגזל הלא הוא המוטיב המרכזי בשיעת האמאם עלי למול הסונים.

נראה כי מוסוי מהווה תקוותם של הצעירים והשכבה המשכילה ולא פחות מכך של אמצעי התקשורת במערב המייחלים אם לא לשינוי בממשל הקיים ולפתיחות במדינה, אז לכל הפחות לידיעה חדשותית מעניינת.

אם כך מדוע דואגים מקורות יודעי דבר דוגמת ראש המוסד ונשיא ארה"ב לצנן את אוירת ההתלהבות התקשורתית ורוחות השינוי המנשבות באמצעי התקשורת ולציין כי למעשה אין הבדל בין מוסוי לאחמדי-נג'אד ומזכירים כי הראשון אף הקים את תוכנית הגרעין האיראנית.

הבחירות לנשיאות שהתקיימו ביום ו' (12.06.2009) ובעיקר תוצאותיהן, שהראו נצחון ברור אך מפוקפק לנשיא המכהן אחמדי-נג'אד, יצרו גל תקשורתי רחב תהודה אשר בו האינטרנט, בדגש על הרשתות החברתיות, ממלאים תפקיד מרכזי.

התקשורת מלאה בדיווחים שונים המצטטים בלוגרים ומצייצים איראנים המתארים את המתרחש במדינה וברחובות הבירה. קרנן, חשיבותן ועוצמתן של הרשתות החברתיות מצויות בעליה בתקופה זו. ללא ספק הצרוף 'טוויטר' ו'איראן' הינו מהיותר חמים כיום.

אולם דווקא בימים אלו בהם הרשתות החברתיות הופכות למקור חדשותי לא רק לגיטימי, אלא לעיתים כמעט בלבדי, ראוי להתייחס לדברים במידה של תשומת לב ובביקורתיות נדרשת.

חסרונן הגדול של אותן רשתות חברתיות, ובדגש על Twitter, הינה אי היכולת לעמוד על הזהות האמיתית של מוסר המידע ועל אמינותו. אמנם לעיתים קיים קישור לאתר או לבלוג המהווה הפלטפורמה העיקרית של דיווחי אותו גורם. אולם לא בהכרח די בכך.

קיים בטוויטר חשבון אשר נטען כי הוא של חסן נסראללה והכולל תמונה של האיש, קישור  לאתר הארגון ואף תמונת רקע הכוללת את סמלו. אולם חשבון זה כולל חמישה דיווחים בלבד כאשר הראשון שבהם הוא "צופה בחדשות". אליבא דכולי עלמא שלא ניתן לערוב לכך שלמרות כל הסממנים לאותנטיות לכאורה, אין המדובר בזיוף.

כבר היו דברים מעולם – קיימים שני חשבונות טוויטר לציפי ליבני כאשר אחד מהם מוגדר מפורשות כזיוף למרות שכולל את כל הסממנים להיותו אמיתי (ונראה אף אמין וממלכתי יותר מזה אשר אמור להיות המקורי). בעולם ניתן למצוא אף תעוד לזיופים מפורסמים של חשבונות טוויטר. חלקן של דמויות מפתח בעולמנו.

ובחזרה לאזורנו, האם מנהיגה הרוחני של איראן, מחמד חאתמי (או מי מלשכתו), אכן מצייץ בחשבון הנושא את שמו ואשר אחריו כשש מאות עוקבים ? למסע הבחירות של אחמדי-נג'אד חשבון בטוויטר, למיר חסין מוסוי קיימים לפחות ארבעה כאשר שניים חסרי דיווחים ואחד נראה על פניו כאמין ביותר ובו קרוב ל-6,500 העוקבים אחר למעלה ממאתיים דיווחים עד כה. החשבון מקשר לעמוד ב-Flicker ובו למעלה מ-1,300 תמונות ובכלל זה מארועי הימים האחרונים.

לא בהכרח ניתן לעמוד בכל עת על אמינות כל פוצה פה ומצייץ בטוויטר, אולם דווקא בימים אלו בהם שרות זה הופך לשם דבר לא רק במדורי האינטרנט, אלא גם כאמצעי תקשורת חלופי, חשובה ביתר שאת הביקורתיות. יש לבדוק האם קיים אתר או בלוג פעיל מאחורי הטוויטר הנדון, כמה דיווחים יש בו, נושאם ותדירותם וכן לבצע בדיקות חיצוניות במטרה לגלות זיוף או חשבונות כפולים לאותו אדם או ארגון.

קיימים בלוגרים ומצייצים רבים אשר דיווחיהם משרטטים לנו את התמונה האמיתית המתרחשת ברחובות איראן כיום. אולם, כבמקרים אחרים, חשוב לברור את המוץ מהתבן בעיקר בעת הסתמכות הרבה כיום על כלים דוגמת הטוויטר אשר בבסיסם עומדים המידע מיידי והזהות האנונימית.

Tal Pavel

לקחת את הטוויטים של הגולשים באירן בעירבון מוגבל

/ב , , /על ידי

בדיוק כמו תוצאות הבחירות באירן – כדאי לקחת צעד אחורה ולבחון טוב טוב אתהדיווחים המגיעים מהגולשים ברשתות החברתיות. חסרונן הגדול של אותן רשתות חברתיות, ובדגש על טוויטר, הינה אי היכולת לעמוד על הזהות האמיתית של מוסר המידע ועלאמינותו

ד"ר טל פבל | חדשות 2 | פורסם 16/06/09 21:17

הבחירות לנשיאות באירן שהתקיימו ביום שישי האחרון ובעיקר תוצאותיהן, שהראו ניצחון ברור אך מפוקפק לנשיא המכהן מחמוד אחמדינג'אד, יצרו גל תקשורתי רחב תהודה אשר בו האינטרנט, בדגש על הרשתות החברתיות, ממלאים תפקיד מרכזי.

התקשורת מלאה בדיווחים שונים המצטטים בלוגרים ומצייצים (טוויטרים) אירנים המתארים את המתרחש במדינה וברחובות הבירה. קרנן, חשיבותן ועוצמתן של הרשתות החברתיות מצויות בעליה בתקופה זו. ללא ספק הצרוף 'טוויטר' ו'אירן' הינו מהיותר חמים כיום.

אולם דווקא בימים אלו בהם הרשתות החברתיות הופכות למקור חדשותי לא רק לגיטימי, אלא לעיתים כמעט בלבדי, ראוי להתייחס לדברים במידה של תשומת לב ובביקורתיות נדרשת.

זיופים בטוויטר?

חסרונן הגדול של אותן רשתות חברתיות, ובדגש על טוויטר הינה אי היכולת לעמוד על הזהות האמיתית של מוסר המידע ועל אמינותו. אמנם לעיתים קיים קישור לאתר או לבלוג המהווה הפלטפורמה העיקרית של דיווחי אותו גורם. אולם לא בהכרח די בכך.

קיים בטוויטר חשבון אשר נטען כי הוא של חסן נסראללה והכולל תמונה של האיש, קישור לאתר הארגון ואף תמונת רקע הכוללת את סמלו. אולם חשבון זה כולל חמישה דיווחים בלבד כאשר הראשון שבהם הוא "צופה בחדשות". אליבא דכולי עלמא שלא ניתן לערוב לכך שלמרות כל הסממנים לאותנטיות לכאורה, אין המדובר בזיוף.

כבר היו דברים מעולם – קיימים שני חשבונות טוויטר לציפי ליבני כאשר אחד מהם מוגדר מפורשות כזיוף למרות שכולל את כל הסממנים להיותו אמיתי (ונראה אף אמין וממלכתי יותר מזה אשר אמור להיות המקורי). בעולם ניתן למצוא אף תעוד לזיופים מפורסמים של חשבונות טוויטר. חלקן של דמויות מפתח בעולמנו.

גם המנהיג הרוחני בטוויטר

ובחזרה לאזורנו: האם הנשיא לשעבר מחמד חאת'מי (או מי מלשכתו), אכן מצייץ בחשבון הנושא את שמו ואשר אחריו כ-600 עוקבים? למסע הבחירות של אחמדינג'אד חשבון בטוויטר, למיר חסין מוסוי קיימים לפחות ארבעה כאשר שניים חסרי דיווחים ואחד נראה על פניו כאמין ביותר ובו קרוב ל-6,500 העוקבים אחר למעלה ממאתיים דיווחים עד כה. החשבון מקשר לעמוד ב-Flicker ובו למעלה מ-1,300 תמונות ובכלל זה מארועי הימים האחרונים.

לא בהכרח ניתן לעמוד בכל עת על אמינות כל פוצה פה ומצייץ בטוויטר, אולם דווקא בימים אלו בהם שרות זה הופך לשם דבר לא רק במדורי האינטרנט, אלא גם כאמצעי תקשורת חלופי, חשובה ביתר שאת הביקורתיות. יש לבדוק האם קיים אתר או בלוג פעיל מאחורי הטוויטר הנדון, כמה דיווחים יש בו, נושאם ותדירותם וכן לבצע בדיקות חיצוניות במטרה לגלות זיוף או חשבונות כפולים לאותו אדם או ארגון.

קיימים בלוגרים ומצייצים רבים אשר דיווחיהם משרטטים לנו את התמונה האמיתית המתרחשת ברחובות איראן כיום. אולם, כבמקרים אחרים, חשוב לברור את המוץ מהתבן בעיקר בעת הסתמכות הרבה כיום על כלים דוגמת הטוויטר אשר בבסיסם עומדים המידע מיידי והזהות האנונימית.

Tal Pavel

איראן – היום שאחרי

/ב , /על ידי

הבחירות לאיראן הסתיימו, אולי כצפוי ואולי שלא כרצונם של רבים, בנצחונו המוחץ של הנשיא המכהן, מחמוד אחמדי-נג'אד.

ניתן לערער על טוהר הבחירות ועל מהימנות התוצאות, בין השאר לאור העובדה כי הצמרת השלטונית רצתה בהמשך כהונתו של אחמדי-נג'אד ובכלל זה קריאתו המנהיג הרוחני של איראן לא להצביע עבור מועמד פרו מערבי.

אכן נראה כי קיימת אכזבה רבה בקרב ציבורים נרחבים מהמצביעים האיראנים, שלא לומר הלם מתוצאות אלו. זאת לאור הדיווחים על הקרב הצמוד בין אחמדי-נג'אד למוסוי שהסתיים בנצחונו המוחץ  של הראשון; 62.63% לעומת 33.75%.

עם התברר התוצאות החלו גלי ההדף של ההלם הציבורי להכות בבירה. מוסוי כינס מסיבת עיתונאים דחופה, טען כי תוצאות הבחירות זוייפו והאשים אישית את אחמדי-נג'אד במעל. עם זאת קרא למצביעיו לשמור על שקט. תומכו, הנשיא לשעבר עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, אשר לו סמכות פוליטית רבה, התפטר מתפקידיו. ארה"ב העניקה רוח גבית לטענות אלו בהודעה לא רשמית המטילה ספק במהימנות הבחירות. מנגד האשים אחמדי-נג'אד בנאום נצחון בשבת (13 יוני) את הערוצים הזרים בהבערת המצב הפנימי במדינה.

ברחוב, תחושות אלו של אכזבה, חוסר צדק ואף זיוף תוצאות הבחירות, הביאו במהרה אלפים מתושבי הבירה להפגין בשבת ברחובותיה ולקרוא "מוות לדיקטטורה", נגד אחמדי-נג'אד ובעד מוסוי אותו הכתירו כנשיא. אלו חסמו את התנועה בעיר והחלו להתעמת עם המשטרה באופן אשר לא נראה כמותו מאז הפגנות הסטודנטים בה בשנת 1999.

מקורות שונים מדווחים נכון לשבת לפנות ערב על שביתות שבת, עימותים אלימים עם כוחות הבטחון (בעיקר באזור משרד הפנים), פריצה לחנויות והצתה של עגלות אשפה, צמיגים וכן אוטובוס ריק. אף ב-Youtube ניתן למצוא סרטונים רבים אודות ההפגנות וההתנגשויות בבירה. אלו הביאו עד כה למותם של שלושה מפגינים. מנגד כוחות הבטחון התפרסו ברובע בו גרים רבים מתומכי הרפורמיסטים ומנהיגיהם.

השלטונות פועלים במקביל להגבלת התקשורת המקומית והזרה. לפני הבחירות נמסר על פעילות הממשל בזירה המקוונת להצר את צעדי האופוזיציה ובכלל זה הגבלות טכניות על משלוח הודעות SMS במדינה. היום דווח על המשך מניעת תקשורת SMS, חסימת האתר Facebook ומספר אתרי אינטרנט התומכים במוסוי. עוד דווח כי השלטונות הורו לעיתונאים זרים לעזוב את המדינה.

ההלם הרב והרצון בשינוי בקרב קהלים רבים ברחוב האיראני הובילו אלפים לרחובות גם במחיר של עימות עם כוחות הבטחון. הדבר יכול בהחלט להוות נקודה למחשבה ומקור לעידוד בדבר עומק הרצון בשינוי באיראן. אולם יתכן והארועים ברחובותיה של טהראן והפגנות בכיכר ואנאכ יהיו לא יותר מאשר אפיזודה חולפת כמו אלו שבכיכר טיאנאנמן.

לשלטון הנוכחי יש מה להפסיד ולמערב יש מה להרוויח מערעור לגיטימיות השלטון הקיים. החל בהפעלת לחץ מערבי על איראן להשגת ויתורים בדיאלוג הגרעיני וכלה בעידוד הפעילות העממית למען החלפת השלטון הקיים.

זוהי הזדמנות פז שנקרתה בידי המערב ועליו לדעת לנצלה.

Tal Pavel

האירנים כבר בחרו – אינטרנט

/ב , , /על ידי

הבחירות לנשיאות אירן יתקיימו מחר. בעידן אינטרנטי, גם במדינה שמרנית איסלמית, השכילו המתמודדים לנשיאות לנצל את הטכנולוגיה לטובתם. ד"ר טל פבל מתאר תופעה מפתיעה במדינת האיסלאם הקיצונית

לבחירות שייערכו מחר לנשיאות אירן מתמודדים ארבעה אשר אושרו על-ידי מועצת שומרי החוקה מתוך למעלה מאלף מועמדים, גברים ונשים, שנרשמו. רק 400 מהם הגישו את הטפסים הנדרשים במשרד הפנים.

המתמודדים הם הנשיא המכהן מחמוד אחמדינג'אד, ראש הממשלה לשעבר (1981-1989) מיר חסין מוסאווי, יו"ר הפרלמנט לשעבר (1989-1992) מהדי כרובי ומפקד משמרות המהפכה לשעבר (1981-1997) מחסין רצ'אאי.

כל הארבעה עושים שימוש פעיל באינטרנט וברשתות החברתיות המצויות בו, זאת למרות ההגבלות על האינטרנט בעיקר בעיתות בחירות במדינה, הן באמצעות אתרים ובלוגים אישיים, והן באמצעות הפעילות המקוונת של תומכיהם.

אחמדינג'אד חזק ברשת

תומכיו של הנשיא המכהן הקימו אתר ובו מידע רב אודות האיש ומסע הבחירות שלו, תוך שימוש בפלטפורמות מגוונות של רשתות חבריות – Twitter, Facebook, Youtube, Freindfeed. האתר מאפשר, לצד קבלת מידע, מעורבות פעילה של התומכים באופנים שונים.

מוסאווי, הנחשב לרפורמיסט, הינו מהפעילים ביותר באינטרנט וברשתות החברתיות שבו. בשל פעילותו זו ובדגש על שימוש ב-Facebook, שם יש לו 36 אלף תומכים, נחסם שירות זה באירן לזמן מה בסוף חודש מאי. בנוסף, הקימו בלוגרים מתומכיו אתר עבורו ובו הביעו אלף מהם את תמיכתם תוך ציון שמותיהם וכתובות אתריהם.

מוסאווי נתמך על ידי נשיאה לשעבר של איראן מחמד ח'אתמי (1997-2005), אשר אף קיים ריאיון אינטרנטי שאירגנו בלוגרים מתומכי המועמד. במהלך הריאיון ענה ח'אתמי על שאלות שהתקבלו באינטרנט ובכלל זה באמצעות Facebook, Twitter, Emails וכן IM.

סגן רה"מ לענייני אינטרנט

מהדי כרובי פעיל מאוד בצורה מקוונת באמצעות אתר אישי לצד אתר יעודי למסע הבחירות ואתר עבור המפלגה שהקים במהלך מסע הבחירות הקודם לנשיאות. בדומה לאחמדינג'אד ולמוסאווי, גם כרובי ותומכיו פעילים בצורה נרחבת ברשתות החברתיות ובכלל זה Facebook, Youtube, Picasa ואף שימוש ב-Google Calendar המפרט אירועים עיקריים במסע הבחירות. כרובי עושה שימוש בשירותיו של סגן ראש הממשלה לשעבר (ובלוגר בזכות עצמו) כיועץ לענייני אינטרנט. מספר בלוגים נפתחו בתמיכה במועמדותו אולם אלה מעטים בהשוואה למספר הבלוגים התומכים במוסאווי.

מחסין רצ'אאי ותומכיו הינם מבין הפחות פעילים באינטרנט וברשתות החברתיות שבו. אף מספר הבלוגרים התומכים בו קטן יחסית. לר'צאאי אתר אישי ובו בלוגים שונים ממגוון תומכיו ובהם כאלה שעניינם בעברו הצבאי של האיש ואחרים הקשורים במוצאו האתני.

נראה כי האינטרנט והרשתות החברתיות לא רק קנו למתמודדים לנשיאות אחיזה בקרב המונים באירן, אלא חודרים גם לשכבת השלטון. לא רק שהמועמדים השונים עושים שימוש פעיל באינטרנט, אלא כולם פעילים בדרגות שונות ברשתות החברתיות, הן לשם העברת מידע אודות המועמד והן לשם גיוס תומכים לו.

גידול של 9,100% בשימוש באינטרנט

לאור גידול בשיעור של 9,100% במספר משתמשי האינטרנט במדינה בין השנים 2000-2008 והיות משתמשי האינטרנט בה כמחצית מכלל המשתמשים באזור, מערכת הבחירות הבאה תהיה ללא ספק שונה בתכלית לפחות בהיבטי אינטרנט. נמתין נא ארבע שנים לראות את פני אירן, מידת החופש והשינויים שחלו בה על פי מסע הבחירות המקוון הבא במדינה.

Tal Pavel

חסימת YouTube בעולם הערבי והאסלאמי

/ב , , , , , , , , , , , /על ידי

אתר ה-Youtube, הנחשב לאתר השני בפופולריות שלו באינטרנט, מהווה יעד לחסימות מצד מדינות רבות ברחבי העולם מאז הקמתו בפברואר 2005. אתר זה משמש במה להצגת סרטוני וידאו המועלים ע"י המשתמשים וזאת בנושאים שונים ומגוונים, החל בסרטונים מוזיקליים וכלה בסרטונים בעלי אופי פוליטי.

בשל אופיו זה של האתר והמדיה הויזואלית המוצגת בו, הוא מהווה כר להצבת תכנים העלולים להחשב כפוגעים במדינות ובתרבויות מסוימות מבחינה דתית, מוסרית, תרבותית ופוליטית. בשל כך נחסם האתר, בצורה זו או אחרת, במדינות ערביות ואסלאמיות רבות;

  • איחוד האמירויות – האתר נחסם במחצית 2006 בשל הצגת סרט דוקומנטרי בן שבעה חלקים על הבאת נשים ארמניות לתעשיית הזנות בדובאי.
  • אינדונזיה – האתר נחסם למשך מספר ימים במהלך מאי 2008 בשל פרסום קדימון לסרט 'פיתנה', אותו יצר גרט וילדרס, חבר הפרלמנט ההולנדי לשעבר, היוצא נגד הקוראן ומציג את האסלאם באור שלילי.
  • איראן – בדצמבר 2006 בוצעה חסימה גורפת של האתר ואתרי שיתוף אחרים בטענה כי אלו אינם מוסריים.[1]
  • מצרים – בנובמבר 2007 דווח על חסימת חשבונו של משתמש מקומי באתר.[2]
  • מרוקו – במאי 2007 נחסם האתר למשך חמישה ימים בשל סרטונים המציגים את יחס הממשל לתושבי סהרה המערבית.[3]
  • סודאן – ביולי 2008 דיווח בלוגר סודאני על חסימת האתר במדינה.[4]
  • סוריה –  במחצית השניה של  שנת 2007 ארעו מספר ארועים של חסימת האתר;
    • בסוף יולי 2007 דווח על כך שהאתר חסום מכל ספקיות האינטרנט במדינה וכי בעת נסיון להכנס לאתר מתקבל עמוד ריק.[5]
    • בסוף אוגוסט 2007 דווח על חסימת האתר ככל הנראה בשל סרטון המציג את אשת הנשיא כמרלין מונרו על עקבים גבוהים ושמלה מתנפנפת בעת קבלת פנים בשדה התעופה לצד בעלה.[6]
    • בסוף נובמבר 2007 דווח על חסימת 109 אתרים שונים וביניהם Youtube בעיקר בשל ביקורת המובעת בהם נגד השלטונות, תוך ציון כי מספר האתרים החסומים הוכפל בשבועיים הקודמים לארוע.[7] כמו כן הועלתה הטענה כי יותר ויותר אתרים נחסמו בשנתיים האחרונות לעומת המצב הקודם בו הותרה גישה לאתרים שנחסמו בעבר.
  • פקיסטאן –
    • חסימת האתר החלה בתחילת 2006 עת הנחתה רשות התקשורת את 70 ספקיות האינטרנט במדינה לחסום אתר זה ו-11 נוספים שהציגו את הקריקטוריות מעוררות המחלוקת של הנביא מחמד.
    • ב-22 בפברואר 2008 נחסם האתר שוב בשל קדימון לסרט 'פיתנה'.[8] החסימה הוסרה כעבור ארבעה ימים עם הסרת הסרטון משרתי האתר.
  • תוניסה – בתחילת נובמבר 2007 דווח כי האתר נחסם בלא מתן סיבה. חסימה נוספת בוצעה במאי 2008 בשל סרט שהועלה לאתר ובו עדויות של אסירים פוליטיים לשעבר ופעילי זכויות אדם.[9]
  • תורכיה – מדינה זו יחודית בכך שלהבדיל מארועי חסימה חד פעמיים, כמצוי בחלק מהמדינות או חסימה גורפת כבאחרות, הרי שבה ניתן למצוא ארועים חוזרים ונשנים של חסימת האתר. יחוד נוסף מצוי בעובדה שההנחיה לחסימה מגיעה מאת המערכת המשפטית לחברת התקשורת הממשלתית. זאת, על פי רוב, בשל סרטונים המועלים לאתר הפוגעים בדמותו של אבי האומה התורכית, כאמל אתא-טורק ובאחדות המדינה ואופיה;
  • במרץ 2007 נחסם למספר ימים האתר בגלל סרטון אשר העליב את אבי האומה וכלל רמיזות הומוסקסואליות לגביו. הסרטון הועלה לרשת ככל הנראה בידי גולשים יוונים על רקע הסכסוך המתמשך בין שתי המדינות בקפריסין. בית המשפט החליט על ביטול הצו לאחר שהסרטון הפוגע הוסר מהאתר.[10]
  • בספטמבר 2007 דווח על חסימת האתר, הפעם בשל סרטון לאומני שהוצב בו המהלל רצח של עיתונאי ארמני.[11]
  • בינואר 2008 נחסם האתר בהוראת בית המשפט ככל הנראה בשל סרטים שהתפרסמו בו ומעליבים את אבי האומה.[12]
  • במהלך מאי 2008 נחסם האתר לשבוע בהוראת בית משפט בטענה כי הוא נעדר אישור מהרשויות במדינה.
  • במהלך נובמבר 2008 נחסם האתר בהוראת בית המשפט באנקרה בשל תכנים הפוגעים באבי האומה והתומכים במפלגה הכורדית ה-PKK.[13]

ניתן לראות כמה קווים מאפיינים בפעילות מדינות ערביות ואסלאמיות נגד האתר YouTube;

  • האתר נחסם בצורה זו או אחרת גם בברזיל, אוסטרליה, בורמה, סין ותאילנד, אולם מרבית החסימות מבוצעות בעולם הערבי והאסלאמי.
  • כמו לגבי חסימת אתרים אחרים, מתחלקות גם כאן המדינות בין אלו החוסמות אתר זה משיקולים מוסריים-ערכיים-תרבותיים לבין אלו המונעות משיקולים של חשש לפגיעה בלגיטימציה השלטונית ולפיכך חוסמות תכנים ובהם ביקורת על שליטים קודמים או עכשוויים או המתייחסים לסוגיית זכויות האדם במדינה.
  • אף לגבי משך החסימה קיימת חלוקה ברורה; בין אלו החוסמות נקודתית את האתר למספר מועט של ימים וע"פ רוב בשל סרטונים ספציפיים, לבין אלו החוסמות באופן קבוע את האתר או לפרקי זמן ארוכים.
  • מלבד תורכיה בה ארועי החסימה הינם ע"פ צווי בית משפט, הרי שביתר המדינות החסימה הינה תוצר של החלטת ממשלה או של רשות התקשורת.
  • הנהלת האתר נעתרת לעיתים ומסירה סרטונים רלבנטיים לבקשת הממשלות.

לאור אופיו של האתר, המאפשר למשתמשים להציב סרטונים בנושאים שונים, הוא יוצר אתגר ממשי למדינות ברחבי העולם ובעיקר לאלו הערביות והאסלאמיות. כל אחת חוסמת את האתר משיקוליה ולפרקי זמן אחרים בהתאם לאופיה של החברה ותרבותה, מידת הריכוזיות הקיימת בה ואופיו של הממשל.

[1] YNET, "איראן חוסמת את YouTube.com,", 06.12.2006.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3336683,00.html

[2] Amira Al Hussaini, "YouTube Disables Activist's Account,", Global Voices Online, 28.11.2007.

http://www.globalvoicesonline.org/2007/11/28/egypt-youtube-disables-activists-account

Reporters Without Borders, "YouTube restores human rights blogger’s account,", 04.12.2007.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=24584

[3] MoTIC, "YouTube censuré par Maroc Telecom!!!,", 25.05.2007.

http://motic.blogspot.com/2007/05/youtube-censur-par-maroc-telecom.html

John Thorne, "Moroccans cut off from YouTube,".

http://www.usatoday.com/tech/products/2007-05-29-4240815103_x.htm

[4] Too Huge World, "youtube blocked,", 27.07.2008.

http://toohugeworld.wordpress.com/2008/07/27/youtube-blocked

[5] Moey, "Youtube is blocked in Syria,", revealed'08, 28.07.2007

http://moeys.net/2007/07/28/youtube-is-blocked-in-syria

[6] Curt, "YouTube Blocked in Syria,", Committee to Protect Bloggers, 30.08.2007

http://committeetoprotectbloggers.org/2007/08/30/youtube-blocked-in-syria

[7] Reporters Without Borders, "More than 100 websites blocked in growing wave of online censorship,".

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=24671

[8] redOrbit.com, "World Governments Target YouTube,", 11.03.2008

http://www.redorbit.com/news/technology/1290882/world_governments_target_youtube/index.html

הארץ, "פקיסטאן מחרימה את יו-טיוב בעקבות "סרטון נגד הקוראן",", 25.02.2008.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/957435.html

[9] Sami Ben Gharbia, "Human rights videos besiege the Tunisian Presidential palace,", Global Voices Advocacy, 27.05.2008.

http://advocacy.globalvoicesonline.org/2008/05/27/human-rights-videos-besiege-the-tunisian-presidential-palace

[10] YNET, "טורקיה: הוסרה החסימה של אתר YouTube,", 11.03.2007.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3374877,00.html

Alex Zaharov-Reutt, "Shock: Is YouTube cooked in Turkey?,", iTWire, 08.03.2007.

http://www.itwire.com/content/view/10258/53

[11] Sami Ben Gharbia, "Turkey Blocks YouTube. Again,", Global Voices Advocacy, 19.09.2007

http://advocacy.globalvoicesonline.org/2007/09/19/turkey-blocks-youtube-again

[12] YNET, "טורקיה חוסמת שוב את YouTube,", 20.01.2008.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3496610,00.html

[13] Reporters Without Borders, "YouTube censored yet again by another court order blocking access,", 25.11.2008.

http://www.rsf.org/article.php3?id_article=29421

Tal Pavel

לשבור את הגלים – בגלים ….

/ב /על ידי

"זה הקשר היחיד שלי למערב, קליק אחד ואני בלוס אנג'לס. זה גם מאפשר לי קשר חופשי יותר עם צעירים אחרים בתוך איראן", כך צוטטה צעירה איראנית במחצית 2003 בהתייחסה לחשיבות האינטרנט קפה לצעירי המדינה.
לאור המגבלות החמורות הקיימות באיראן על חופש העיתונות והתקשורת, הפך האינטרנט לכלי חשוב במדינה בה העיתונות המודפסת, כיתר אמצעי התקשורת, זוכה לפיקוח הדוק ביותר של השלטונות.

איראן היא בעלת פוטנציאל אדיר בתחום; האינטרנט החל בשנת 1987 ובשנת 2005 היו בה 683 ספקי אינטרנט ו-34% מסך משתמשי האינטרנט באזור, כאשר שיעור גידול השימוש בין השנים 2000-2005 עמד על 2,100% (שיעור הגידול האזורי עמד על 392.1%). אולם, הממשל האיראני נוקט במספר דרכים למניעת גישה חופשית לאינטרנט ולהצרת צעדי המשתמשים בו.

כל זאת בגלים אשר שיאם חופף לרוב ארועי בחירות במדינה; למועצות המקומיות בפברואר 2003, לפרלמנט בפברואר 2004, לנשיאות ביוני 2005, למועצות המקומיות ולמועצת המומחים (144 המתמודדים על 86 מושבים בגוף הממנה את מנהיגה הרוחני של המדינה והמפקח על פעילותו) ב-15 דצמבר 2006.

חקיקה – זמן קצר לאחר הבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003, הוקמה ועדה במטרה להתמודד עם עבירות אינטרנט בהעדר חוק מתאים. כשנה לאחר מכן ומספר חודשים לאחר הבחירות לפרלמנט, הודיע דובר משרד המשפטים על ניסוח טיוטת חוק עונשין לפשעי אינטרנט הקובע עונשי מאסר בגין פרסום מידע הפוגע בבטחון המדינה או מידע שגוי אודות פקידי הממשל. בנוסף, לא נחשבו עוד ספקי הגישה לאינטרנט כסמכות הבלבדית לפילטור אתרים. בד בבד עם גל המעצרים של משתמשי אינטרנט לקראת סופה של שנת 2004 (להלן) בתקופה שבין הבחירות לפרלמנט והבחירות לנשיאות, נשמעו טענות בדבר הצורך בהתמודדות משפטית עם עברות חדשות בדגש על Hacking וכן הצורך לחוקק חוק מיוחד להסדרת ה-Weblogs.

פיקוח – למרות הטענה הרשמית כי מטרת הצנזורה להגן על הציבור מפני חוסר מוסר, הרי שהיא פנתה במהירות גם לאפיקים הפוליטיים וכיום קיימת באיראן מדיניות מכוונת להגבלת השימוש באינטרנט. בעבר נחסמו אתרי פורנוגרפיה, גורמים רפורמיסטיים, חדשות ודת, אולם לאחרונה החל מסע נגד אתרים העוסקים בזכויות נשים. לפני הבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003, הוקמה בחודש ינואר ועדה ובה נציגים ממשרדי התרבות והמודיעין, מהרדיו והטלביזיה אשר הכינה רשימת אתרים אותם יש לחסום. ביולי 2003 פורסמה רשימה של מספר עשרות אתרים פוליטיים, אתרי עקיפה וכן Weblogs אשר הועברה למשרד התקשורת ולספקי האינטרנט לשם ביצוע החסימה.
אתרי גורמים רפורמיסטיים – המאבק בין השמרנים לרפורמיסטיים מוצא ביטויו גם באינטרנט כאשר לכל מחנה אתרים משלו; בעת הבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003 נחסם אתר המזוהה עם הרפורמיסטיים ולקראת הבחירות לפרלמנט בפברואר 2004, נסגרו אתרים נוספים המזוהים עימם.
אף כעת, לקראת הבחירות של דצמבר 2006, נחסמו מספר אתרים עצמאיים אשר מתחו ביקורת על הנשיא ועל היחס לנשים וכן אתר חדשות אשר שימש גורמים רפורמיסטיים.
אתרים זרים -ב-3 דצמ' דווח כי נחסמו האתרים הבאים; Amazon, YouTube, Wikipedia, IMDB, New York Times, כאשר בעת נסיון להעלאת האתר מתקבלת הודעה כי העמוד המבוקש אסור.
עם זאת, קיימת הסברה של בלוגר איראני לפיה אין מדיניות איראנית מכוונת לחסימת אתרים בשפה האנגלית, מהטעמים שהחסימה הוסרה כעבור מספר ימים מעל חלקם, גרסאות אתרים בשפה האנגלית נגישות בעוד שדווקא גרסאות בשפה הפרסית חסומות וכן העובדה כי בהעדר מערכת פילטור מרכזית, מתבצעת המלאכה ע"י ספקי האינטרנט עצמם, דבר אשר גורם להאטת זמני התגובה עד לכדי העדר אפשרות גישה לאינטרנט.

תשתית – לאחרונה נמסר שזמן קצר טרם הבחירות, הוגבלה בסוף אוקטובר מהירות השימוש האינטרנט במדינה כך שלא תעבור את סף 128Kbps, זאת על מנת שמחד גיסא לא יוכלו הצעירים להוריד קבצי אודיו ווידאו מערביים ומאידך גיסא יקשה הדבר על גורמים רפורמיסטיים להפיץ פרסומיהם באינטרנט.

מעצרים – ככלל, הנעצרים נחלקים לאלו הכותבים באתרים רפורמיסטיים ולבלוגרים.
הממשל נוהג לעצור את הכותבים והגורמים הטכניים, אך נמנע מלפעול נגד המנהיגים הפוליטיים אשר בשמם פועלים לעיתים אותם אתרים. מעצרים אלו מגיעים לשיאם בסמיכות לארועי בחירות, אולם השנה חל מפנה המתבטא במיעוט מעצרים – דיכוי הבלוגרים פחת ב-2006 וכיום נותר רק אחד במעצר.

הגל הראשון של מעצר משתמשי אינטרנט החל בשבועות שקדמו לבחירות למועצות המקומיות בפברואר 2003 עת נעצרו הבלוגר ג'וואד טוואף ועורך אתר חדשות מוחמד מוחסן סאזגארא לאחר שמתחו ביקורת על המשטר וכן מספר מעצרים שבוצעו בשבועות שלאחר בחירות אלה; 70 צעירים נעצרו במרץ 2003 לאחר שנפגשו באמצעות אתר הכרות בלתי חוקי. באפריל נעצר הבלוגר סינא מוטלבי שהיה חבר בצוות כתב עת רפורמיסטי שנסגר.
הגל השני החל במאי 2004 (לאחר הבחירות לפרלמנט בפברואר) עם מעצרו של הבלוגר מוג'תבא לוטפי, אף הוא כתב עיתון רפורמיסטי שנסגר ע"י השלטונות ונמשך עד מספר חודשים לפני הבחירות לנשיאות ביוני 2005. למרות מעצרים נוספים ביוני ואוגוסט 2004, הרי שמרביתם בוצעו במהלך ספטמבר-נובמבר 2004 – כשמונה חודשים לאחר הבחירות לפרלמנט וכשמונה בטרם הבחירות לנשיאות. מלבד מעצר שני הבלוגרים בינואר ופברואר 2005  לא אותרו מקרי מעצר נוספים. מרבית העצורים סבלו מעינויים בכלאם אך עם זאת הם שוחררו כעבור זמן קצר.

בשל ההגבלות שלטוניות המגוונות על השימוש החופשי באינטרנט, נותרה איראן גם בשנת 2006 אחת מ-13 המדינות המהוות אויבות האינטרנט בעולם וממוקמת בתחתית רשימת המדינות. במקביל, התפתחה מבית תרבות אינטרנט מפותחת אשר נעשית מתחת לפני השטח ובדרכים העוקפות ככל האפשר הגבלות אלו.

לצד זאת, חשוב לתת את הדעת על כך שגם בקרב אויבת האינטרנט, ניתן להבחין בגלים בכל האמור בהגבלות השלטון על גישה חופשית לאינטרנט, כאשר שיאם של גלים אלו חופף ארועי בחירות במדינה.