זהירות מחסום
חופש גישה למידע ולידע מהווים אתגר שלטוני וחברתי לכל מדינה באשר היא, בעיקר לאלו במזרח התיכון, זאת בשל הגישה החופשית אשר מאפשרים האינטרנט והרשתות החברתיות שבו לתכנים אשר אינם עולים בהכרח בקנה אחד עם ערכי המוסר והתרבות המקומיים כמו גם כאלו העלולים לערער את לגיטימיות השלטון הקיים.
אתגר זה ניצב גם בפני הרשויות הפלסטיניות, הן זו שבגדה והן זו שברצועה אשר ככלל נוהגות בחופש רב יחסית, בהשוואה ליתר מדינות המזרח התיכון, בכל האמור בהגבלות שלטוניות על גישה חופשית לאינטרנט. שני אזורים אלו נבדלים האחד מהשני לא רק בשלטון הקיים בהם, אלא גם בשיעורי חדירת האינטרנט לתחומם והפיקוח עליו. בשטחי הרשות הפלסטינית שיעור חדירת האינטרנט עומד על כ-59% (נכון לסוף שנת 2011), בעוד שנתונים שכאלה עבור רצועת עזה אינם בנמצא.
עם זאת, על פי דיווח של סוכנות הידיעות הפלסטינית- "מען" מתחילת אפריל 2012, הרשות הפלסטינית הורתה לאחרונה, על חסימת שמונה אתרי חדשות פלסטינים (kofiapress.com, pal-hom.net, fpnp.net, amad.ps, milad.ps, inlightpress.com, fateh-voice.ps, karamapress.com) אשר אינם נחשבים לאתרי החדשות מובילים, ועוסקים בחדשות יומיות ובנושאים פנימיים. נטען נגדם כי הם משמשים במה להבעת ביקורת נגד נשיא הרשות, מחמוד עבאס (אבו-מאזן) וכי הם מזוהים עם מוחמד דחלן, ממנהיגי תנועת פת"ח לשעבר ואויבו המושבע של נשיא הרשות.
צעד זה עורר ביקורת רבה בשטחי הרשות ומעבר לה. בכירים ברשות הביעו דאגתם מההחלטה וראו בה צעד מביך ובלתי מועיל. אף דוברת מחלקת המדינה האמריקאית, ויקטוריה נולנד, צוטטה באומרה: "יש לנו דאגות דומות לזה באזורים אחרים בעולם, ואנחנו לא רוצים לראות את הרשות הפלסטינית פונה לכיוון הזה".
לאור הביקורת חריפה, הורה אבו מאזן, לבטל את החסימה, בהבטיחו כי "חופש הביטוי הוא זכות המעוגנת בחוק. מכאן והלאה, תאסר חסימת אתרי אינטרנט". עם זאת , הוא קרא גם לעיתונאים לסקר אירועים "באופן הוגן ואובייקטיבי".
בתגובה להמולה התקשורתית שנוצרה, הודיע שר התקשורת, משהור אבו דקה (Mashour Abu Daka), על התפטרותו מה-1 במאי ועל פרישתו מהשרות הציבורי. ההודעה מסרה כי ההתפטרות נובעת משיקולים אישיים ועל מנת לשים קץ לפרשה. הוא טען כי סגירת האתרים הסבה נזק לרשות בעולם והוסיף כי אין כל חוק פלסטיני המתיר צנזורה על אתרי אינטרנט ולפיכך עשה התובע הכללי "דין לעצמו" בעת שהורה לחברת התקשורת הפלסטינית PalTel על חסימת שמונה האתרים. בדיקה שנערכה, אכן גילתה כי שמונה אתרים אלו חסומים – ככל הנראה באמצעות תוכנת קוד פתוח בשם Squid.
"חסימת אתרי אינטרנט נוגדת את טובת הציבור. אני מתנגד לכך ללא יוצא מהכלל", סיכם השר.
גורמים פלסטיניים אכן מסרו כי התובע הכללי עמד מאחורי צעד זה וכי הוא אישית הורה על החסימה, ככל הנראה לאחר שקיבל הנחיה שכזו מלשכת הנשיא או מגורמי מודיעין ברשות. בהודעה ראשונה בנושא, הגן התובע הכללי על חסימת האתרים ומסר כי חלקם נחסמו מטעמים משפטיים – זאת לאחר ש"גורמים פרטיים" התלוננו כי חלקם משמשים במה להתקפות אישיות – ואחרים נחסמו מסיבות בטחוניות, הואיל ואלו הכילו לדבריו מידע להכנת פצצות.
עוד טען התובע הכללי כלפי השר, כי זה עצמו הגיש תלונה נגד אתר בגין התקפות אישיות, וכן תקף את עיתוי התפטרות השר.
אולם לאחרונה נמתחה ביקורת על פעילותו של התובע הכללי נגד חופש הביטוי בשטחי הרשות ובכלל זה אישורו את מעצר כתב בחודש מרץ אשר הואשם בהשמצת שר החוץ וכן מעצרם של שני בלוגרים אשר מתחו ביקורת על נשיא הרשות בפייסבוק.
לחסימה זו קדם ארוע דומה בנובמבר 2008 אשר בו גורמים ברשות חסמו אתר חדשות פופולרי (alwatanvoice.com) בשל דיווחיו על מעשי שחיתות בקרבתו של נשיא הרשות, עבאס. גם במקרה זה נמסר כי ידו של התובע הכללי היתה במעל. מלבד שני ארועים אלו, לא נרשמו ברשות הפלסטינית ארועים של חסימת אתרי אינטרנט.
ממשלת החמאס ברצועת עזה פעלה אף היא לחסימת אתרי אינטרנט. זאת נגד אלו אשר בהם תכנים הנחשבים כפוגעים בערכי האסלאם, דוגמת אתרי פורנוגרפיה, אלו הקשורים לזכויות הקהילה ההומו-לסבית, או אתרים של דתות אחרות. כך, במאי 2008, "משטרת המוסר" של החמאס, הורתה (יש הגורסים שאף באמצעות כפיה ואיומים) למפעילת האינטרנט ברצועה, לחסום אתרים פורנוגרפיים במטרה לאכוף את חוקי האסלאם ברצועת עזה ו"להגן על ערכי המוסר" בה.
שר התקשורת בממשלת החמאס, יוסוף אל-מנסי, אשר הוביל מהלך זה, ראה בו מטרה נעלה: "המטרה שלנו היא להגן על החברה ועל עתיד בנינו מפני הסכנה הזו, אשר אורבת בכל בית ומשפיעה על הצדדים המוסרים והתרבותיים של החברה", התבטא השר. בכיר במשרדו הוסיף: "אנחנו צריכים להגן על הדור הצעיר מפני האתרים ההרסניים האלה. החוק מסמיך אותנו לעשות זאת".
ארועים בודדים אלו של חסימת אתרי אינטרנט ברשות הפלסטינית וברצועת עזה מדגישים את השונות הרבה בעת השוואה למול רבות ממדינות המזרח התיכון אשר חוסמות מגוון רחב של אתרי אינטרנט, בתדירות גבוהה במהלך השנים האחרונות.
אחת המסקנות ממקרים אלו היא שבשטחי הרשות נחסמו אתרים אשר ערערו על הלגיטימציה השלטונית של הממשל הפלסטיני, בעוד שתחת שלטון החמאס בעזה נחסמו אתרים אשר פגמו בסדר החברתי ובערכי המוסר והתרבות של תושבי הרצועה.
חסימת אתרי אינטרנט והטלת המגבלות על חופש הביטוי הם ללא ספק צעדים המהווים חסם לחופש המידע ומכשול לחברה דמוקרטית. אולם לאור מיעוטם של ארועים אלו ברשות הפלסטינית; הסערה המקומית שחולל הארוע האחרון ובכלל זה הגינויים מבית ומחוץ; לצד הדימיון לארוע החסימה הקודם בשטחי הרשות; הרי שאין בארוע האחרון חריגה משמעותית מיחס הממשל הפלסטיני ברשות לאינטרנט, אלא תוצר של מאבקי כוחות פנים ארגוניים, ויוזמה מקומית נגד אתרים נקודתיים ולפיכך, אינו מהווה נקודת מפנה ביחס הרשות לאינטרנט.
